יום הסחר ההוגן הבינלאומי: למה לא חדר לישראל?

בשנים האחרונות חל גידול של מאות אחוזים בהיקפי ייצור ומכירת מוצרי סחר הוגן  ברחבי העולם: צרכני מודעים במדינות מערביות מקפידים לרכוש מוצרי מזון, פריטי לבוש וחפצים ביתיים הנושאים לוגו המבטיח שתהליך ייצורם לא כלל הפרה של זכויות אדם או פגיעה בסביבה - ואפילו בפרלמנט האירופי מקפידים לשתות רק קפה ותה שעל אריזתם הסמל הנכסף. ובישראל? שוק מוצרי הסחר ההוגן (ובעברית: סח"ה), אשר שגשוגם נחגג היום (ב') ברחבי העולם, עדיין מצוי בשולי התודעה הצרכנית.

"אחד הגילויים הראשונים של סחר הוגן מוכר לנו כבר מהמאה ה-19, כשנשים לבנות מהמעמד הבינוני בארצות-הברית סירבו לרכוש מוצרים שיוצרו בידי עבדים", מסבירה דפנה רובינשטיין, דוקטורנטית במכון ון ליר החוקרת את התופעה, שתדבר היום (ב') בכנס סחר הוגן שעורך המכון. "גם בימינו העיקרון נותר זהה: מדובר בהעדפה של מוצרים מטעמים ערכיים ופוליטיים ולא רק משיקולים תועלתניים של מחיר או איכות".

בעולם החלה תנועת הסחר ההוגן לפעול כבר בשנות השישים ועם הזמן הוקם ארגון-הגג הבינלאומי "IFAT", המאגד בתוכו כ-300 התארגנויות מקומיות מ-70 מדינות. בישראל, עם זאת, מצבה עודו מקרטע. בשל אופי הפעילות בארץ והיקפה המצומצם, מוצרי הסחר ההוגן העיקריים שניתן לרכוש הם קפה ושמן זית, אולם גם הם מתקשים לחדור לשוק בהיקפים משמעותיים. השחקנים המרכזיים בזירה הם עמותת "פעולה ירוקה"  המשווקת בין היתר שמן זית שהופק בכפר הפלסטיני מסחה ומייבאת קפה מקואופרטיב בקולומביה; עמותת "סינדיאנת הגליל" הפועלת בקרב נשים ערביות; ורשת בתי הקפה "אילן'ס", הגוף המסחרי היחידי בארץ הפועל על-פי עקרונות הסחר ההוגן.

"הסחר ההוגן נדחק שמאלה". מטע זיתים בכפר פלסטיני (צילום: איי.אף.פי)  

"100 מיליון בני אדם בעולם מתפרנסים מקפה"

"הקפה הוא המוצר העיקרי בו מתמקד שוק הסחר ההוגן הבינלאומי", מבהירה רובינשטיין. "הואיל ומדובר ברעיון 'מיובא', גם בישראל הפך הקפה למוצר מרכזי, לצד שמן הזית". מנתוני "פעולה ירוקה" עולה כי מלבד הנפט, פולי הקפה הם המוצר הנסחר ביותר בין מדינות עולם שלישי למדינות המערב, וכיום מועסקים בקטיפתם ועיבודם כ-25 מיליון עובדים המפרנסים כ-100 מיליון בני אדם. עם זאת, לדברי רובינשטיין "בעוד מחירי הקפה הגולמי ליצרנים הולכים ויורדים, הרי שהמחיר לצרכנים נמצא כל הזמן במגמת עלייה". במילים אחרות, בעוד רשתות הקפה מגדילות בעקביות את רווחיהן, עוניים של חקלאי העולם השלישי המגדלים את פולי הקפה הולך ומתעצם.

אילן שנהב, בעל רשת בתי הקפה "אילן'ס", מספר כי ההחלטה להשתמש במוצרי סחר הוגן נבעה דווקא מהקפדה על איכותו של הקפה המוגש ללקוחותיה. "ארגון הסחר ההוגן של האו"ם "FLO" הציע לחבר בין סוחרים במערב לחקלאים במדינות העולם השלישי. המטרה היתה לשלם יותר ליצרנים העניים ובתמורה לספק לסוחרים פולי קפה באיכות גבוהה יותר", הוא מעיד. שנהבמצהיר כי לשם העלאת

איכות הקפה היה מוכן לשלם יותר, אולם עם הזמן התברר לו כי אין בכך צורך. אופן פעולתו של הארגון הביאה לירידה במספר הידיים המתווכות בין היצרנים לצרכנים וכך, איכותו של הקפה עלתה מבלי שמחירו האמיר.

כיצד משפרים את איכות הקפה? "מדובר בעיתוי הקטיפה, בתדירות השקיית הצמח ובעובדה כי בכל פעם קוטפים מחזורים מסוימים של הפרח", שנהב מתאר. "כשהחקלאים קיבלו תמורה גבוהה יותר, המוטיבציה שלהם עלתה וכך גם איכות הקפה השתפרה". לאור היתרונות הרבים נותרת השאלה מדוע נותרה תופעת הסחר ההוגן בשולי המשק הישראלי? "התשובה היא בעיקר מודעות", פוסק שנהב. "רוב בתי הקפה בארץ מקבלים את הקפה מהמותגים הגדולים, שאינם מספקים מוצרי סחר הוגן, ומרביתם גם אינם מודעים לנושא. עדיין קשה מאוד ליצור עניין בכלי התקשורת, אבל גם זה יקרה".     

הצרכן: עשיר/שמאלני/אשכנזי/תל-אביבי/פלצני

הכוכב השני בשמי הסחר ההוגן בישראל הוא שמן הזית, שכן במציאות הישראלית המורכבת הפך הרצון לשפר את מצבם של המוחלשים לתנועת סחר ישראלית-פלסטינית המנסה לשרוד משני עברי גדר ההפרדה. "הדומיננטיות של שמן הזית נובעת מכך שהאוכלוסיות המוחלשות ביותר עוסקות בחקלאות, ובאופן פרטני יותר מדובר בדרך-כלל בפלסטינים", מפרטת רובינשטיין. "מהצד האחד מצויים חקלאים שאדמותיהם נפגעו כתוצאה מבניית הגדר, ובצד השני ארגוני הסחר ההוגן המבקשים לשווק את תוצרתם לציבור הישראלי".

כדוגמה מביאים אנשי "פעולה ירוקה" את סיפורו של נזי שלעבי, חקלאי פלסטיני המשווק את שמן הזית שלו דרכם, ואחד הדוברים בכנס. שלעבי, אב לשמונה ילדים שנאלץ להיפרד משטחיו החקלאיים בשל גדר ההפרדה שנבנתה בכפרו, נחשב לסיפור הצלחה. "הוא מקבל מחירים הוגנים יותר, תנאי הלוואה ונוחים ועוד הטבות

כלכליות המסייעות לו להיחלץ ממצבו הכלכלי הגרוע", מציינת רובינשטיין. "זוהי בדיוק מטרתם של ארגוני הסחר ההוגן הבינלאומי: לצמצם את עומק העוני".   

אך הכשרות החברתית איננה מסלקת את המכשול העיקרי העומד בפני מוצרי הסחר ההוגן הפלסטיניים: תעודת הכשרות. שמן הזית המופק בשטחי הרשות אינו עובר תהליך הכשרה מסודר, וכך נמנעת כניסתו אל המדפים ברשתות המזון הגדולות. "לשם השוואה", מרחיבה רובינשטיין, "ברשתות המזון באנגליה יש מדפים מיוחדים המוקצים למוצרי סחר הוגן - והם כבר חדרו להרגלי הצריכה של הציבור. לצערי, בארץ המצב הזה עדיין רחוק". 

רבים סבורים כי באופן פרדוקסלי, דווקא הירתמותם של הארגונים המקומיים למען החקלאים הפלסטינים הביא למצבו העגום של השוק בישראל. מוצריו הפכו למזוהים פוליטית עם מחנה השמאל ולדברי רובינשטיין, "הדבר מפריע במידה מסוימת למיינסטרימיזציה של התחום". פרדוקס נוסף הוא הדימוי העשיר/שמאלני/אשכנזי/תל-אביבי של צרכני המוצרים לא רק בעיני כלל הציבור, אלא גם בעיניהם של המפיצים עצמם. "ראיינתי את השחקנים המרכזיים בזירה ושאלתי אותם על פרופיל הצרכנים שלהם", מסכמת רובינשטיין, "וזה מה שכולם השיבו. במילים אחרות, הזווית הישראלית היא יותר מעמדית-פנימית, ופחות נוגעת ליחסי העולם הראשון והשלישי".   

• כנס "בלי טובות: זהות, מעמד וצריכה בין השוק לפוליטיקה", שני 14.5 מ-17:30, מכון ון ליר, ירושלים. לפרטים נוספים לחצו כאן