אתה מברווז אותי!

עונה חמישית, וזה בהחלט זמן ראוי לבדוק את עוצמת ההשחתה של "כוכב נולד" – ברמת הלשון. אני לא מתכוונת לעילגות של כמה מן המתמודדים ולתגובה המלעיגה של שופטים עילגים כמעט כמוהם: מתי, בפעם האחרונה, שמעתם משפט עברי תקני יוצא מפיו של צביקה פיק? מתי קיוויתם לשמוע משפט כזה?

אבל לא זו הבעיה, וגם לא פניני הלשון שמרגול תהייה מצווה להפיק במהלך הפרקים הבאים. הלשון של "כוכב נולד" היא לשון מעצבת-מציאות, ותמיד ראוי לבדוק לרגע את דמותה של המציאות הזאת כפי שהיא משתקפת במלים.

"גם אני יכול להיות שמה", אומר מתמודד שאלוהים לא צייד אותו ביכולת לשמוע את עצמו שר. "שמה", בעברית כוכב-נולדית, פירושו "הגמר הגדול". "שמה", אלדורדו הנכספת, היא מחוז קסום אליו מגיעים לא בעבודה קשה ולא בשירה במועדונים פצפונים ולא דרך אלבומים ולא בזמרת חתונות עיקשת. ואם זה לא ברור, מהגג צביקה הדר בוויס-אובר: "כולם רוצים להגיע לפסגה וכמה שיותר מהר".

ואם זה מה שכולם רוצים, אולי צריך להגדיר מחדש כמה מלים בעברית. למשל, "איכות". מועמד אחר, בעל קונטרה-טנור על גבול הפלסטו, יודע שהוא טוב כי "מרגול תאהב אותי". ועוד סממן של "איכות" מצאתי אתמול: "אתה מברווז אותי", אמרה מרגול – מצב הנקבוביות שעל עור ידיה של השופטת הוא-הוא עדות לאיכות, ואולי גם "שיפוט אמנותי" צריך להגדיר מחדש כ"מברווז".

"יוצרים", על פי כוכב נולד, הם אנשים שיודעים לחבר כמה אקורדים זה לזה ולכתוב משפטים עילגים ושטוחים. "הצלחה" היא מספר גדול ככל האפשר של אס אם אסים ותקליט זהב: בשום מקום לא מצאתי יומרה או השתדלות להגדיר "הצלחה" גם כ"יכולת לחדש משהו בזמר העברי", או "איכות שאינה קשורה לברווזים".

ומה עם "כשרון"? אין דבר כזה: "גם אני יכול להיות שמה" הוא תמצית של חלום על הזדמנות שווה לכולם, החלום הכי שקרי שכוכב נולד מטפח בהתמדה, עד כי עבור אלפי מתמודדים הוא הופך – לרגע או לעונה שלמה – למציאות ממש.

וחוץ מזה היה בסדר. מנומנם וצפוי, מלא קוריוזים משעשעים בדמותם של אנשים חסרי מודעות עצמית, שאולי רק אמש, כשראו את עצמם בטלויזיה ובכו, הבינו למה לא יוכלו להיות "שמה". ההפקה, כרגיל, מהוקצעת ומלוטשת. המתמודדים, כרגיל, הרבה פחות. ומניעת העונג הזה מצופים שומרי מצוות הוא עונש של ממש – או אולי בעצם ברכה?