היום יוכרע אם ישראל תוזמן ל-OECD
הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי יחליט היום אם לקבל לשורותיו את ישראל. חברות במועדון הזה היא מעין פוליסת ביטוח של חוסן כלכלי שתפתח את שוק ההון של ישראל להשקעות של ענקי המוסדיים בעולם
היום (ד') אמורה להתקבל בפריז החלטה משמעותית לכלכלת ישראל - האם המועדון היוקרתי של הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) יהיה מוכן להגדיל את מספר חבריו ולדון על פתיחת התהליך של קבלת ישראל כחברה שוות זכויות. מועצת שרי האוצר של 30 המדינות החברות החלה אתמול את הכינוס אשר דן בסוגיה המורכבת, הטעונה, והמורטת בשנים האחרונות את עצבי הצמרת הכלכלית בירושלים.
הפורום הזה צריך להחליט קודם אם לפתוח בכלל את שערי המועדון למדינות נוספות - רוסיה, צ'ילה, אסטוניה וסלובניה. אם לא - נגמר הסיפור שלנו. אם כן - ההחלטה הבאה היא אם לכלול אותנו בין המועמדות שבכלל ידברו אתן על הצטרפות. וגם במקרה כזה האור שבקצה המנהרה עדיין רחוק. תחלוף לפחות שנה של מסע מפרך עתיר דיונים ובדיקות ורק בסיומו תיפול ההחלטה הגורלית אם אנחנו בפנים או בחוץ. מתח עצום מלווה כל החלטה מאחר שהיא צריכה להתקבל פה אחד. די בהתנגדות של שר אחד כדי לטרוק בפנינו את הדלת.
מספר המועמדות איננו קטן והשיקולים לגבי כל אחת מורכבים. רובם כלכליים אבל גם הפוליטיקה משחקת תפקיד מרכזי. באוצר ובבנק ישראל מעריכים שסיכויינו טובים. התגובות שהתקבלו בשנים האחרונות מכל המדינות החברות היו חיוביות. גם מדינות סקנדינביה או ניו-זילנד, שעד לא מכבר הסתייגו מחמת רגישותן לזכויות הפלסטינים, אותתו לאחרונה על שינוי כיוון חיובי. אבל קשה להמר שכל בעלי ההבטחות יעמדו בדיבורם.
החברות במועדון המדינות המתועשות והמפותחות מבוססת על עקרונות הדמוקרטיה והשוק החופשי. ראשיתו כגוף אירופי שהוקם לשיקום היבשת לאחר מלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר הוא פתח את שעריו למדינות שמחוץ לאירופה. לאחר התפוררות בריה"מ והגוש המזרחי לרסיסי מדינות עצמאיות, לוחץ האיחוד האירופי לצרף את חברותיו החדשות, ואילו החברות שמחוץ ליבשת מתנגדות להחזיר את הארגון לשליטת העולם הישן.
כמו "תעודת כשרות"
מטה ה-OECD שוכן בפריז בבניין שתרמה לו השלוחה הצרפתית של הרוטשילדים. זו שתרמה לנו את מפעל ההתיישבות של הנדיב הידוע. משקיפים ישראליים נכחו שם בישיבות של ועדות הארגון, אבל אחרי מועצת השרים הגורלית שהתכנסה השבוע הם עוקבים מרחוק.
דוד קליין, הנגיד לשעבר, לא היה שותף להתלהבות הישראלית להצטרף לארגון. בעיניו, החברות המיוחלת היא בעיקר עניין של יוקרה, "בערך כמו כניסה למועדון הגולף בקיסריה", כפי שהתבטא בראיון. זה טוב לאגו הלאומי אבל לא ישנה את המאזן הכלכלי.
בבנק ישראל מלגלגים על ההשוואה. בסביבת הנגיד סטנלי פישר מעדיפים להשוות את החברות לתעודת כשרות של מסעדה שבלעדיה לא ידרוך על מפתנה אף שומר מצוות. חברות בארגון משמעותה השתתפות בדיונים שבהם מחליפים מידע יקר מציאות ושותפות פעילה בקבלת החלטות שמשפיעות על כלכלת העולם. אבל התועלת הישירה לכל משק לאומי היא שכרטיס המועדון הוא מעין פוליסת ביטוח של חוסן כלכלי, שתפתח את שוק ההון של המדינה החברה להשקעות של ענקי המוסדיים בעולם.
ענקים אלה אפילו לא מתקרבים למדינה שאיננה חברה בארגון. באוצר ובבנק ישראל מציינים כי עצם החברות לא מחייבת אותם להשקיע, אבל לפחות היא מסלקת את המכשול שחוסם היום בעדם. כרטיס החבר מעיד על אמינות המדינה החברה שעומדת בסטנדרטים הגבוהים של הארגון וכל שנה עמידותה נבחנת מחדש. הוא מעלה את שוק ההון שלה לליגת העל של השווקים הפיננסיים, כך שלא מדובר רק בכבוד ויוקרה של מועדון גולף.
תרומתו של פישר
הנגיד פישר, היפוכו של קליין הספקן, מודע לערך המוסף של הארגון. בשנתיים האחרונות מאז מינויו הוא ה"מגה-תותח" שמקדיש חלק ניכר מזמנו לגיוס התמיכה של המדינות החברות בצירוף ישראל. פישר לא לבד. בנבחרת הישראלית שפועלת להשגת המטרה הזאת נמצאים שרי האוצר והחוץ שהתחלפו ב-13 השנים האחרונות, מאז החלה הממשלה להכיר בחשיבות הארגון, יחד עם מנכ"לי המשרדים הכלכליים ושגרירי ישראל במדינות החברות.
משרד האוצר מוביל את המאמץ המתואם בהדרכת עודד ברוק, מנהל האגף לקשרים בינלאומיים ויו"ר ועדת ההיגוי הבין משרדית, שהיא מטה "מבצע OECD”, אשר הוקמה לאחר ביקור משלחת הארגון בישראל לפני 9 שנים. פישר תורם את המוניטין שלו וכל מלה שלו על איכות המשק הישראלי ויכולת עמידתו בקריטריונים הנוקשים של הארגון שקולה בזהב. הוא לא מחמיץ הזדמנות לדבר על לבם של עמיתיו ושרי האוצר בכנסים הבינלאומיים ובשיחות טלפוניות עם ידידיו הרבים שנמנים על מקבלי ההחלטות.
הנגיד לא מסתפק בדיבורים. במקביל הוא פועל להתאים את התקנים וכלי הביטוי של המערכת הכלכלית המקומית לשפת הארגון; בעיקר ב-3 השנים האחרונות מאז החלה החשיבה מחדש לגבי יעדיו החדשים והרחבתו. מאז 1995 לא התקבלו חברות חדשות לארגון. השבוע הגיע תהליך ההתחדשות לשיאו, ובמשולש הירושלמי של משרדי החוץ, האוצר ובנק ישראל, ממתינים בדריכות. לא המבחנים הכלכליים מדאיגים, כמו החששות מהדילים הפוליטיים שנרקמים בין המדינות החברות, אשר עלולים להפיל את ישראל בין הכיסאות. כל זה בלי קשר לאיכות המשק, לפוטנציאל שלו ולתרומתו לארגון.
שיקולים לא כלכליים לא חסרים. מתחת לפני השטח רוחשים לחצי הגמוניה ויוקרה בין-יבשתיים (האם תיתן אמריקה להגדיל את משקלה של אירופה) ולחצים של השווקים המתעוררים (סין, הודו ורוסיה), ולא חסרים גם שרידי יריבויות היסטוריות (טורקיה נגד קפריסין). היום נדע האם המאמצים העלו פרי.
לפנייה לכתב/ת 
