ככה לא מתנהגים ברשת
נימוסים והליכות: עשה ואל תעשה באינטרנט. להפציץ בסימני קריאה, להציק לאנשים עסוקים במסרים מידיים, להעביר הודעה אישית, להציץ מעבר לכתף, להשמיץ בתגובות, לכתוב SMSים במהלך פגישות ועוד. כל החטאים הקטנים שכולנו אוהבים לעשות ושונאים כשזה קורה לנו
בראשית ימי רשתות המחשבים נמסרו לגולשים כללי ההתנהגות הנאותה במרחב הווירטואלי, שזכו לקיצור "נתיקט" (Netiquette, כללי התנהגות ברשת). בימים ההם, כאשר הביטים והבייטים נשלחו ברובם על ידי גיקים מנומסים, מנהל הרשת היה אלוהים. ברצותו היה מטיל את חיתתו על משתמשים שסרחו ולחילופין מוחל וחונן.
מי שהעז להציע למכירה את הספה הקרועה שלו בתפוצה המונית, ועוד הוסיף חטא על פשע אם כתב את ההודעה בצבעי ורוד-סגול מזעזעים ובגופן לא תקני של 18 נקודות, ושלח אותה בפורמט HTML, לזוועת הטהרנים, גילה מהר מאוד שיש דין ויש דיין.
עשור או שניים מאוחר יותר ואיש הישר בעיניו יעשה. רוב הגולשים לא ידעו את הנתיקה. על כתיבה נאה אין מה לדבר ואף כתיבה תקנית היא שאיפה מרחיקת לכת. לזכותם ייאמר כי ההמונים לא יכולים, רוצים או צריכים לעמוד בכללי הנימוס הקשיחים שהיו נהוגים בעבר. אלה התאימו ברובם לדור קודם של אנשי מחשבים - והיו נגועים ביותר מקורטוב של סנוביזם, אם להודות על האמת.
דרך ביניים
בין גישת בית שמאי של אז לבין אווירת האני ואפסי עוד הפושה היום מתפתל שביל ביניים שכדאי להכירו. בכתבה זו לא ננסה לחנך, חלילה, להתנהגות נאותה ברשת, אך כן נצביע על מקרים טיפוסיים של גסות רוח. למרות שישראלים לא אוהבים גבולות, סביר להניח שחלק לא קטן מהאנשים שמתנהגים כך כלל לא מודעים לבעייתיות שבמעשיהם.המגיבים ימהרו להגיב כדרכם, ויתהו אם כבר פתרנו את בעיות ההתנהגות הבהמית בכבישים, בכנסת ובתורים. נכון, כל אלה מעצבנים יותר, אך דווקא ברשת קל להשמיץ ולדרוך על אחרים ופגיעתם של אלה לא פחות קשה מאשר במציאות הפיזית.
מספיק קשקשנו. לפניכם דוגמאות טיפוסיות להתנהגות לא נאותה ברשת. אם פספסנו כמה – ובטוח שפספסנו – התגובות הן המקום להוסיפן.
עשה ואל תעשה
לסיים הודעות עם מטח סימני שאלה או קריאה!!!!???? יש גולשים! שבטוחים? שמשפט בלי הרבה סימני קריאה!!!! או שאלה??? לא מעביר את המסר הנכון. הם טועים!!!!!!שגיאות כתיב והגהה. זו מחלה האופיינית כמעט לכל מי שמשתמש ברשת. האינטרנט הוא מדיה מיידית, המאתגרת את הגולש ללחוץ על הכפתור "פרסם" או "שלח". תמיד כדאי לקרוא את הטקסט פעם נוספת. גם אבירי השפה העברית יגלו שם שגיאות הקלדה לא מעט פעמים – באחריות.
מסרים מידיים – אז מה אם אתה עסוק? בימים האיטיים של החיוג לרשת, תוכנות המסרים המידיים כמו ICQ ו-MSN מסנג'ר איפשרו לנו לדעת אם אנשי הקשר שלנו מחוברים או מנותקים מהרשת. אך בעידן הפס הרחב רובנו מחוברים כל הזמן, גם אם אנחנו לא ליד המחשב.
מצב החיבור (הסטטוס) אמור לעזור לנו לדעת אם חברינו לרשימה פנויים לצ'יטוט או עסוקים מעל לראש בעבודה ומבקשים שיציקו להם רק בנושאים דחופים או בכלל לא. גם אם הודעת הסטטוס שלך היא "עסוק" או אף "עסוק מאוד – נא לא להפריע", רבים יתעלמו באלגנטיות ויפתחו איתך בשיחה בכל מקרה.
זאת ועוד, דומה שהיום אף אחד לא דואג לעדכן את מצב הססטוס האמיתי שלו – אנשים עסוקים נראים
חופשיים מאוד. אנשים שנמצאים ליד המחשב ורוצים לדבר שוכחים להחזיר את עצמם ממצב של "away", ופשוט צריך לפתוח כל שיחה ב"שם?". הגרוע בכל המצב הזה, הוא שמי שכן משחק לפי הכללים ננזף על התעלמותו מהודעות של חברים, למרות שסימן בבירור כי הוא הכי רחוק שיכול להיות מהמחשב. (אהוד קינן).
הומור בדואר אלקטרוני. הכלל הראשון למניעת אי נעימויות באימייל הוא שסרקזם לא עובר. למעשה, רגשות מכל סוג – זעם, כעס, שמחה לא שורדים את התקשורת המקוונת.
לשם כך המציאו חיוויים לא מילוליים כמו סמיילי, סאדלי, סמיילי עם קריצה ושאר חבריהם. אך נסו לשלוח למנהל שלכם או אפילו לדודה הודעות עם סמיילים והם יתהו אם המקלדת שלכם התקלקלה. לא כולם דוברים את שפת הרגשונים. ובינינו, הסמלים האלה מתאימים לגיל מסוים. לכן, הסגנון המתאים לדואר האלקטרוני הוא רשמי ואת הדחקות תשמרו למסרים מידיים או לפנים אל מול פנים.
כועסים? לא בדוא"ל. כמו שגיאות הקלדה, גם רגשות נוטים להתפרץ בקלות בדואר האלקטרוני. אם אתם כועסים על חבר לעבודה, קל מאוד לשרבט כמה מילים זועמות וללחוץ "שלח". זה נוח אך לא אפקטיבי. האימייל הוא מדיום "קר" שלא מבטא רגשות "חמים" אלא מזקק מהם רק את הניכור וגורם לצד השני להתבצר בעמדתו. הרבה יותר נכון לפתור את הבעיות בשיחת טלפון או בפגישה אישית. כלל אצבע נכון תמיד הוא: כשאתם כועסים, אף פעם אל תשגרו בדוא"ל דברים שלא תעזו לומר לאנשים בפנים.
אגב, הכלל הזה נכון גם לגבי דברים רגישים אחרים. יעיד על כך ג'וזף דובי האומלל, מעצב אתרים מבריטניה ששלח הודעה מרגשת לאשה שפגשה במסיבה. היא העבירה את ההודעה לאחותה, ששלחה את האימייל לכל מכריה ומהר מאוד ידעו אלפי בני אדם כי חיוכה המקסים נחרט בזיכרונו של דובי.
קידום עצמי? לא בבית ספרנו. מחפשים בית להשכרה? החתולה של השכנה שלכם המליטה גורים חמודים ונרתמתם לחפש להם בית חם? אתם בטוחים שכל חבריכם לעבודה ישמחו לדעת על כך, וגם אם הם או מנהל הרשת שלכם לא מגלים לכם, אתם טועים. רשימת הדיוור הארגונית מיועדת רק לצורכי עבודה. אם תהיתם לפשר המבטים רווי המשטמה של חבריכם לעבודה, זו עשויה להיות סיבה טובה.
להשמיץ בתגובות. בזה הרגע קראתם את הדברים הכי מטופשים אי פעם. בוער לכם בקצה האצבעות לפתוח חלון תגובה ולכתוב לכותב שהוא זבל, אמו בוודאי מצטערת על רגע לידתו, ובכלל, טוב יעשה אם ישים קץ לחייו. אם הפרסום מותנה באישור, סביר להניח שלא יאשרו את התגובה שלכם, אך גם אם כן, הקפיאו לרגע את האצבע המצביע על ה"שלח", נשמו נשימה עמוקה וחשבו בכנות אם הייתם אומרים את הדברים האלה לאיש זר ברחוב. אם לא, אתם פחדנים שמנצלים את האנונימיות לרעה.
לא כל אחד אוהב לקבל שטויות. אמא הזהירה אותנו מפני אנשים כמוכם, חביבים למראה, ולמעשה, מטמיני מלכודות דבש. אתם מתנפלים על כל אימייל שנשלח אליכם כמוצאי שלל רב ומפשיטים מעליו את כתובתו כדי לצרף אותה לרשימת הדיוור שלכם. הקורבנות חסרי הישע מקבלים מכם תמונות של חתולים חמודים והגיגים על החיים עם הרבה FWD: FWD: FWD:FWD. בטח לא עלה בדעתכם שאין להם עניין. אז לפני שאתם מצרפים אחרים לרשימות הדיוור שלכם, שאלו אותם אם הם מעוניינים.
נטישת צ'ט באמצע השיחה. זה הרגע גילית שאנתוניו בנדרס22 הוא משה משה 55, פקיד שומה מחולון. איזו הפתעה. האכזבה מובנת, אך גם אם השיחה לא עונה על הציפיות, כדאי להקפיד על כללי נימוס בסיסיים. גם מסר חד משמעי כמו "היה נעים לדבר, אני חייבת לזוז עכשיו", יתקבל טוב יותר משתיקה רועמת, שמשולה לניתוק שיחת טלפון. האם באמת היית נוהגת כך בטלפון?
לא מפרוודים בלי רשות. קיבלתם הודעה מרגשת/מרגיזה/מעניינת. מה יותר טבעי מללחוץ על כפתור "העבר" (Forward) ולחלוק במידע עם עוד אנשים. אך אולי שולח ההודעה התכוון לשלוח את הדברים לעיניכם בלבד? ייתכן שהעברת ההודעה לאנשים נוספים תביך אותו. אם תפגשו את ג'וזף דובי (ראו "כועסים, לא בדוא"ל) הוא כבר יסביר לכם.
להשתמש ב-BCC. אם בכל זאת החלטתם לשלוח הודעה לכל מכריכם, אל תשתמשו בשדה "אל" בדואר האלקטרוני. בדרך זו כל נמען יראה את כל כתובות הנמענים האחרים. אם כל אחד מהם יעביר הלאה את ההודעה, התוצאה תהיה חשיפת הכתובות האלה לעיני אלפי אנשים, לשמחת הספאמרים שאוספים כתובות דוא"ל. לכן, השתמשו בשדה "מוסתר". (BCC).
להציץ מעבר לכתף. אתם מתגנבים מאחורי בן משפחה או עמית לעבודה שנראה מאוד עסוק מול המחשב. רגע, מה זה אתר הפור.. תעשו טובה ואל תביכו את עצמכם ואותו. הקפידו על מרחק סביר והכריזו על הופעתכם.
עיון במחשב/SMS במהלך פגישה. אתם יושבים עם אנשים כאשר הטלפון מצפצף או נשמע צליל ההודעה הנכנסת ב-Outlook. אם המקרה שלכם קשה במיוחד, לא רק שאתם נוהגים לקרוא אלא גם לענות לשולחים במהלך הפגישה. נכון, מסקרן לדעת מי חיפש אתכם ולמה, אך המשתתפים האחרים מקבלים את המסר שכל דבר אחר יותר חשוב ומעניין מהפגישה ביניכם. אפשר להשתיק את המחשב והטלפון למשך הפגישה, ואם אתם מצפים לשיחה חשובה, אל תשכחו להתנצל לפני המענה.
משלוח SMS ממספר לא מוכר. אולי זה מעליב לגלות שמספר הטלפון שלכם לא שמור בכל רשימת אנשי קשר. אך אם תסמסו הודעה בנוסח "אני מבקש לדחות את הפגישה בינינו שנקבעה לשבוע הבא", יש סיכוי לא רע שהנמען לא ידע מי השולח. לכן, תמיד חשוב לצרף בסוף ההודעה את השם.
לחשוף בפומבי מידע שנמסר לכם אישית. הדואר האלקטרוני הוא אמצעי תקשורת בין אישי ואילו בלוגים או פורומים הם כלי תקשורת המונים. לא ראוי לחשוף באמצעותם הודעות אישיות שנשלחו אליכם. זה אולי נשמע מובן מאליו, אך היו דברים מעולם ולא מעט.
שימוש יתר במילים לועזיות. פרדיגמת ההאזנה הפרסונלית למוזיקה בעידן הדיגיטציה מחייבת פשרה דיכוטומית בין קונספציית היוצר הטוטליטרי לקונבנציית המאזין הפעיל ולא הסביל. מעצבן, נכון? חשוב להתנסח באופן ברור ובעברית פשוטה אם אתם מעוניינים בדיאלוג ולא במונולוג.
תכתבו קצר. תוכן באינטרנט נצרך במנות קטנות וצריך להיות קצר וקולע. ככל שתכתבו יותר כך יקראו אתכם פחות.
סייעו בהכנת הכתבה: אהוד קינן וריקי כהן
מכירים דוגמאות מעצבנות נוספות? שתפו את כולם בתגובות.
