אני רוצה לסגור מעגל
לאחר ההיכרות עם דורון אשכנזי, נכנסה עפרה חזה למסכת התלבטויות בקשר לזיווג. במסגרת הבדיקה היא החליטה שאשכנזי יבקש את ידה מאביה, שמשום מה, סירב
"אני רוצה שהוא יבוא אל ההורים שלי ויבקש את ידי מאבא שלי." אמרת לי למחרת היום.
"סליחה?" עניתי נדהם, "את רוצה, מה?!"
"ואני רוצה שתבוא איתנו, היום אחרי הצהריים, ביחד עם אוגניה." התעלמת מהשאלה.
"מי זה א ת נ ו ?" שאלתי.
"שולי, שרי, דורון ואני." ענית ביובש, "אני רוצה שהוא יעשה כבוד, כמו שהיו עושים פעם, ויבקש רשות מאבא שלי להתחתן איתי."
"של מי הרעיון הזה, עפרה?" שאלתי ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
את לא ענית ואני לא ויתרתי.
"של מי הרעיון הדפוק הזה?!!" שאלתי שוב.
ואז אמרת בהיסוס, "אני חושבת של דורון. הוא רוצה להוכיח לי כמה שהוא רציני וכמה הוא אוהב את ההורים שלי."
"רשות?... לא מספיק לך "הרב" הזה ואחותך?" צחקתי בציניות.
"אני רוצה לסגור מעגל". אמרת והיית מאוד מהורהרת, "אני רוצה לסגור מעגל. תעזור לי. תבוא עם אוגניה."
ובשעות אחר הצהריים של אותו יום נסענו אל בית הורייך בשכונת התקווה. נכנסנו. התיישבנו בחדר בחצי מעגל מסביב להורייך שישבו וחיכו לנו. הפעם, ללא הסייסטה הקבועה שלהם עם הנרגילה ודברי התורה. אביך, שכבר אז ההליכה הייתה קשה עליו, ישב ולידו אימך עם המבט הרציני שלה. מנערותך, רצתה שתתחתני. כמו כל אחיותייך. זה היה הדבר החשוב ביותר בשבילה. חתונה וילדים ואלוהים יביא את הפרנסה.
אביך, בחן את דורון אשכנזי במבט נוקב. שולי אחותך, עם הבעת פנים של מנצחת, פלטה את עשן הסיגריה שלה לכל עבר וניסתה כדרכה לשעשע ולהשתעשע. שרי, ישבה רצינית ועישנה. את נראית לי, כילדה קטנה המביאה תעודת גמר מבית הספר ואינה יודעת איך הוריה יגיבו. דורון ישב מימינך ושרי משמאלך. אוגניה ואני, במרחק מה מאחוריהם.
"אבא", פתח ואמר דורון אשכנזי בהתרגשות, "אני אוהב את הבת שלך. וגם היא אוהבת אותי. ואנחנו רוצים להתחתן. אני אוהב אותה. ואני מבקש ממך רשות להתחתן איתה."
אביך התבונן בעיני כולנו. מבטו נדד מאחד לשני. אמך הייתה נרגשת והבעת פניה שידרה הגשמת חלום. אביך חזר במבטו אליי ולהפתעת כולנו הוא שאל פתאום, "אלוני, מה אתה אומר?"
השפלתי מבט ולא עניתי. לרגע, הייתה דממה שהעיקה מאוד.
אביך, חזר במבטו אל דורון אשכנזי ואמר בקול רציני, "אני לא מאשר."
שולי אחותך ושרי חברתך פרצו בצחוק של מבוכה.
"הוא בטח צוחק... איזה אבא מצחיק..." אמרו שתיהן אחת לשנייה.
"לא. זה לא צחוק!" אמר אביך.
בערב, בביתך, ביחד עם שולי ושרי וראובן ודורון, "הסבירה" שרי לכל מי שרצה לשמוע, כי אביך הגיב כמו שהגיב בגלל "חרדת הנטישה" שלו. אב דואג, אשר פתאום עומד להיפרד מבתו האהובה. ושזה יעבור לו. את? אביך? חרדת נטישה? את, שכל חייך גדלת במקום אחר? שעשית דברים אחרים?
חזה. ביקשה רשות מאבא
צילום: לע"מ
מומלצים
