כשהחוסמים אינם כתומים
אם יש מקום לחקור את המשטרה על העימותים עם הסטודנטים - זה על סבלנות היתר שפתאום גילתה
בימים האחרונים היו שוטרינו עסוקים בפיזורן של שתי קבוצות מתפרעים: מצד אחד - אוהדי בית"ר ירושלים, שניסו לחגוג תוך כדי התפרעות את זכיית קבוצתם האהודה באליפות המדינה, ומהצד השני - מאות סטודנטים, אשר בניסיון לעורר את חבריהם ואת ראש הממשלה להתעניין במאבקם, יוזמים עימותים מכוונים ומתוכננים עם לובשי המדים.
לגבי אוהדי בית"ר, יש הסכמה ציבורית רחבה כי פעילות המשטרה בשמירה על הסדר הציבורי, ואפילו תוך שימוש בכוח - היא מוצדקת. אלא שמה שנכון לגבי האוהדים, לא מתאים כנראה למאבקם של הסטודנטים: ראשי המאבק, בגיבוי אמצעי התקשורת, רועדים מבכי אחרי כל התפרעות: "השוטרים הרביצו לי.... הם משכו אותי בכוח... איזה אלימים היס"מניקים האלה". כציבור המצוי בחוקי התקשורת, הם גם דואגים לצלם את עבודת המשטרה, כמובן במנותק מרצף האירועים ומהנסיבות הכרונולוגיות.
ככלל, הציבור הישראלי ומערכת המשפט מגלים מוסר כפול כלפי מפגינים מתפרעים: כאשר ה"כתומים", מתוך מניע אידיאולוגי ובניסיון למנוע את חורבן ביתם של אלפים, חסמו צירי תנועה לפני ההתנתקות - היחס כלפיהם היה של מערערי שלטון החוק. המשטרה והפרקליטות ראו בהם עבריינים נקלים, וחלקם אף הורשעו וישבו במאסר. אבל כאשר סטודנטים, שנאבקים על אלפיים שקל, חוסמים רחובות ראשיים בערים הגדולות ומשבשים את מהלך החיים כי הם רק רוצים כסף - המשטרה מדברת איתם, העיתונאים מעודדים אותם והציבור הישראלי מייחל להצלחתם.
בניגוד להפגנות פחות פופולריות, בהפגנת הסטודנטים טרם ראיתי את מצעד הח"כים הנעמדים מול המיקרופונים בפנים מודאגות, מזהירים מפני אנרכיה וקוראים למערכת המשפט לכלוא את המנהיגים, כי אחרת - הדמוקרטיה הישראלית פשוט תתרסק. נהפוך הוא: אותם ח"כים שומרי חוק וחמורי סבר מפנים את האצבע המאשימה דווקא כלפי המשטרה, על כך שהיא נוקטת באלימות יתר. חלקם אף ממליצים לחקור את פעילותה.
ייתכן ויש צורך בחקירה משטרתית, אך המשטרה עצמה צריכה להיחקר על כך שלא נקטה צעדים דרסטיים יותר. היא חייבת למשל לספק תשובות, כיצד זה חסמו מאתיים סטודנטים את רחוב יפו למשך שעתיים, מבלי שהשוטרים, תחת שרביטו של מפקד המחוז ניצב אילן פרנקו, הצליחו להזיז אותם משם.
חשוב לי להבהיר, כי אין בדבריי רצון לרפות את ידיהם של ראשי מאבק הסטודנטים, להיפך: כאחד מראשי המאבק ב-98', אני מייחל להצלחתם. אני גם מאמין כי הפרת חוק תוך כדי מאבק היא דרך לגיטימית להשגת יעדים. אלא שזאת עליהם לדעת ולקחת בחשבון: כל מפר חוק ביודעין, ראוי להיענש. כשאני שומע את קולות הבכי והתלונה של הסטודנטים המתפרעים, זה נשמע לי כמו: "אוי, אוי, אוי..."
מערכת אכיפת החוק בישראל חייבת לקיים דיונים ארוכים על מנת לגבש נהלים כלפי עבריינים אידיאולוגים - ולהפעיל אותם באופן שווה. הנהלים שיפורסמו ברבים עשויים גם להרתיע את אותם מתפרעים, וגם להדריך את השוטרים מה מותר ומה אסור לעשות למתפרעים בבילעין, באצטדיון טדי, בגבעות השומרון - וגם מול הקמפוס.
הכותב הוא איש יחסי ציבור והיה מראשי מאבק הסטודנטים ב-1998
- למגיבים: סמנו תחילה אם אתם "בעד" או "נגד" הרעיון המרכזי שבמאמר
לפנייה לכתב/ת 
איתן זליגר
חסימת כביש בתל-אביב
צילום: רויטרס
מומלצים
