ישי לפידות: יש בי הערכה ותיעוב כלפי הציונות

ישי לפידות חוגג עשור לאוף שימחעס, ישי לפידות יוצא לסיבוב עם להקת הטיפוחים שלו "קינדרלך", ישי לפידות מוציא דיסק סולו. בזמן האחרון נדמה שלפידות נמצא בכל מקום, ומנסה להגיע לכולם. דוס מחמד משודרג, או אמן ללא רגע דל? בראיון ל-ynet לפידות מנסה להסביר מה עובר עליו לאחרונה.

"אני לא דוס מחמד, אני 'דוס מְשמח'", הוא מעיד על עצמו, ומפרש: "דוס מחמד זו אותו אחד שהעם אוהב לשמוע אותו ולצחוק איתו, אבל אני לא בדיוק הדמות הזו. אני מביא מוצר שהוא מוצר של שמחה, אבל היום אני כבר לא בדמות הליצן".

מה, לא אהבת לא להיות הליצן?  

מה?!

"במבה זה מוצר של ילדים, ומנה חמה זה מוצר לכל המשפחה. עם זאת, 'מנה חמה' זה עדיין לא מוצר יותר מדי איכותי, הוא עדיין נמכר בסופרמרקטים. אני מרגיש שזה הזמן שלי להוציא את המוצר שלי קצת יותר בוגר, ומעט יותר רציני. אני מעוניין שיאזינו לי מילד קטן ועד קשיש בן 80, שכולם יוכלו ליהנות מהאמנות שלי".

"בשלות של גיל ומעמד, וגם חופש של ניסיון מצד הציבור שרואה אותי היום כאדם אחר ממה שהוא ראה אותי לפני עשר שנים. אז הייתי ליצן החצר החרדי וכעת, אחרי שבע שנים של תוכנית רדיו פובלציסטית ביום שישי והרצאות באוניברסיטת בר אילן ובמקומות בארץ ובעולם, הקהל בנוי לקבל אותי כמוצר יותר בוגר".

להרוויח את כולם, או להפסיד

ישי לפידות נולד בפתח תקווה בשנת 1968. הוא גדל בבני ברק וכבר כמעט שני עשורים עוסק במוזיקה. לתודעת הציבור הרחב הוא פרץ בקדם ארוויזיון 1994, ומאז נתפס כפורץ דרך שחשף את הציבור החילוני לעולם המוזיקה החסידית המתחדשת. 

אז מיהו קהל היעד של ישי המשתנה?

"כולם. אם כי ברור שהכיוון הוא האמצע, כלומר לחרדים הישראלים ולישראלים החרדים. עומד להתרחש אצלי שינוי גדול בשנתיים הקרובות. אני משיק את ישי החדש. אני ממציא את עצמי מחדש.

"זה מתבטא בעיקר באלבום חדש, שיש בו אמירה. אמנם עדיין יש שם משחקים וצחוקים, אבל האלבום יושק במקביל להעלאת מופע בסגנון של התוועדות ישראלית, כאשר יש משקל כבד לאמירה ולדיבור יותר מאשר לשירים"

היום בגלגלצ משמיעים מדי פעם גם מוזיקה חרדית או חסידית, גם את ישי החדש נשמע שם?

"בתור אמן דתי יש לי שני מנהלים אישיים. מנהל אישי שנמצא בתל אביב, ומנהל אישי הדר במרומים. עם אשה אני לא אופיע לעולם. גם אם זה ישתלם לי מאוד. יש דברים שלא אעשה וישנם קווים ברורים מאוד. הם אפילו לא אדומים, אלו גבולות מאוד ברורים שלא עוברים אותם.

"אני טיפוס נורא מטעה מבחינה חיצונית. אני נראה שינקינאי, תל אביבי טיפוסי מודרני עם ג'ינס צהוב וכובע. אבל אין לי שום ויתור בעינייני הלכה ומוסר. עם הלוק המודרני אני יכול להופיע ערב-ערב בערוץ 2, אבל דואט עם אשה לא אעשה". 

אז מה, יש סיכוי שתהפוך לשלמה ארצי? שזמר חסידי יהפוך לקונצנזוס? 

"בוודאי שכן. אם מביאים מוצר נכון שעונה על הצרכים העכשוויים של התרבות בארץ, אז כן. קחי למשל זמרים מזרחיים כמו שרית חדד ואייל גולן, או להקות מגזריות כלשהן, ותראי שבעיתוי וסגנון נכון הן הצליחו לכבוש את לב הקהל הרחב".

חבל שאי אפשר לשמוע את נינט

למרות שעל דואט עם זמרת לפידות אפילו לא חושב, הוא מאוד היה רוצה לראות יותר זמרות דתיות. "זמרות זה מצוין, אבל כמובן שישירו רק לציבור שלהן", הוא מבהיר. "ישנה בעיה הלכתית עם השמעת קול אשה ולכן רק לציבור הנשים זה מתאים".

"אני לא מכיר אף זמרת שתסכים שידעו שכל המוזיקה שלה זה רק פלייבקים. לדאבוני אין פיתרון לבעיה ההלכתית הזו.

אמנם יש דברים השקפתיים שנפרצים מדי פעם, כמו ההכרה דה-פקטו של החברה החרדית בשלטון הציוני, הנח"ל החרדי, יציאת אברכים לעבודה ולפרנסה - אבל כל אלו הם שינויים השקפתיים, לא הלכתיים. לכן לא תהיה אף פעם זמרת שהיא אשה חרדית לציבור הרחב. אין מצב כזה בעולם.

"אגב, גם דתיה אורתודוכסית לא תצליח. היא אף פעם לא תהיה קונצנזוס והציבור הדתי, לאו דווקא החרדי, לא יבוא להופעות שלה. אני כן חושב שזה פיספוס אדיר שעדיין אין זמרת רצינית גדולה, אבל כזו שתופיע בפני המגזר הדתי-חרדי בלבד".

"עם כל הערכה לאייקון הלאומי, נינט לא נחשבת בעניי לדתיה. היא בחורה חובבת מסורת, וזה מקובל עליי שהיא שומרת חלק מתורה ומצוות. אני גם מאוד מעריך את האמן שבה. בסך הכל היא היא מצטיירת כבחורה מאוד מיוחדת וחיובית, אבל צריכים להעביר קו מאוד ברור: היא לא דתייה. היא אינה מתלבשת בצניעות בהופעותיה, היא מסוגלת למשל לעשות דברים בשבת ובחיי הזוגיות שלה שאני רואה בהם איסורי תורה מפורשים. אני הייתי מאוד שמח אם היה מותר לגברים לראות ושמוע את נינט מופיעה, אבל על פי ההלכה זה בלתי אפשרי". 

בעבודה, אתה לא נתקל בקשיים השקפתיים הסותרים את עיסוקך?

"בוודאי שכן. קחי את הדבר הבסיסי ביותר: אני כיוצר וכאמן במדינת ישראל נמצא בבעיה משום שהיחס שלי לציונות הוא מצד אחד הערכה עצומה והצדעה, ומצד שני תיעוב מוחלט".

"הציונים בנו את הארץ, יישבו אותה, גרמו להרבה בני תורה להקים את עולם התורה הגדול בעולם. אבל מצד שני, כשאני רואה יהודים שהגיעו לכאן מתימן, אתיופיה, מרוקו, והבנות שלהם הולכות עם חולצת בטן, אני לא יכול שלא להגיד לעצמי אולי היה עדיף שיישארו במקומותיהם. מבחינה גופנית אולי זו הייתה תת-רמה, אבל מבחינה תורנית הם היו נשארים הרבה יותר קרובים לתורה ולמצוות. ליהודי חרדי לא חשוב הגוף אלא הנפש, עובדה שאבותינו עלו המוקד.

"אז אולי בעצם בקיומה של הציונות יצרנו מקום שמביא את היהודים למקום שלכאורה מגן עליהם, אבל הרסנו להם את היהדות שלהם. אם תשאלי חרדי מה הוא מעדיף, שהבן שלו ימות או שיחיה כגוי או כיהודי שאינו שומר תורה ומצוות - הוא יעדיף את מותו".

"אחת מהתפילות הגדולות שלי מדי בוקר היא שלא אגיע לסיטואציה זו לעולם". 

עוד סיפורי הצלחה ב-ynet יהדות:

ברוך קרא

דני פארן

מנחם הורוביץ

חוה מונד