דיסק: חידוש - מתי אואזיס הפכו לתימנים?

אחת הבעיות של הסצינה הזו שקרויה מוזיקה יהודית חדשה או אלטרנטיבית היא שלעתים נדמה שמקורות ההשפעה של כל מי ששותף לעשייה הזאת עוברים תמיד בין רבי שלמה קרליבך למחוזות האמריקנים של גרייטפול דד, הנדריקס ושאר החבר'ה מהרוקנרול של שנות ה-60 וה-70. לא שאלו לא מקורות השפעה מכובדים וטובים, אבל בכל זאת מתקבלת התחושה של וודסטוק שלא נגמר. ועברו מאז כמה עשורים טובים.

להקדמה הארוכה והמטופשת הזו יש מטרה עיקרית אחת: להציג לכם את מה שיכול לתת לכם הרבה אוויר לריאות המוזיקליות. 

להרכב המרענן בסצינה קוראים "חידוש", ואם יש ביניכם אנגלופילים שמסתתרים - זה הזמן להרים את הראש. אמנם ההרכב חי קיים ונושם בארצות הברית הגדולה, אבל אני שמח לבשר שזאת רק פיקציה. הסאונד, הגיטרות והתחושה ניצבים על הקו שמחבר בין ליברפול של הביטלס למנצ'סטר של אואזיס, ומגיע עד פרברי הבירה הבריטית - האפרוריים מבחוץ אך חמימים מבפנים.

קצת כמו אואזיס, גם חידוש הם תוצר של שני אחים - יהב ויניב צעידי. הם גדלו בצפון אמריקה אבל מצאו את עצמם כל אחד בדרכו הוא (אחד דרך להקת חתונות בשיקגו, והשני אחרי תקופה ניכרת בישיבה) עוברים לניו-יורק ויוצאים לדרך חדשה של רוקנרול.

את "עומקא דליבא", שהוא בעצם אלבום הבכורה של ההרכב (אחד האחים כבר הוציא שני אלבומי סולו), פותחים חידוש בתותחים הכי כבדים שלהם, עם השיר הכי טוב באלבום - "עץ חיים". מדובר בשיר עם סאונד גיטרות בריט-פופיות טהורות, כשברקע מתווסף הטמבורין ונה נה נה של האחים. שלום לכם ליאם ונואל גאליגר התימנים.

שאר האלבום ממשיך את אותו הקו, עם לחנים אולטרה מלודיים שמניעים קדימה את השירים בדיסק בין הרוך והרוגע (והמעט מלנכולי) ב"עליית הנרות ו"בלב טהור", ומצד נותנים גם מקום לאנרגיות קצת יותר פסיכדליות כמו ב"בין יין למים". במילים אחרות, זה יכול לבוא לכם טוב גם עם כוס תה בארבע בצהריים, אבל גם עם בירה קרה בערב .

ומה עם טקסטים אישיים?

הנקודה החלשה מצויה דווקא בפן הטקסטואלי. ההרגשה היא שמשהו התפספס בחיבור שבין הלחנים, העיבוד וההפקה המוזיקלית, לבין הטקסטים שאמנם מוגדרים כאישיים, אך בסופו של דבר הם כאלו שנשענים ברובם על ציטוטי מקורות, ולא על שפה יום יומית שמן הסתם שגורה יותר בקרב הלהקה ובקרב המאזינים שהם מכוונים אליהם. קטונתי מלזלזל בציטוטי מקורות, אבל מהרכב שכבר הולך בדרך מוזיקלית לא כל כך קונבנציאונלית ומאוד מבורכת, היה מעניין אותי לשמוע אחרים.

דוגמה הפוכה לרוב הדיסק קיימת בשיר "בין מים לין" שכבר הוזכר פה, בו הם נוגעים קצת יותר בבשר החי של מרידת הגוף אל מול הנפש, ועל הפתרון שבאלכוהול במצבים מסוימים בחיים שלך. טקסטים מהסוג הזה נותנים פרספקטיבה רחבה, כנה ומעניינת יותר על מה שעובר בנבכי הנפש של הרכב כזה. עקב האכילס הזה יוצר פער מסוים בין ההייפ ההתחלתי שנוצר בהאזנה הראשונה לבין האזנה שנייה ושלישית.

אבל שוב. גם עם ההסתייגות הזו, מדובר בדיסק מצוין וגם חשוב. למאזינים וגם ליוצרים בסצינה מומלץ בחום לשמוע את האלבום, כדי לקבל קצת רוח אחרת (משובחת יותר, אם יורשה לי לפתוח במלחמה).