בהר-בחוקותי: החטא ועונשו

אחד המושגים היותר שנויים במחלוקת בהוויה הישראלית הינו המושג "חזרה בתשובה". יש הרואים בו משאת נפש, ותנאי הכרחי לתיקון העם והעולם, ופועלים במרץ על מנת לקדם תהליך שכזה בעם ישראל. ויש המתחלחלים ממנו ורואים בו ביטוי למיסיונריות, שטיפת מוח ואי כיבוד בחירתו החופשית של הזולת.

תהיה אשר תהיה עמדתו של הקורא הנבון, עלינו להודות כי מתחת לאפינו מתחולל תהליך נוקב וכואב של "חזרה בתשובה" שאמנם איננו זוכה לכותרת הזו. כוונתי לועדת וינוגרד ולגלי ההדף שהיא מייצרת.

מבלי להיכנס לתכנים, למסקנות ודרך יישומם, עצם העובדה שהוועדה פעלה באומץ, יושר ולא משוא פנים מהווה דוגמא ממשית למושג 'חזרה בתשובה'. במובן המדויק שלו. יש להבין שתחום העניין של היהדות איננו רק 'בית הכנסת' , 'המטבח', ו'שבת' על כל חשיבותם העצומה. היהדות מתעניינת בתיקון החיים כולם.

עיון בדו"ח מלמד, שהוא נוגע לא רק במבנה תהליך קבלת ההחלטות בין הדרג הצבאי למדיני, אלא בתחום המידות האישיות של נושאי התפקידים השונים. ביטוי בולט לכך נמצא בפרשת השבוע שלנו בהר-בחוקותי. פרשת בחוקותי מכילה בתוכה איומים נוראים למצב שבו ייטוש העם את חוקי האלוקים.

קשה לחזור בכתב על תוכנם של האיומים, וניתן לתאר אותם במילה אחת 'שואה'. תיאורים רבים של השואה נראים כלקוחים מפסוקים אלה. בתוך הפרשיה הזאת מופיע פסוק כמין פזמון חוזר "אם תלכו עימי בקרי והלכתי עימכם בחמת קרי", דהיינו, אם תאמרו אך מקרה הוא ולא תשפרו את מעשיכם, ימשיך מצבכם להידרדר באופן חמור.

את הפרשה ניתן לקרוא בשתי צורות. צורה אחת רואה בעונש גזירה אלוקית ניסית. דהיינו, אין קשר ישיר בין החטא ועונשו. עם ישראל חוטא ובתגובה הוא מקבל עונש מצמרר שהוא התערבות אלוקית חיצונית. אך ניתן לקרוא את הפרשה, שהחטא עצמו מוביל ישירות לעונש. העונש הוא תוצאה טבעית של החטא. הורה יכול לומר לילדו: 'אתה מחר לא תלך לחבריך כעונש על כך שלא עשית שעורי בית'. אך הוא יכול לומר לבנו: 'מחר לא תלך לחבריך כיוון שלא עשית שעורי בית ועליך להשלים את החסר'. כאן העונש מופיע כתוצאה מתבקשת להתנהגות הבעייתית.

לפי פירוש זה, אם העם יאמר שהעונש שניחת עליו הינו מקרי, הוא יחמיץ את האפשרות להיחלץ מהדירדור, כיון שהוא יכחיש את העובדה שמעשיו השליליים הובילו ישירות לעונש וכך תמנע ממנו הכחשה זו את האפשרות לתקן את המצב . אמירה מהסוג "'מה אתם רוצים זה לא תמיד הולך', או 'מי שלא עושה לא טועה' מהוות התנהגות של טיוח המכונה 'קרי'. לפי תפיסה זו, גישת ה'מקרה' שוללת מהעולם שלנו את אופיו המוסרי המוטבע בו.

כאילו יכול אדם להתנהג באופן בלתי מוסרי ועולם כמנהגו ינהג. הראייה האמונית המעמיקה מבינה שהעונש הוא נגזרת ישירה של החטא, כיון שכך ברא הבורא את העולם. כשם שחוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה מוטבעים בעולם כך גם חוקי המוסר והרוח מוטבעים בו.

ועדת וינוגרד הינה דוגמא מעולה לתהליך נוקב של חזרה בתשובה בתחום המוסרי-מידותי. אמנם אין היא מטפלת בשאלות הרוחניות, קרי יחסי אדם – אלוקים. אך היא מטפלת ביושר ב'דרך ארץ' שקדמה לתורה. ימים אלה שאחרי פרסום הדו"ח אינם ימים של רוממות רוח ושמחה יתירה. ימים אלה צופנים בחובם תחושה של חולשה ואובדן ביטחון. אך ראויים ימים אלה להיתפס כמבטאים את עוצמתו של עם שאיננו חפץ לטמון את ראשו בחול, אלא הוא חפץ בתיקון. תיקון איננו תהליך קל ומלבב. אך הוא תהליך אופטימי שמאמין ביכולת לשנות ולהטיב את המעשים ולהתאימם לחוקי המוסר והרוח.