הרב אבינר: אישה מוכה רשאית "להחזיר"
על פי הרב אבינר, אישה מוכה רשאית להחזיר לבעלה "מכה על מכותיו", אך עדיף שתפנה למשטרה "למען אושר הילדים". וגם: באיזה ענף הלכתי נתלים בעלים מכים?
מאמריו בענייני זוגיות ומשפחה עוררו סערות, יוחסו לו דעות שגוררות יחס משפיל כלפי נשים, אך הרב שלמה אבינר מוכיח כי הוא דוגל דווקא בגישה הפוכה. במאמרו השבועי שיפורסם בסוף השבוע בעלון "באהבה ובאמונה" הוא קובע: "אישה שהוכתה רשאית להחזיר לבעלה מכה על מכותיו".
תחת הכותרת "רשע, למה תכה אשתך", יוצא הרב אבינר, ראש ישיבת עטרת כוהנים ורב היישוב בית אל, נגד תופעת האלימות במשפחה, שלדבריו "חוצה את כל הציבורים – חרדים דתיים וחילוניים". לטענתו, הכאה והשפלה של נשים אינן תופעות חדשות, והוא מצטט את ראשוני הפוסקים שיצאו כבר הם בחריפות נגד הדברים. אחד מהם הוא המהר"ם מרוטנבורג שכתב כי אלימות כלפי האישה היא "מעשה עובד כוכבים", ובעניין הבעל המכה פסק כי על בית הדין "לייסרו, להחרימו ולהלקותו". פוסקים נוספים קבעו כי אלימות במשפחה היא עילה לגירושין.
אלא שהיום, כך מסתבר, מטיל הרב אבינר את תפקיד בית הדין על האישה עצמה. "מה אומרת ההלכה על התגוננות אקטיבית מצד האישה?" הוא מקשה, ומשיב מיד: "ברור שרשאית היא להחזיר לו מכה על מכתו". הרב מסביר שלמרות שההלכה מחייבת בתשלום הנזק את שני הצדדים – מדובר רק כש"התחילו שניהם כאחד", אך במקרה שאחד מהם חבל בחברו תחילה – רשאי השני להחזיר לו כדי להציל את עצמו, ויהיה כמובן פטור מהנזק. עוד מדגיש הרב, כי הכאת אישה חמורה כמובן מהכאת חבר.
אולם למרות ההיתר ההלכתי ממליץ הרב אבינר שלא לנהוג כך. "באופן מעשי אין זו עצה טובה" הוא קובע, ומפנה את האישה המכה דווקא אל היומנאי בתחנת המשטרה. הרב מסביר כי ההמלצה להתאפק היא "למען אושרה, למען אושר ילדיה, כדי שיגדלו בבית נורמלי, ולמען אושר בעלה, כדי שיחזור בתשובה".
בהמשך תוקף הרב אבינר את מי שהוא מכנה ה"חכמים להרע", המנצלים סעיפים בהלכה כדי להצדיק את הכאת נשותיהם. כך, למשל, הם נאחזים בדברי הרמ"א שפסק: "אם מקללתו בחינם או מזלזלת אביו ואמו והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו - יש אומרים שמותר להכותה". "אין דבר יותר קל לבעל מלהחליט שאשתו אישה רעה ושהוא צח כבדולח" מעיר הרב אבינר, אך שולח את אותם "חכמים" לעיין בהמשך הדברים, שם נכתב כי "כל הנשים בחזקת כשרות" ולכן הבעל לא נאמן לטעון שאשתו התחילה.
הרב אבינר קורא לא רק ל"סור מרע" אלא גם ל"עשה טוב". הוא מסביר כי איסור הכאת נשים לא מובא בגמרא משום שאין להסתפק בכך שהבעל לא יכה או ישפיל את אשתו, אלא עליו גם לאהוב אותה ולכבדה, וכפי שמובא ברמב"ם: "ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו".
