נואפים, בטוקיו ובטוגו: גיאוגרפיה של בגידות
אנחנו מרבים לעסוק כאן בערוץ בנושא הבגידות, והשבוע שעבר היה פורה במיוחד. ספר מעניין של פמלה דרוקרמן ממפה את הנואפים והנואפות על פני הגלובוס. בראיון לשבועון קנדי היא מספרת איך מתייחסים לנושא הבגידה בארצות הברית ומגלה איפה הכי כדאי לנאוף, אם מוכרחים
"האמריקנים מאמינים שהערך החשוב ביותר בנישואים הוא כנות, ושזוגות צריכים להיות כנים זה עם זה כל הזמן, בכל עת. אחת התוצאות של זה היא שרומנים מחוץ לנישואים נחשבים טאבו, ולפעמים אנשים מתייחסים אליהם כאל רציניים יותר מכפי שהם באמת... גברים בוגדים מרגישים חובה לומר למאהבות שלהם שיש להם בעיות בנישואים. ואותו דבר לגבי נשים. יש אפילו מצבים בהם אנשים שנמצאים בנישואים מאושרים, או מאושרים למדי, מגיעים למצב בו הם מדברים עם המאהבות שלהן על נישואים איתן, מפני שהם מרגישים חובה להפוך את היחסים למשהו מקובל יותר מבחינה חברתית", אומרת פמלה דרוקרמן, מחברת רב המכר "Lust In Translation".
כותרת הספר היא שיבוש חביב של הביטוי Lost In Translation , המתייחס למשמעויות האובדות בתרגום משפה לשפה, או במקרה זה - בין תרבויות. הספר מטפל בהתייחסות לנושא הבגידה בארצות שונות בעולם, החל בטוקיו ("אם אתה משלם בעד זה, זאת לא בגידה") ועד דרום אפריקה, בה יש הבדל אם היית שיכור בזמן האקט או לא.
דרוקרמן, לשעבר כתבת של "וול סטריט ג'ורנל", המתגוררת בפריז, אמרה עוד בראיון שנתנה בחודש שעבר לשבועון הקנדי "מקלינס": "המאהבת נמצאת במצב הגרוע ביותר, מפני שמי רוצה להיות 'האשה האחרת'? כולם יגידו לה שהיא עושה טעות. המאהבת כמעט מחוייבת לשאוף למעמד של רעיה, גם אם היא לא באמת רוצה להינשא למאהב שלה".
לדברי דרוקרמן, לאמריקנים יש גם עכבות רבות לגבי הפרטים הטכניים של פרשיות מחוץ לנישואים ולגבי רמת האשמה שהם מרגישים כשהם בוגדים. היא מציינת שאמריקה היא המקום היחיד בו אנשים אמרו "טוב, עשינו סקס אוראלי, אבל לא שכבנו, כי זה היה נחשב כל כך הרבה יותר גרוע".
הכתבת, קייט פיליון, שאלה אותה למה בצפון אמריקה נוטים לחשוב שחשיפת רומן מחוץ לנישואים לרוב גוררת משבר בנישואים, או גירושים. דרוקרמן השיבה: "מפני שלעיתים קרובות, זה אכן מה שקורה. כנות היא ערך כל כך חשוב ביחסים באמריקה, שכאשר מישהי מגלה שבן הזוג שיקר - לעיתים קרובות נגרמת טראומה, סוג של הלם. שומעים שוב ושוב את המשפט 'זה לא הסקס, זה השקר'. למעשה, הרבה אנשים מאמינים שהתאוששות מרומן מחוץ לנישואים כרוכה בחשיפת כל פרט ופרט בפני בן הזוג".
גורו'אים לענייני בגידות, מנהיגי כנסיה, טיפול אונליין
דרוקרמן מציינת, שהחל בשנות ה-70, תושבי צפון אמריקה התחילו להאמין שהפורום לפתרון בעיות בנישואים הוא טיפול זוגי. "בארצות ברחבי העולם יש טיפול זוגי. באנגליה זה מאוד נפוץ, למשל. אבל ארצות הברית היא המקום היחיד בו בעקבות רומן מחוץ לנישואים אנשים מניחים כמעט אוטומטית שהם צריכים לפנות לייעוץ מקצועי לעזרה. בעשור וחצי האחרונים יש פריחה של כל מיני טיפולים זוגיים. יש גורו'אים לענייני בגידות, מנהיגי כנסיה, טיפול אונליין וכל מיני סוגים של תמיכה. אני מתייחסת לזה כאל מעין פארק תעשייתי של נישואים".
היא מוסיפה שהתנועה לשחרור האשה תרמה להנמכת סף הסובלנות כלפי ניאוף. נשים אומרות לבעלים שלהן, "אם אתה בוגד - זה הסוף".
הכתבת שואלת את דרוקרמן שאלה שמתאימה מאוד גם לנו: האם האירופים חושבים שהאמריקנים משוגעים, בכך שהם לא מבינים למה, למשל, הילרי קלינטון נשארה נשואה לגבר שבגד בה?
תשובתה של דרוקרמן: "האירופים חושבים שהאמריקנים קצת נאיבים, אם הם חושבים שדווקא נשיא מדינה לא יבגוד באשתו. הצרפתים בטוח חושבים כך".
צרפתים מן השורה בוגדים קצת פחות מהאמריקנים
דרוקרמן אומרת "אנחנו שומעים לעיתים קרובות על בגידות של נשיאים בצרפת, וחושבים שזו הוכחה לכך שכולם בצרפת מתפרפרים. אבל למעשה, הצרפתים מן השורה בוגדים קצת פחות מהאמריקנים - כ-3.8 אחוזים מהגברים הנשואים בצרפת, ו-2 אחוזים מהנשים הנשואות בצרפת, הודו בניהול רומן מחוץ לנישואים בשנה החולפת. באמריקה, הנתון הוא 3.9 אחוזים מהגברים ו-3.1 אחוזים מהנשים. כך שבמציאות, האמריקנים והצרפתים מתנהגים די דומה. ההבדל הגדול הוא בהתייחסות לבגידה, לא במה שעושים האנשים מאחורי דלתיים סגורות".
ומה המדינה שהכי כדאי לחיות בה, אם רוצים להתפרפר?
לדברי פמלה דרוקרמן, זו טוגו, כנראה. מבחינה סטטיסטית, לפחות, טוגו נמצאת בראש סולם הנואפים, אם כי הנתונים כוללים גם גברים שחיים בפוליגמיה (ריבוי נשים). ואם רוצים לנהל פרשיית אהבים איכותית, במיוחד אם את אשה - צרפת זה המקום. רק לא צפון אמריקה.
