מיומנה של למה בוליביאנית

אז למה בעצם הצטרפתי אליהם? כי אני נמצאת באותו המקום מאז שנולדתי לפני 15 שנה בערבות דרום בוליביה, וקצת נמאס לי מהרי האנדים שמסביבי. הזוג הזה נקרה בדרכי כשהיה בדרך למכרות של פוטוסי, בדיוק כשרציתי להחליף אווירה. בהתחלה, איזו פדיחה, הם לא היו בטוחים אם אני אלפקה, למה או ויקוניה. אבל מיד נחלצתי מהמבוכה והסברתי להם בפשטות, אתם רואים את האוזניים האלה? את הגובה הזה? אז איך אפשר בכלל להתבלבל?

בכל אופן, אני לא אחת כזו שנוטה לשאול יותר מדי שאלות, וכשהם הציעו לי להצטרף אליהם להמשך הטיול באגם המלח, הסלאר, אפילו לא שאלתי למה. באופן כללי, אני חושבת שמשתמשים במילה הזו הרבה יותר מדי.

המשטרה חוקרת

אני וחברה, נעים מאוד (צילומים: מקס רובין) 

וכך, מצאנו את עצמנו בחדר אחד, נציגת סוכנות עצבנית, זוג ישראלים שמתפללים שהדרכונים שלהם לא יעזרו לאיזה שוטר להגר לספרד, למה אחת שרמנטית להפליא (פתוחה להצעות) ושוטר חייכן על אופניים. הנציגה דקלמה בפני השוטר את הסיבה שבגללה עליהם לשלם את מלוא עלות הסיור בין אם ישתתפו בו ובין אם לאו, והשוטר החמוד, עוד לפני שהקשיב לגרסאות שני הצדדים, פסק: "הלמה באה איתי". לא, סתם, הייתי רוצה. למען האמת הוא אמר שהזוג חייב לשלם, אז כל שנותר לנו לעשות הוא לצאת לסיור שלא הזמנו.

מלח הארץ

מה יותר טעים - מלח או למה מטוגנת?

הלובן הבוהק והאינסופי של המלח גורם למבקרים לגלות את נפלאות המשחק בפרופורציות. גם הזוג שלי, שתמיד מנסה להיות מקורי, לא הצליח להימנע מלתכנן את יצירות האמנות אותן ינציחו במצלמתם בסלאר.

גמדים בקופסת פרינגלס

בעצירה הבאה החברים שלי נפלו למלכודת התיירים וקנו פסלון של למה עשוי מלח. באותו הרגע התפכחתי. אם הם צריכים פסלונים של למה כדי לשים על המדף בבית כנראה שהם לא צריכים את המקור. בסדר, אני אתמודד. אני אשאר לי פה בבוליביה. בין כה שמעתי שרק בלגן יש אצלם במדינה, כל הזמן מפגינים ושובתים, מאיימים וכותבים דו"חות. נראה לי שאפילו אם אני הייתי בשלטון שם היתה לי יותר תמיכה מאשר לממשלה הנוכחית. מילא.

כן, בעוד זמן קצר היא תשב בחדרה בישראל ותיזכר בכל הקטעים שעברו עליה ולא תצליח לתאר במילים, בכל האנשים המעניינים שפגשה, בכל הנופים שאפילו לא יכלה לדמיין שקיימים ובטח תגיד לעצמה - אני עוד אחזור לשם. ואני, שכבר שבתי לחברותיי בפוטוסי וקצת מתגעגעת, יכולה רק לומר לה - למה לא.