ממי אתה מפחד, גור אריות אומלל?

העורכת כתבה לי, "היתה לי דילמה, ואני לא בטוחה שפתרתי אותה על הצד הטוב ביותר". היא צירפה לינק, ומיד הבנתי מה הדילמה. צחקתי בהתחלה (כי אני לא העורך, אז מה אכפת לי?) וקראתי שוב ועברתי על התגובות, ואחר כך עברו בי כל מיני הרהורי חרטה על שאני בכלל מעורב. לא שלא אכפת לי מהדילמה של העורכת, אלא מפני שאני לא בטוח שהפעם אצליח להסביר את עצמי. אחרי הצהרה של שיכור הכפר "אני שונא נשים", מה כבר אפשר לכתוב? "אני אוהב אותן"?

בהתחלה עברו לי בראש המחשבות על התנועה הנאצית ועל דברים הנאמרים "בשם חופש הביטוי". ואז קלטתי שנפלתי לפח של עצמי ולדמגוגיה זולה מהסוג של הכפיר השואג.

הכרתי ביצ'יות עוד בימים שקראו להן קלפטעס

לא נורא לקרוא אותך, זה רק בזבוז זמן נוראי. אבל אני רוצה להוסיף לך כמה תובנות שאולי יעזרו: היי, גם אני זיינתי כמה בחיים שלי. לא תאמין - אבל גם היו נשים מסוימות שבגדו בי. אני לא אוהב אותן. הכרתי ביצ'יות עוד בימים שקראו להן קלפטעס. איכשהו לא אוהב אותן, אבל לא נורא. היתה אחת שרוקנה לי את חשבון הבנק. לא אהבתי אותה. חברה שלי מכיתה ח' שלחה לי פתק שהיא גומרת איתי כי לא לקחתי אותה לסרט. אותה אני ממש לא אוהב. אבל כפיר, מאיפה הבאת את שנאת הנשים, איש קטן? כי על כל אחת שעושה דברים כאלה, יש גם גבר שעושה אותו דבר.

גור האריות הזה הוא לא משלנו

עורכת יקרה, תירגעי. לא היתה שום דילמה. גור האריות הזה הוא לא משלנו. אני לא בטוח שהוא יכול להקים מפלגה של יותר משני אנשים. הרשימה שלו היא ניסיון משעשע של איש נמוך-מנטלית לצעוק. ולמי שהיתה לו סבלנות לקרוא גם את כפיר וגם את מה שכתוב פה – תצחקו. כי אם תתעצבנו, ובמיוחד אם אתן נשים, ממש פספסתם את החלק המצחיק: "תאמינו לי, שההבנה העמוקה שרכשתי בנשים". וואלה.

לא לכל העורכים בעולם יש פאולו קואלו כאלה, שכותבים ברמזים. לרובם יש כפירונים למיניהם. ולכפירונים יש תכונה לצעוק, כדי שיחשבו שהם אריות. לפעמים נופלת לעורכת לתיבת הדואר מין "כפירוּת" כזו. וזו בדיוק ההזדמנות לתת לנו להבין מה קורה שם. וזו בדיוק ההזדמנות להתחיל להבין מול מי ומה אנחנו עומדים. זה אולי אפילו לא חדשות גדולות, זה סוף סוף מישהו שאמר משהו בקול רם. משהו שכמה אנשים קטנים ממש אוהבים לחשוב.