רות המואביה: מבעלת-ברית לבת-ברית
רות לא מסתפקת בהיותה "בעלת ברית" משפחתית לחמותה נעמי, אלא מובילה את עצמה מתוך אמונה אמיצה ועמוקה למעמד של "בת ברית" לעם היהודי לדורותיו. מירון ח. איזקסון גורס כי מדובר בגיבורה מהפכנית. איך היא עשתה את זה?
סיבות שונות עשויות להסביר מדוע אנו קוראים בשבועות את מגילת רות. אבל אני מבקש להציע כיוון נוסף. רות מייצגת בעיני את המהפכנות האתגרית והנעלה ביותר. אנו מכירים מהפכות אשר באות לעולם בעיקר כדי להחריב את העולם הישן והמקולקל. בדרך-כלל מנהיגי המהפכה מביאים תוכנית חדשה (היום היינו מכנים זאת אג'נדה) בין שהם מאמינים בה ובין שהכרחי להציע תחליף ראוי כדי להלהיב את הציבור.
רות הולכת שלב נוסף. היא עומדת לבדה "נגד הזרם" ומנקודה זאת מובילה מהלך של שינוי רוחני ותרבותי מקיף. קבלת התורה בשבועות היא בעיני המהפכה הרוחנית העמוקה ביותר אשר מתייצבת נגד כל גילוי אלילי בעבר ובהווה. התורה ניתנת בפרשת "יתרו" (שגם לו מיוחס תהליך הגרות) ובחג מתן תורה מוזכרת רות המבטאת הן באורח חייה והן בהחלפת זהותה הרוחנית והלאומית תהליך דומה למה שמבשרת תורת ישראל עצמה. שני הגרים האלה הם איפוא הסמלים של מתן תורה.
פתיחת מגילת רות מבשרת על מפולת. שופטי העם נמצאים בנסיגה מבחינת מעמדם. בארץ שולט הרעב, אלימלך, נעמי ושני הבנים יורדים מהארץ. שמות הבנים (מחלון וכליון) מבטאים את הקץ. אלימלך עצמו מת והבנים נושאים להם נשים נכריות. ואכן שני הבנים נפטרים ונעמי נותרת על סף אובדן מוחלט. כאשר היא מבקשת לשוב ארצה, שתי כלותיה מנסות לשוב עִמה ולבסוף רק רות דבקה בחמותה. דברי רות הופכים ליסוד לכל גיור ראוי לשמו. "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלִין עמֵך עמִי ואלהיך אלהַי. באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה ה' לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ט"ז – י"ז).
כאן ממש נעצרת המפולת של המוות, הירידה מהארץ וההתפרקות. רות הופכת את הכיוון מתוך הצגת חלופה אמונית ותרבותית המחייבת אותה לדרך חדשה, מרתקת וקשה. במובן זה היא מציגה מין "קבלת תורה" מחודשת, אשר מסמנת לכל הקרובים והרחוקים שיש כאן עניין רוחני חד-פעמי ומיוחד.
העובדה שדוד המלך הוא בסופו של דבר הצאצא של רות ובועז נובעת לדעתי בראש ובראשונה מהתייצבותה האישית של רות כנגד המפולת המשפחתית והלאומית. לוּ היתה מסתפקת רק במישור האישי או רק במישור הלאומי, לא היתה לפנינו מהפכה שלמה. היא אינה מסתפקת איפוא בהיותה "בעלת ברית" משפחתית לחמותה נעמי, אלא מובילה את עצמה מתוך אמונה אמיצה ועמוקה למעמד של "בת ברית" לעם היהודי לדורותיו, בין משה רבנו לבין דוד המלך וזרעו לעולם.
אנו נכנסים כאן לשאלה אנושית כמעט מסתורית. מה קורה בתודעתו של אדם אשר ברגע מסוים מתייצב כנגד זרם האירועים ומבצע שינוי דרמטי בחייו? עד כמה מעשה שכזה הוא תוצאה של תהליך נפשי ארוך שרק בא לידי ביטוי מעשי ברגע אחד ועד כמה אדם עושה מעשה פתאומי של גבורה ורק מאוחר יותר נותן לעצמו דין וחשבון מפורט.
המשך העלילה במגילת רות מלמד אותנו שרות אינה אישיות של "רגע אחד", אלא גיבורת רוח של ממש. גם במובן זה ראוי לקרוא על חייה דווקא במהלך חג מתן תורה. התורה מכוונת להתמודדות נמשכת של האדם ולא להבזקים רגעיים. מהפכה ממשית היא זאת שמחליפה את המשטר האנושי הנוהג ולא זאת שרק משנה מנהיג פלוני למנהיג אלמוני. זאת כמובן דרך רוחנית קשה, אבל כל עניין בעל ערך כרוך במאמץ שכזה.
לפנייה לכתב/ת 
