תגובה הבאה בעבירה

"אם במחתרת ימצא הגנב ..." (שמות כ"ב א').

הבעייתיות בנושא הטוקבקים, במיוחד המגזריים, היא הקלות בה משוגרת השטנה מהמקלדת. נראה כי ככל שכללים חברתיים ודתיים מגבילים את האדם מלהתבטא בגלוי בחיי היום-יום, כך משתחררות חרצובות מקלדתו ללא רסן כשהמגיב מרגיש בטוח מאחרי מסך האנונימיות. בעניין זה אני תוהה לעתים, באילו תגובות היה נתקל משה רבנו לו היה בוחר לפרסם את עשרת הדיברות במדור "יהדות".

עם כל זאת, אין צורך לדון את הטוקבקיסט החרדי-דתי לחומרה. הרי הוא לא באמת חושב שהמחבר 'נאצי' כפי שכתב. הוא רק רוצה להדר במצוות "הוכח תוכיח את עמיתך". גם הטוקבקים בהם מזדהה הכותב כ"חילוני גמור" בעודו מהלל ומקלס את הציבור החרדי, מגוחכים יותר מאשר מזיקים. הרי אין צורך להתחקות אחרי מספר הIP של אותו גולש 'חילוני' רק כדי לגלות כי מדובר ביצחק אלחנן שושננבוים מרח' חבקוק בבני ברק.

למרות כל האמור לעיל, איני סבור שיש להגביל את התגובות בשום צורה כפי שמתיימרת לעשות הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון. באופן משונה אני אפילו מוצא את הטוקבקים חיוניים, שכן הטוקבקיסטים נותנים הזדמנות נדירה ללמוד על נפש האדם ולקבל תמונה משקפת על אופי החברה בה אנו חיים. בלעדיהם היינו עלולים לחשוב בטעות כי כל מי שמחייך אלינו ברחוב באמת אוהב אותנו. בנוסף, אמצעי זה מאפשר לגולשים רבים שסביבתם אינה מאפשרת זאת – לפרוק את תיסכוליהם.

אם כך, הכוונות להגביל טוקבקיסטים או לבטל את האנונימיות שלהם אינן רציניות ואינן ראויות.

באופן אישי, היות ועיקר עיסוקי בתחום ההיסטוריה, אין לי ציפיות מהטבע האנושי. לכן גם לא אכפת לי אם זה הלוחץ את ידי ביציאה מבית הכנסת, הוא מגיב מספר 79 שרק אתמול קרא לחיסולי הפיזי ולהגליית משפחתי, זאת כתגובה למאמר שפרסמתי ובמרכזו דיון במרכיבי הקוגל הירושלמי.

למעשה יש אפילו משהו משעשע באותם מגיבים הנחבאים במסתרים. בדומה לטרולים, אותן מפלצות מגוחכות החיות במחשכים, נראה כי אין דבר המפחיד אותם יותר מחשיפה לקרני אור השמש. מי מבני דורי שצפה בילדותו בטלוויזיה החינוכית יודע, שאיש אינו מתרגש באמת מהטרולים. לא הכותבים, לא הקוראים, אפילו לא "טוב-טוב" הגמד.