ב"ברזילי" לא זוכרים כמות כזו של נפגעי חרדה
מנהלת המערך שקלט את נפגעי החרדה בבית החולים ברזילי באשקלון משחזרת שעות של אימה במסדרונות המוסד: "אני לא זוכרת אירוע עם כל כך הרבה נפגעי חרדה". לדבריה, הפצועים שנותרו שלמים בגופם עלולים לסבול מהפגיעה עוד שנים רבות
אחת מנפגעות החרדה שהגיעו אתמול (ג') לבית החולים "ברזילי" באשקלון היא תושבת שדרות, שבילתה את אחר הצהריים בחצר הבית, שם נערכה חגיגת יום הולדת לבתה עם כל ילדי הכיתה. "כשנשמעה קריאת 'צבע אדום' האמא הכניסה את כל הילדים הביתה, אבל אז גילתה שאחד מהם חסר. היא יצאה החוצה ומצאה את הילד שוכב בחצר, מקופל ומבוהל. אז גם נשמע הפיצוץ. היא הכניסה את הילד הביתה והייתה בעצמה בחרדה נוראית".
זה רק אחד המקרים שבו טיפלה ד"ר רוזה שניידר, רופאה נפרולוגית ומנהלת האתר לקליטת נפגעי חרדה ונפגעים קלים בבית החולים ברזילי באשקלון. בית החולים מטפל כבר שש שנים בנפגעי הקסאם, אולם לדברי ד"ר שניידר - אירועי אתמול היו חריגים במיוחד. "היו אצלנו 14 נפגעי חרדה ושמעתי סיפורים מסמרי שיער", היא מציינת, "אני לא זוכרת אירוע שבו היו כל כך הרבה נפגעים לפני כן".
ד"ר שניידר מציינת במיוחד שני נפגעי חרדה יוצאי דופן: "היה חייל, שנראה כבן 19, שלא היה מסוגל לדבר. הוא היה בלחץ נפשי 'אטומי' אחרי שראה לידו אישה שנפגעה מהטיל". נפגע חרדה נוסף היה גבר בשנות ה-40 לחייו ששכב על אלונקה ובכה.
"זו הרגשת חוסר אונים נוראית. אתה לא עושה שום דבר רע ופתאום ברגע אחד החיים שלך נהרסים", אומרת שניידר ומספרת על נפגעת נוספת, אישה בהריון, שנפלה ונפגעה באזור הבטן והייתה חרדה לגורל העובר.
בבית החולים עוברים נפגעי החרדה בדיקה גופנית של אחות או רופא, כדי לוודא שאינם סובלים מפגיעה פיזית. "בשעת לחץ - אדם עשוי לא לחוש בכאב", מסבירה ד"ר שניידר. לאחר מכן משוחחים הנפגעים עם אנשי מקצוע, פסיכולוגים, פסיכיאטרים או עובדים סוציאליים ומקבלים תרופות הרגעה.
"אתמול היו הרבה אנשים שבתום הטיפול לא רצו לחזור הביתה. הם אמרו שהם פוחדים לחזור לשדרות כי זה כמו רולטה רוסית שם. מי שראה את זה פעם אחת, זה ממשיך ורודף אותו כל החיים". ארבעה בני אדם אושפזו לבסוף במחלקות הפנימיות להשגחה. אחת מהמאושפזות היתה אישה שהתעלפה מרוב חרדה.
"האנשים האלו חיים בגהינום", אומרת הרופאה, "אני חושבת שהמדינה צריכה להתארגן. אם זה היה קורה בתל-אביב, אנשים כבר היו יוצאים לרחובות. נפגעי החרדה סובלים מפגיעה רב-שנתית. פסיכולוגים אומרים שמי שראה קסאם נופל מקרוב סובל מטראומה כמו אחרי מלחמה. זה יכול להיות סמוי ולהתפרץ שנים אחר כך. יש לכך השלכה על ילדים קטנים שאצלם זה יכול להתבטא באלימות ובחוסר יכולת ללמוד. הם חיים בפחד ונדמה שלפעמים אנחנו לא חושבים מספיק על העתיד שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
