מתנה שלישית לחמאס

לשתי מתנות כבר זכה החמאס מאיתנו. המתנה הראשונה הייתה הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה. לא צריך להיות "נץ" או "יונה" כדי לקבוע, שהעובדה שממשלת שרון יצאה מהרצועה ללא כל משא-ומתן, ללא כל הסדרים ביטחוניים וללא הסדרים כלכליים, שיחקה לידי החמאס. הוא הציג עצמו בפני הציבור הפלסטיני כמי שמסוגל להניס את ישראל תוך שימוש בכוח ובאיומים, מבלי לוותר על שום אינטרס פלסטיני, בעוד אש"ף מבזבז את זמנו במשאים-ומתנים עקרים עם ישראל.

המתנה השנייה הוענקה לחמאס על-ידי הממשל האמריקני במסעו האווילי לדמוקרטיזציה עולמית, ועל-ידי ממשלת ישראל שנכנעה לו. הייתה זו ההחלטה לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות למועצה המחוקקת, בניגוד גמור להסכם אוסלו.

את המתנה השלישית רוצה החמאס לקבל עכשיו: כניסה מאסיבית של צה"ל לרצועת עזה בניגוד לאינטרס הישראלי, תוך הפקרת ביטחונם של תושבי הנגב המערבי, רק משום ש"במצב כזה מוכרחים להגיב". צה"ל בעזה יאחד מחדש את שורות החמאס, יבנה מכנה משותף אמיתי לו, לפתח ולג'יהאד האיסלאמי, ויעלים את ההבדלים בין מי שמוכנים למשא-ומתן עם ישראל לבין מי שלא יכירו בה לעולם. צה"ל יקיז דם בסמטאות מחנות הפליטים, הרשות המקרטעת תקרוס, ותחתיה תקים ישראל ממשל צבאי שיהיה אחראי לכל מחסורה של האוכלוסייה הפלסטינית. כך, במקום להתחנן לסיוע מן העולם, תוטל מלוא האחריות על הכובש, יושם קץ לאוסלו בעזה - ואולי יהיה זה סימן גם לגדה המערבית.

אינני בטוח שהחמאס ראוי למתנה השלישית. אין פירוש הדבר שצריך לאפשר לו לפעול כרצונו - פעילות נקודתית נגד החוליות המשגרות קסאמים היא הכרחית. מאמץ להגיע להפסקת-אש בגדה המערבית הכרחי אף הוא, והייתה זו טעות לשעות לגורמים הביטחוניים שהתנגדו לכך בחדשים אחרונים. ברור היה שהפסקת-אש על רגל אחת - הרגל העזתית - לא תוכל להתקיים לאורך זמן, וכי החמאס ייתלה בפעילותנו בגדה כדי להצדיק "עונשים" במערב הנגב.

פינוי מי שרוצה בכך מביתו שבמערב הנגב, מוצדק. התושבים אינם מהווים מגן ביטחוני, והעובדה שהממשלה לא השכילה לבנות להם מרחבים מוגנים אינה מחייבת אותם להישאר בבתיהם ולהתפלל שהקסאם הבא לא ייפול עליהם. העברת התושבים המעוניינים בכך לבתי הארחה במרכז הארץ זולה בהרבה ממערכה כבדה ברצועת עזה, ואין בה כדי לפגוע בתדמיתה של ישראל.

זו הזדמנות נדירה לפעול מול העולם, מול הליגה הערבית, מול הפלסטינים הפרגמטים - ולנסות

 להגיע להבנות על אפם ועל חמתם של אנשי החמאס. ללחוץ על הפסקת-אש כוללת, לפתוח במשא-ומתן עם אש"ף במסגרת היוזמה הערבית, לברך על המעורבות האמריקנית הגוברת ולבודד את הקיצונים שבזירה.

יהיה קשה לבטל את שתי המתנות הראשונות. קשה להיחלץ מתסבוכת אליה הכניסו אותנו אנשים שהיו מוכנים לעשות הכל כדי שלא להיכנס למשא-ומתן רציני עם אש"ף. אבל תהיה זו טעות קשה אם בעקבות שתי המתנות המיותרות והמוטעות, תרגיש עצמה ממשלתו הכושלת של אולמרט כי אין לה ברירה אלא לצאת שוב למערכה שאין היא רוצה בה. אלא שקשה להאמין כי מי שטעה כל-כך בקיץ שעבר, יעשה את הדבר הנכון באביב 2007.