ברוריה לא גרה פה יותר

אוולין הגואל עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. אם חשבתם שתפקיד חייה היה כברוריה פסקל ב"פיק אפ", הצחקתם אותה. מבחינתה, עדיין לא גילו אותה, והיא מחכה שמישהו יעשה את זה כבר. עד שזה יקרה היא מנסה להירגע אחרי שנים סוערות שבהן הספיקה להתחתן, להתגרש, ללדת ילד, להיפרד ממנו, להישבר, להתאהב ושוב ללדת, לגלות את עולם המשחק ולפרוץ בגדול. כבר חצי שנה שהיא בזוגיות עם יורם רובינגר, אמן ואיש מיתוג ("הזוגיות הזאת באה ממקום אחר, שליו ובטוח", היא אומרת. "אין מלחמה, הכל רגוע, אני נחה עכשיו"). היא קיבלה תפקיד ראשי בסיטקום "המובילים" בערוץ לוגי, שהבת שלה אלה, 8, נורא אוהבת, והכי חשוב: הבן שלה, ג'ואי, 23, חזר ארצה. הם שוב ביחד.

"חצי מדינה אומרת 'ריד מיי ליפסטיק'". הגואל

לפני שפגשה את ברוריה פסקל, שעשתה לה ג'וי והפינס בחיים, הגואל מלצרה בלילות, ורק בגיל 32 שוכנעה על ידי אחת מחברותיה המלצריות שלמדה משחק ללכת לאודישנים בבית הספר של יורם לווינשטיין. "מהרגע שהוא קיבל אותי ננעלתי על משחק", היא אומרת.

ואיך היה ללמוד עם שחקנים שצעירים ממך בעשור?

"זה מכה ומלטף באותה מידה. זה מלטף, כי את שואבת מהם את האנרגיה, וזה מחמיא לך שהם חברים שלך, וזה מכה כי אני לא אהיה כמוהם אף פעם. אין לי את הנעורים הנצחיים, התמימות הזאת. באתי לשם בשלה טוב טוב בתנור. לא חשבתי שאני אגמור את הלימודים. לאורך כל השנה הבנתי שהם יעבדו, כי הם צעירים ויפים. עדי טרר, קארין אופיר, הבת של שייקה אופיר ז"ל, מי אני לידה? תמיד היה להם קל יותר. הם לא הבינו דברים".

גם את לא הבנת שום דבר בתחום המשחק.

"לא היה להם את הפחד להתנסות. אני הייתי מובכת, כי הבנתי דברים על החיים ופחדתי לחפור. הקילומטרז' שלהם היה גן ילדים, הצופים וצבא. אני אמא, גרושה, נולדתי במרוקו, גדלתי בשכונה לא סימפטית, בפג'ה (שכונה בפתח תקווה - נ.ר). היום אני יודעת שהחומרים שלי מעניינים, אבל אז, כסטודנטית, כשמורים מבקרים אותך, הכל מתערער. אמרתי לעצמי, או שתלכי או שתוציאי את הכל. רק בזכות יורם סיימתי, הוא אמר לי שאני היחידה שאעבוד".

אבל בינתיים הם לוהקו לסדרה "פלורנטין".

"זה רק אישש את החששות שלי. הבמאי של פלורנטין, איתן פוקס, ישב בקהל, והיה דיבור שהוא בא ללהק לסדרה חדשה של צעירים, וישר חשבתי שהכל נגדי. לקחו את עדי וקארין, וישר אמרתי לעצמי שאני לא טובה".

וכשהסתיימו הלימודים זה השתנה?

"הזמינו אותי לאודישנים פרטיים בתיאטראות, שזה משהו יוקרתי, ולא זיהיתי את החשיבות של זה ופישלתי. עשיתי מונולוגים בדקלום, לא הרגשתי כלום, ואני שומעת את עצמי מפשלת, ואז אני אומרת לעצמי שאני לא שווה כלום. לא עברתי אף אודישן, ואני רואה את קארין אופיר מקבלת תפקיד בתיאטרון באר שבע ועדי עושה טלוויזיה עם איבגי, ואז פשוט הרמתי ידיים ולא הלכתי לאף אודישן. פשוט ויתרתי מתוך ביטחון עצמי נמוך ומאמונה שאני לא שווה".

ואז הגיעה הסדרה "משאית", שבה קיבלת תפקיד ראשי.

"זוהר יעקובסון, שלא היתה אז הסוכנת שלי, המליצה לי ללכת לאודישן של ערן ריקליס. היא אמרה שהוא מחפש אותי, וזה היה אחרי שנים שלא עשיתי אודישנים. הוא אמר לי שאני מדהימה, וחשבתי שפג הכישוף: תוכנית בערוץ 2 - פה ייפתחו לי כל הדלתות. והן לא נפתחו".

מה קרה?

"עשיתי את התפקיד בצורה אמיתית, וערן אמר שאני תגלית, אבל אני מככבת ב'משאית' בתפקיד ראשי ואפילו לא מופיעה בפרומואים. משהו לא עבר, אבל אני יודעת שאהבתי את מה שעשיתי. לא זייפתי, אבל כנראה שהתקשורת אוהבת יותר דמויות מוקצנות, לא רוצים כאב, לא רוצים לראות קוסמטיקאית קשת יום מירוחם. היה רייטינג טוב בגלל זאביק (רווח) וסמי (הורי), אבל לא בגללי. אפילו הביקורות התעלמו ממני. לא יודעת למה".

ובטח שוב טחנת לעצמך שאת לא שווה.

"עוד פעם אני דועכת לי בקטנה. ואז עשיתי תפקיד ב'סוף העולם שמאלה'. אמרתי לאבי נשר (הבמאי - נ.ר) שאני רוצה להיות אמיתית, לדבר במרוקאית, בלי איפור. לא רוצה להיות סקסית. והוא הלך איתי. אחר כך הוא צלצל אליי מחו"ל וסיפר לי שמדברים רק עליי. כולם שאלו מי זאת המכשפה הזאת. ארבע דקות בסרט, אבל מדברים רק עליי. זה תפס כי זה היה לפנים, רע, ואת זה אהבו, ואת 'המשאית' לא".

הפעם הכישוף באמת הוסר. הגואל קיבלה שורה של תפקידים בסדרות טלוויזיה כמו "הדמעות של אמסלם" עם משה איבגי, "החברה' הטובים" ו"תיק סגור", ואז היא החליטה שמה שהיא צריכה עכשיו זו טלנובלה, והלכה לאודישנים של "פיק אפ". "לא היה לי אכפת מה אעשה שם.

גם אם אהיה רק עציץ שישתוק כל הזמן, זה לא משנה. רציתי להיות בטלוויזיה כל יום".

אחרי אודישנים מפרכים היא התקבלה לתפקיד של פסקל, פרסרית רעבה ומתוסכלת עם שבע נשמות ואמא מהגיהינום. "כשקיבלו אותי זה לא נתפס לי", היא אומרת. "ידעתי לזהות שכאן תבוא הפריצה, אבל לא בגלל התפקיד אלא בגלל שכל יום אהיה במסך".

מתי זיהית שמדובר פה בביצת זהב?

"כל הקאסט נפגש לצפות בפרק הראשון, ואבנר ברנהיימר (התסריטאי - נ.ר) מקבל SMSים כל הזמן, ואני פוזלת ורואה הודעות בנוסח 'ברוריה מלכה', 'ברוריה הורסת'. כל התעשייה נטרפה. למחרת רענן שקד כתב שרק בזכותי אפשר להרים את הראש. לא הכרתי אותו ושאלתי אם הוא בדרך כלל מחמיא, ואמרו לי שהוא בדרך כלל קוטל. לא הפנמתי. אחרי הפרק הרביעי התחלתי לגלות את זה".

היה דיבור אז שיעשו ספין־אוף לברוריה.

"היה דיבור גם שתהיה תוכנית יחיד, וזה לא נעשה וחבל. הציעו לי ספין־אוף וישר אמרתי שזה חייב להיות עם רבקה מיכאלי (האמא בסדרה - נ.ר) והשבעתי אותה שהיא תשתתף. ברוריה לא מוצתה. אפילו כשעשיתי את הקמפיין, יכלו להקפיץ את זה, אבל זה עשה את שלו. חצי מדינה אומרת 'ריד מיי ליפסטיק'. התקשורת עדיין לא ויתרה על ברוריה. אני רואה טוקבקיסטים שאומרים שהם מתגעגעים אליה".

אולי בערוץ פחדו להמר עלייך.

"יכול להיות. אולי לא היה תקציב. 'פיק אפ' ספגה מטח יריות היסטרי, הוצאה להורג, וזה לא היה מוצדק לדעתי. הערוץ לא רצה להתמודד עם זה. לא הייתי בשני פרקים, והפורומים געשו 'איפה ברוריה?'. זה לא תרם לי, למרות שבזמנו חשבתי שכן. זה הלחיץ אותם. מה, הסדרה יושבת על בן אדם אחד? לא לזה פיללנו. לערוץ יש בעיה להשקיע בשחקן אחד".

אלא אם הוא יהודה לוי.

"כן, מישהו שהוכיח את עצמו, שהוא גם מוביל אופנה. אני בכל זאת בת 46, אני לא יוצאת 'כוכב נולד' שכל החיים לפניה. אני לא מסכימה עם זה, אבל אין לי ברירה".

מה החלום שלך?

"אני רוצה תיאטרון, אני רוצה בית. קשה לחיות מפרויקט לפרויקט בטלוויזיה. אני מוכרת, אבל עדיין לא נכתב משהו בשבילי. אני מתה להגיע למצב שמישהו יגיד שהוא רוצה אותי, ויכול להיות שזה עוד יקרה" .

מה את עושה כדי שזה יקרה?

"כלום. אני לא ארים טלפון לבמאי ואבקש ממנו לעשות איתי סרט. אני משאירה את זה ליד הגורל. ערן ריקליס עושה עכשיו סרט, הוא יודע מי אני, אבל אם הוא היה חושב שיש משהו שמתאים לי הוא היה מצלצל.

לא מאמינים שאני יכולה לעשות תפקיד דרמטי אחרי 'פיק אפ'. יכול להיות שברוריה פגעה בי. לא מאמינים שאני יכולה לעשות משהו נוגע ופשוט כמו 'בטיפול', 'שבתות וחגים' או 'אמא'לה'. אלו סדרות שהייתי מתה לעשות".

אז תיכנסי לחליפה של ברוריה ותעשי טלפונים.

"אני לא יודעת איך עושים את זה. זה נראה לי מביך. גם אם אהיה במסיבה ויגידו לי שבמאי שלידי עושה סרט, לא אגש אליו. אני בעייתית בדברים האלה. אני נבוכה. אולי בגלל אגו, או עניין של חינוך, שלימדו אותי לא להתחצף. יכול להיות שאם הייתי שחקנית צעירה זה היה שונה, אבל השנים עושות את שלהן".

הגואל נולדה במרוקו, בקזבלנקה, צעירה מבין שני אחים ואחות. בגיל שמונה עלתה ארצה ("אין לי זיכרון של קשיי שפה. קיבלו אותנו יפה, זו היתה שכונה בעייתית, אבל אנחנו היינו ילדים טובים", היא אומרת). אמא שלה עבדה כעקרת בית, אבא תיקן מכשירים ("לא היה חסר לנו שום דבר, תמיד היה אוכל וכסף. למרות שבמרוקו היינו עשירים. מרוקו היתה דבר אחר"). אחרי השירות הצבאי היא מלצרה במלון הילטון ("כל העולם הגדול היה שם, אהבתי להתחכך בהם"). אחר כך היא עברה למלון דן, פגשה את בעלה לשעבר, ונולד להם ג'ואי. הנישואין לא החזיקו מעמד ואחרי הגירושין הילד נשאר אצלה, אבל להגואל היה קשה לגדל אותו, ואחרי ארבע שנים הוא עבר לגור עם האקס.

בדיעבד, מה את חושבת שקרה שם?

"לא יכולתי לקחת אחריות על אף אחד. לא הייתי יציבה בכלום, לא היתה לי דרך, לא היו לי חלומות. נהניתי למלצר, היו צחוקים, וזהו. לא היתה לי מטרה. פשוט שרדתי, התגלגלתי, תמיד הסתדרתי, פינקתי את עצמי, חייתי את הרגע. היום זה אחרת. אני עדיין שומרת על הכסף שקיבלתי מהקמפיין (לדיוטי פרי - נ.ר)".

וגם אחרי שבעלך לשעבר נפטר לא לקחת את הילד?

"ג'ואי נסע לארצות הברית לטייל, לצאת מהטראומה, ולהפתעתי הוא לא רצה לחזור. היה לו טוב אצל הדודים שלו. נסעתי כמה פעמים להחזיר אותו, אבל הוא לא רצה. בסוף הרמתי ידיים וחזרתי לארץ, לאין דרך שלי".

איפה היה השינוי?

"פגשתי את עמוס (לביא) בפסטיבל עכו. זה היה מאתגר. הוא שחקן נפלא. היה לי סבבה להיות עם אחד כזה. זה מאוד החמיא לי. כל חיי עם עמוס לא חלמתי על משחק, זו היתה תקופה שבה לקחתי אחריות על עצמי, על הילד שלי. רציתי אותו חזרה, רציתי להיות אמא בשנית.

בעצם חזרתי אחורה כדי להתקדם. הייתי צריכה לסתום חור, למצוא דרך, והשבע שנים איתו עשו את זה. היו לו ילדים שאהבתי ואני אוהבת עד היום, וטיפלתי בהם. חזרתי לאימהות שהתפספסה ורציתי ילד ממנו. כשאלה נולדה הייתי אמא אחרת, עכשיו אני יותר מדי אמא".

לא הלחיץ אותך להיקשר לגבר עם שלושה ילדים משלוש נשים שונות?

"לא. זה חיבר אותי לפספוסים שלי. הסתכלתי במראה, ניסיתי להבין אותם, איך ויתרתי על ילד. כעסתי, הצטערתי וחשבתי איך אני משנה את זה".

ומה אמרת לעצמך, למה מסרת את הילד שלך?

"זה היה גיל שלא לקחתי אחריות על כלום. אני אשמה. לא חיפשתי אשמים. לא אמרתי 'למה לא עזרו לי?'".

מה ג'ואי חושב על האמא השחקנית שלו?

"הוא טוען שאני פספוס גדול, שאם הייתי באמריקה הייתי גדולה, שאם הייתי עושה שם את ברוריה הייתי סלב שמקבלת כל יומיים גוצ'י במתנה. הוא טוען שאני לא מנוצלת בארץ. נו, אבל אני אמא שלו".

בזמן שפסקל נשמה את נשימותיה האחרונות, הגואל ניצלה את הבאזז סביבה. היא הופיעה בשלל אירועים של יחסי ציבור, הדגימה גרדרובות מרשימות, ומיד קיבלה את ההצעה לשחק בטלנובלה "ילדות רעות" בערוץ 24 לצד שירי מימון ואליענה בקייר. עכשיו כאמור, היא משחקת בסדרה הקומית "המובילים", שם היא עושה את בתיה, אמא אגואיסטית ובזבזנית שבעלה ניהל עסק של הובלות. אחרי שהוא נפטר בעת מילוי תפקידו, היא צריכה להתמודד עם החובות והעסק, אבל זה לא ממש מעניין אותה.

 למזלה, שלושת ילדיה נכנסים לתמונה ומצילים את העסק תוך כדי לימוד נושאים חשובים. "היא בזבזנית נוראית וזו ממש אני, אני יכולה לבזבז ביום 2,000 שקל בלי למצמץ ולחזור הביתה ברגל כי אין לי כסף, זה ממש חולני".

איך הילדים בסדרה קיבלו אותך?

"מאוד יפה. הם מאוד פרגנו. הם נורא מוכשרים. אני מקנאה בהם. הלוואי עליי לחזור ללימודי משחק עכשיו, לאנרגיות שלהם, זה נורא כיף לעבוד איתם. הם באים עם רעב ומנסים לייעל ולהמציא דברים, הם לא עייפים אף פעם ולא מתלוננים".

מה לדעתך ההבדל בינך ובין השחקניות הצעירות היום, כמו הקולגות שלך ב"ילדות רעות"?

"הן יותר מתעסקות יותר באיך שהן נראות, השיער לא במקום, המייק־אפ לא טוב, הן צריכות יותר סומק. אני לא מתעסקת בזה, אני לא אוהבת פוטושופ, עשיתי שער לאחד העיתונים וחטפתי שוק. נראיתי שם כמו בובה. תעשו אותי יפה וחתיכה, אבל תשאירו את הקמטים".

מה??

"אני לא חושבת שבגלל זה לא ייתנו לי שערים".

יש לך ביצים.

"הראו באתר אינטרנט תמונות של לפני ואחרי הפוטושופ שעשו לי, ואהבתי את זה. אני בן אדם פשוט. אל תעצבו

אותי מחדש".