"רוצות שיוויון? תתחלקו איתנו במזונות הילדים"
עד לאחרונה הוטל רוב תשלום מזונות הילדים על האב. בינתיים הסתמן שינוי בפסיקה לכיוון של שיוויון והתחשבות בהכנסות ההורים, והרוחות סוערות: האם השיוויון הפורמלי בין המינים, בחברה שאינה שיוויונית כלפי נשים, אינו גורם עוול לנשים?
שאלה:
אשתי הגישה נגדי תביעת מזונות בשם שלושת ילדיי. היא דורשת שאשלם להם 5,500 שקל בחודש. השכר שלי ושל אשתי זהה פחות או יותר: כל אחד מאיתנו מרוויח 7,000 שקל נטו בחודש. אנחנו גרים יחד. אני מבקש לדעת כיצד צריך להתחלק נטל המזונות בינינו. אשתי טוענת שהחוק מחייב את האבות לשלם עבור כל צרכי הילדים. מה צפוי לי בבית המשפט?
תשובה:
אין לדעת מה צפוי לך. גובה המזונות שתחוייב בהם לילדיך תלוי בגורמים שונים. בין השאר, מי השופט/ת. כן, גם זה קובע, וקשה מאוד לדעת מראש לטובת או לרעת מי תשפיע זהות השופט/ת.
כך או כך, מומלץ לקחת את העניין בפרופורציה, משום שברוב המקרים, חיוב המזונות - הנקבע כבר בישיבה הראשונה בביהמ"ש כ"מזונות זמניים" - אינו זה שהבעל ישלם לאחר שבני-הזוג מגיעים להסכם גירושים. בהסכם, המביא בחשבון נתונים רבים, מגיעים הצדדים בסופו של דבר לפשרה, שלרוב יכולים שניהם לחיות איתה.
שני ההורים מקטרים שהסכום אינו צודק
הבעיה היא בתקופת הביניים, מפרוץ הסכסוך המשפטי ועד לסיומו בהסכם. תקופה זו אינה ארוכה מאוד בדרך כלל, אם כי יש גם מאבקים הנמשכים שנים. בפרק זמן זה מרגיש הבעל לא אחת מקופח ומתלונן: ביהמ"ש לקח ממני את רוב משכורתי, נראה את השופט חי מסכום כזה! ולא פעם האשה היא המקטרת: איזה סכום מגוחך פסק ביהמ"ש, נראה את השופט מכלכל את ילדיו בסכום כזה!
עורכי-הדין מכירים את התופעה הישראלית האופיינית: בעל ואשה, המשתייכים למועדון ההורה-הלא-מרוצה-המתמיד, מתלוננים שניהם ובמקביל נגד אותו פסק דין ונגד אותו שופט עצמו.
סכום המזונות המינימלי: 1,200 שקל לילד
תמיד קשה היה להתנבא מהו סכום המזונות שיטיל ביהמ"ש על האב. בשנים האחרונות הדבר נעשה קשה שבעתיים, שכן בפסקי-דין אחדים, מהם של ביהמ"ש העליון, יצאה בשורה חדשה: די למסורת ששלטה מעל ל-50 שנה, לפיה רוב נטל מזונות הילדים מוטל על האב. ההלכה השלטת כל השנים בבתי המשפט קבעה שהאב מחוייב בסכום המזונות הבסיסי של הילדים ("מזונות הכרחיים", בלשון המשפטית). רק מעבר לסכום זה גם על האם להשתתף. חיוב זה של האם מכונה תשלום מזונות "מדין צדקה".
היום מקובל לפסוק 1,200-1,300 שקל כמינימום מזונות הכרחיים לילד. הסכום אינו כולל הוצאות לפעוטון, גן ילדים, צהרון ועוד, או השתתפות בשכר דירה כשהילדים אינם גרים בדירה שבבעלות ההורים. כשמדובר ביותר מילד אחד, ייתכן שסכום המזונות המינימלי יפחת והאב יחוייב רק ב-1,000 שקל או פחות לכל ילד. תלוי ביכולתו הכספית ובמכלול הנסיבות.
"הרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו"
דיני המזונות המחייבים את בתיהמ"ש למשפחה - הן באשר למזונות הילדים והן באשר למזונות האשה - מבוססים על המשפט העברי. ההלכה היהודית מחייבת את הבעל לשאת במזונות אשתו וילדיו. הרמב"ם פסק בספרו "הלכות אישות": "כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים". ספר החוקים המרכזי של הדין העברי, "שולחן ערוך" מתנסח בחריפות רבה כלפי אב שאינו דואג למזונות ילדיו: "אם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו... ומכריזין עליו בציבור ואומרים: פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו".
כלומר, האב חייב לשאת לבדו במזונות ההכרחיים של הילדים, גם אם מצבו הכלכלי קשה וגם אם מצבה הכלכלי של אשתו טוב משלו. מעבר למזונות ההכרחיים, חיובה של האם זהה לזה של האב.
עקרונות אלה נקבעו בתקופה קדומה, בה המפרנס היחיד היה הבעל. במציאות של פעם, האם לא יצאה לעבוד ולא תרמה לקופת המשפחה. הדין העברי לא השתנה מאז התגבש לפני דורות רבים, ובתי-הדין הרבניים פוסקים לפיו. שונה הדבר בבתי המשפט, שלמרות חיובם לפסוק על-פי ההלכה, מוצאים דרכים לסטות ממנה.
המגמה החדשה בפסיקה: צמצום הפער בין ההורים
החברה הישראלית עוברת מהפיכה שיוויונית, הבאה לביטוי בתחומים רבים. בתי המשפט, בעיקר העליון, מובילים את המהפך. אבל ישנם תחומים שבהם טחנות הצדק טוחנות עדיין לאט, ומהקמח שלהן לא תמיד תצא חלה לשבת. כך בתחום המזונות: רק בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של שינוי בשאלת חלוקת נטל מזונות הילדים בין ההורים. המהלך עדיין לא גובש, וטרם נוצר מה שקרוי "תקדים מחייב" של ביהמ"ש העליון או של המחוזי, כלומר - הלכה משפטית ברורה, המחייבת את בתיהמ"ש למשפחה.
קיימת מחלוקת מעניינת בפסיקה, אם נכון לשנות מכללי החיוב במזונות שנהגו כל השנים. מול המגמה החותרת לשיוויון בין ההורים וחיובם במזונות ילדיהם לפי הכנסותיהם, עולה טענת הנגד: יש לקחת בחשבון את המחיר שהנשים משלמות בשל הטיפול בילדים - בזמן, בדאגה, באחריות. לא פעם הן משלמות גם מחיר כספי: הן עובדות פחות להשתכרותן, מכורח הצורך להימצא עם הילדים. דעה זו גורסת כי מוצדק להשאיר את הדין הקיים על מכונו: נכון שהבעל משלם יותר כסף, אבל בראייה כוללת של התמונה - החלוקה הכספית הלא שיוויונית היא דווקא הוגנת.
העליון: להתחשב באיזון הכולל של הכנסות שני ההורים
שני פסקי דין של ביהמ"ש העליון מהשנים האחרונות עומדים במרכז מחלוקת זו. כתבה אותם השופטת איילה פרוקצ'יה. בתיק 03 /5750 היא כתבה כי צריך לפסוק מזונות "על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות". דרך זו, לדעת השופטת, אינה סותרת את ההלכה היהודית המחייבת את בתי המשפט. השופטת פרוקצ'יה סוברת שיש לקחת בחשבון בעת פסיקת מזונות הילדים את יכולתם הכלכלית של שני ההורים ואת צורכי הילדים. עמדתה זו נשנתה בפסק-דין נוסף שלה, בו כתבה כי בתיהמ"ש אינם צריכים להתעלם מצרכיו של האב למדור ולניהול משק בית עצמאי משלו.
עמדתה של השופטת פרוקצ'יה אינה מבטלת את חיובו הבלעדי של האב במזונות ההכרחיים של הילדים, בטרם יחולקו שאר ההוצאות בשווה בין שני ההורים.
כיוון בפסיקה: צמצום היקף המזונות ההכרחיים
יותר ויותר שופטים בבתיהמ"ש למשפחה מצאו באחרונה נוסחה, המאפשרת להם לחלק את סכום המזונות בין שני ההורים בהתאם לרוח השיוויון והצדק, ועם זאת לא להתעלם מהדין העברי, המחייב אותם כאמור להטיל על האב את רוב הוצאות הילדים.
השופט יהושע גייפמן מביהמ"ש למשפחה ברמת-גן כתב בפסק דין (13990/96) כי יש להחיל את הזכות לשיוויון, שהיא זכות חוקתית, ומכאן בעלת ערך גבוה במיוחד, על-ידי פרשנות מצמצמת למונח "צרכים הכרחיים" של הילדים, החלים על האב. באופן זה יצומצם הסכום הראשוני שעל האב לשלם, והאם תספק חלק גדול יותר של הוצאות הילדים. את הצרכים הכרחיים יש להגדיר, לדעת השופט גייפמן, כצרכים בסיסיים-קיומיים ממש. בכך יוקטן הסכום המינימלי של 1,200 שקל לילד. כל זאת, כמובן, רק במקרים המתאימים, כשלאם הכנסה המצדיקה הגדלת חלקה במימון הוצאות הילדים.
ברוח זו כתבה גם השופטת אלה מירז מביהמ"ש למשפחה בחיפה, שהדגישה כי לעתים פוגעת הפסיקה לפי הדין הקיים "באופן בולט בזכות לשיוויון וביכולתו של האב לקיים את עצמו".
עמדת הנגד: השיוויון הפורמלי פוגע בנשים
השופטת מירז הציגה בפסק-הדין הנ"ל גם את הדעה הנגדית, שלפיה "חישוב שיוויוני, תוך השוואת שקל מול שקל, על מנת להגיע לחלוקה שיוויונית על בסיס ההכנסות של ההורים - חוטא לערך השיוויון המהותי ומבכר את השיוויון הפורמלי".
השופטת מביאה מדבריו של פרופ' אריאל רוזן-צבי ז"ל, שטען כי השוואת נטל מזונות הילדים על שני ההורים פועלת לרעת האשה "בתוך מערכת קיימת של אפליית האשה. היא מוסיפה נדבך לאפליה ומעמיקה את הפער בין כוח המיקוח העדיף של הבעל ולבין זה של האשה. מה שנראה תיקון במבט נקודתי, הוא למעשה קלקול מנקודת המבט הכוללת".
דברים דומים נאמרו בפסק דין של השופטת נילי מימון מביהמ"ש למשפחה בירושלים. השופטת כתבה שאמנם אין שיוויון בין חיובי כל אחד מההורים באשר למזונות ילדיהם, אך השוואת הנטל תפעל "לרעתה של האשה בתוך מערכת קיימת, בה אין שיוויון בכל הנושאים".
"יהיה בכך משום שיוויון מדומה"
כך כתב גם השופט בן-ציון גרינברגר מביהמ"ש למשפחה בירושלים, הסובר אף הוא שאם שני ההורים יחוייבו לשאת במזונות ילדיהם באופן שווה - לפי הכנסותיהם - יהיה בכך "שיוויון מדומה", בעוד שהמשפט דוגל "בהשגת שיוויון של צדק".
המטרה הזו, להגיע לתוצאה צודקת בפסיקת מזונות, באה לביטוי גם בפסק דין של השופט שאול שוחט מביהמ"ש למשפחה ברמת-גן. "במרבית המקרים", כתב, "התוצאה הסופית צודקת, גם אם לא תמיד מאוזנת ושיוויונית".
אין ספק שהפולמוס הזה יעסיק עוד רבות את מערכת השפיטה.
- ניתן לשלוח באימייל
שאלות לעו"ד דון-יחייא. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.
