הוא התקשר, מיואש: אכלתי אותה, מוניקה בהריון
זה כנראה לא ממש כתוב בספר הדרכה לנשים, "אם כלום לא עוזר, תגידי לו שאת בהריון". אבל לפעמים, אחרי מה שקרה עם אברי, אני לא יכול שלא לחשוב שיש הנחייה סמויה כזאת
"צרות עם מוניקה".
אברי בן 25, ילדון. נפגשנו מזמן, בטיול בסיני, והתחברנו, למרות הפרש הגילים בינינו. לפני כמה שנים הוא נסע לאיטליה ללמוד וטרינריה, ומאז הוא לא לומד, אלא עובד. אנחנו מתראים רק כשהוא מגיע ארצה לביקור.
את מוניקה, איטלקיה גרושה, מבוגרת ממנו בעשר שנים, הוא הכיר שם. הם עברו לגור יחד די מהר, למורת רוחם של כמה אנשים שלא הבינו למה זו היתה הבחירה שלו לחברה רצינית ראשונה. ואולי בגלל שלא היתה אף אחת רצינית לפניה, היא היתה האחת.
לי היה ברור שהוא מאוהב, אז דאגתי להסביר לכל החברים שהיה להם מה להגיד בנושא שיפנימו וישתקו. הוא עבד בלילות במרפאה לחיות שפתוחה 24 שעות, והיא עבדה בימים כאחות במרפאה לאנשים. וכך יצא שהם נפגשו כמה שעות בודדות ביום, שמתוכן הוא היה עסוק או בשינה, או בקריאה, וגם בלהיות עם מוניקה. כולנו חשבנו שהוא זה שמטורף אחריה, מתוך הנחה שבכל זוג יש אחד שמאוהב יותר.
ואז הם רבו. הוא רצה לעזוב, וזה לא מצא חן בעיניה. הוא ניסה בכל זאת. רצה לקחת את הספרים שלו, ובעצם עוד לא היה לו לאן ללכת. וזה נגרר עד הלילה, והוא היה צריך ללכת לעבודה, אבל היא התחילה לצרוח ולחסום לו את הדלת. וכשהוא ניסה לצאת בכל זאת - היא קראה למשטרה שהוא מרביץ לה. ואז הוא צלצל אליי.
הוא נשבע שהוא לא עשה לה כלום
דבר ראשון אמרתי לו "אברי, את האמת! מה עשית?". הוא נשבע שכלום. לא כל כך האמנתי, מה פתאום שהיא תצלצל למשטרה אם הוא לא עשה כלום. הוא נשבע, אז לא היתה לי ברירה אלא להאמין. הוא שאל מה לעשות, ומאותו רגע לא עשה כלום בלי לשאול אותי. זו יכולה להיות מחמאה כשמישהו סומך עליך כל כך, אבל אבל זה לא ממש, במיוחד כשאתה במרחק שלוש-ארבע שעות טיסה ממנו ולא מכיר את "הנאשמת" ואת המנטליות המקומית. אברי אמר שהוא הולך לעבודה, ואמרתי לו שלא יעז; לפי מה שאני יודע, משטרה לא אוהבת נשים מוכות. ואם הוא יילך הם יבואו אליו לעבודה, ויהיה לו מאוד לא נעים. אז הוא נשאר. ואז הוא סיפר לי שמי שהרביץ היתה בכלל היא. הרגשתי כמו בסרט תורכי. אחר כך הוא צלצל שוב מהדרך ואמר שהוא כבר לא מסוגל להישאר בבית, אז הוא נוסע לעבודה.
ואז מוניקה התקשרה. היא אמרה לי שאכן צלצלה למשטרה, ולא אמרה להם שהוא היכה אותה, אלא כדי להגן עליו מפניה - היא פחדה שהיא תעשה לו משהו. הסתכלתי על השפופרת, על הפינה של החיבור עם התקרה לזווית של הקירות של החדר (כי שם לדעתי יגאל שילון תמיד מחביא את המצלמה של "פספוסים") ולא ראיתי שום סימן לזה שזו מתיחה.
מנסיוני, כשזוג שאתה מכיר רב, או נפרד או מה שבאמצע, תמיד תהיה הנחמד שמדבר יפה. כי אתה לא יודע כמה פעמים זה ריב שיגמר ב"שולם שולם לעולם", ואתה לא רוצה להיות זה שאחר כך מתעלמים ממנו רק כי לקחת צד. אז אמרתי למוניקה שאדבר עם אברי, ושאם תהיה בעיה שתתקשר אלי.
למעשה, כבר כשהוא התחיל לספר לי מה הצרה, איכשהו ניחשתי. כבר יצא לי להיות במצב של לשמוע ממישהי שהיא בהריון בדיוק כשסיימתי את הקשר בינינו. אני לא חושב שזה ממש כתוב בספר הדרכה לנשים, "אם כלום לא עוזר, תגידי לו שאת בהריון". אבל מה לעשות שגברים לא יכולים להגיד את אותו הדבר ולהישמע אמינים.
אחרי שדיברנו על איך הולך ומה הוא עושה ולמה וכמה, הגענו לעיקר, והעיקר לא היה שונה ממה שדיברנו קודם: הוא חייב לעזוב. וזה היה רק אחרי ששוכנעתי שהוא באמת לא רוצה להיות איתה.
"ומה יהיה עם ההריון?" הוא שאל.
"מה היא רוצה לעשות?" שאלתי.
הסתבר שהיא אמרה לו שתעשה הפלה. לדבריו, אחרי שהוא אמר לה שהוא עוזב סופית, וזה שהיא בהריון לא ישאיר אותו. היא אמרה מה שאמרה.
אחר כך סיכמנו שאם היא אכן מתכוונת לעשות הפלה, הוא הולך לעשות כמו שכל גבר במצבו צריך לעשות, מאז ימי "אסקימו לימון" הראשון - להיות לידה ולצידה ואיתה בתהליך המגעיל הזה, ולשלם את מה שזה עולה.
בעקבות השיחה ההיא, אברי הסביר למוניקה שיהיה לצידה בצד החומרי והרגשי של העניין. הוא הלך איתה למרפאה, שם היא נכנסה בלעדיו לרופא בזמן שהוא חיכה בחוץ, ונתן לה כסף לתהליך הנדרש. אחר כך התחיל היו-יו. הוא היה מתקשר פעם ביום, ובהתאם למזג האוויר זה היה הולך ככה:
"היא הולכת לעשות הפלה היום" (יום אביבי)
"היא מתלבטת" (יום מעונן חלקית)
"היא עשתה הפלה" (יום אביבי, אחר הצהריים, קצת עננים וקריר)
"היא לא עשתה הפלה" (יום חמסין)
"היא חושבת על זה" (גשם)
בשלב הזה לקחתי הימור ואמרתי לו: "היא בכלל לא בהריון, היא מנסה לסחוט ממך שתשאר". אבל לא ידעתי להגיד לו מה לעשות בנידון. בסוף איכשהו אברי הגיע למסקנה שהיא דוברת אמת, ושהיא עשתה הפלה.
אז יום אחד, כשאנחנו רגועים כבר כמעט שבוע שלם, הוא מצלצל שוב, נשמע כמו מתוך חשכת הקבר. "מוניקה בהריון. היא לא עשתה הפלה". כששאלתי מתי נודע לו, הוא אמר שהיא אמרה לו את זה כשהתחיל לארוז את החפצים ולעזוב לדירה.
ואז היא הבטיחה לו "אני לא אבקש ממך כלום"
אמרתי לו שיתעלם, ואז היא הבטיחה לו "אני לא אבקש ממך כלום".
"תחתים אותה על זה מיד!" אמרתי לו כשצלצל להתייעץ איתי. אמרתי לו שימצא עורך-דין שיכתוב לו חוזה, בו היא כותבת וחותמת ומתחייבת לא לבקש ממנו כלום. הוא חשב שאני מפגר עוד יותר ממנו. הלכתי לחפש, אולי יש משהו כזה באינטרנט. חיפשתי אפילו באתר הכי גדול בעולם לייצור טפסים וחוזים אוטומטיים, www.agreementsetc.com. כלום. איפה באמת אני רושם על זה פטנט?
ניסיתי להסביר לו שאם היא עובדת עליו ואם לא, אחרי שתחתום על משהו כזה היא תהיה מנוטרלת מהמחשבה לסחוט אותו רגשית, והוא מצידו עדיין יוכל, אם באמת יש משהו במה שאמרה, להיות האיש הטוב ולעזור ולהיות כל מה שאבא צריך להיות, אם הוא באמת יהיה אבא בעל כורחו. הוא הסכים ושאל אותה אם היא מוכנה להתחייב. היא קודם כל אמרה לו כן, אולי כדי לשכנע אותו להישאר, ולמחרת בישרה לו שהיא בעצם לא בהריון.
אברי עבר למלון זול. אחר כך לדירה. ואחרי שלושה שבועות נסע לקחת את הספרים שלו מהדירה "שלהם". והיא אמרה לו ש....? נכון, היא בהריון. לפי החשבון שלי היא היתה צריכה להיות כבר בהריון מאוד מאוד מתקדם. שאלתי אותו: "תגיד, רואים עליה משהו?" הוא אמר שלא. אז הצעתי לו שיקח סיכון ויתעלם, ושאם יסתבר בסוף שהיא באמת היתה בהריון, אני אשלם את המזונות של הילד. אברי הסכים.
* * * *
בינתיים עברה שנה. כלום לא יצא ממנה, לפחות לא משהו עם רגליים, ידיים ועיניים. אבל אולי היא עדיין בהריון....
לפנייה לכתב/ת 
