"רגע שאי אפשר להסביר"

בדקות שאחרי ההכרזה על זכייתו של הסרט "מדוזות" בפרס מצלמת הזהב בקאן, הספיק הטלפון הנייד של אתגר קרת לקרוס. נייד החירום של שירה גפן חטף גם הוא דום לב מהתרגשות ושבק. שני היוצרים הישראלים, שהביאו אותה בגראנד פינאלה עם סרט ביכורים, שלשם שינוי לא עוסק בסכסוך אלא מביא זווית קצת חולמנית על תל אביב, הובלו הלומים ממסיבת עיתונאים אחת לרצף בלתי נגמר של ראיונות לתקשורת הזרה, שעטה עליהם ותקתקה מצלמות.

לא בכל יום זוכים יוצרים מכאן להפוך לדבר החם בקאן, ומה יותר מפרס

 "מצלמת הזהב" שמסמנת את הדבר הבא בקולנוע העולמי. רק נציגה ישראלית אחת עשתה את זה קודם לפניהם - קרן ידעיה והסרט "אור" שהפך בין לילה להצלחה מרשימה גם בבתי הקולנוע בצרפת.

קרת וגפן, נדמה, עדיין בכלל לא מעכלים את משמעות הזכייה. "זה ממש מרגש מה שקורה כאן, ואני חייב לומר שגם די לא יאומן", אמר קרת בראיון מקוטע ל-ynet שנערך עם תום מסיבת העיתונאים בקאן ובין ראיונות אחרים, "בדיוק נתנו לנו את הפרס עצמו, כלומר לא ממש את המעטפה אלא צ'ק ענקי מפלסטיק שכתוב עליו את הספרות 160 אלף יורו. זה לא בכל יום שאתה מקבל צ'ק בגודל כזה".

עם 160 אלף היורו להפצת הסרט בצרפת הזוג גפן-קרת יסתדר, הבעיה האמיתית והפחות צפויה היא פרס קודאק לעידוד יצירה של חומרי גלם בשווי 50 אלף יורו ליצירת הסרט הבא שלהם. "זה אומר שאנחנו כנראה נצטרך לעשות עוד סרט, מה שבאמת לא היה בתכניות", אומר קרת ספק מיואש ספק משועשע ומוסיף, "אם זה פרס לעידוד אז הוא בהחלט מעודד כי האמת היא שלא אני ולא שירה חשבנו על עוד פרויקט קולנועי בטווח הקרוב. לא שהפרס אומר שנעשה את זה, כרגע התכנון שלי הוא עוד ספר, ושירה רוצה לעבוד על משהו לתיאטרון, ובכל זאת זה די מבלבל. פתאום, אחרי הזכייה, זה נשמע כמו אפשרות".

אם לא הבנתם עד כה, "מצלמת הזהב" תפסה את גפן וקרת לחלוטין לא מוכנים. "זו הפתעה גדולה. לא חשבנו שנגיע לזה", אומר קרת, "האמת שהיינו בכלל בתוך אריזות בדרך לשדה התעופה. כלומר התכוננו לנסוע, לא חשבנו שנחכה לסוף למרות הסקרנות לדעת מי בסופו של דבר זכה, ואז התקשרו אלינו ואמרו לנו שאולי לא כדאי שנטוס. אז כבר היה ברור".

מתוך מדוזות. סרט עדין באופיו (צילום: יוסי צבקר) 

בשביל סרט שלא מדבר על הסכסוך, מתרחש בתל אביב ומביא ישראל שזוכה לחשיפה די מינורית על מסכי הקולנוע באירופה קרת מודע לחלוטין לכך שההתקבלות לקאן, ועל אחת כמה הזכייה בפרס, אינן דבר מובן מאליו. "בגלל שהסרט לא פוליטי היינו די מופתעים שקיבלו אותנו לקאן. זה פסטיבל שמציג סרטים חזקים מאד מכל העולם עם אמירות ברורות", הוא אומר, "הסרט שלנו הוא סרט עדין באופיו ולכן ההפתעה כפולה. באמת לא האמנו שזה יקרה".

"עם סקרוסזה או בלעדיו זה היה מרגש"

את הפרס אמור היה להעניק להם מרטין סקורסזה שהבריז ברגע האחרון. "הוא לא הגיע בסוף, אבל עם סקרוסזה או בלעדיו זה היה מרגש", סולח ושוכח קרת באביריות של מנצחים.

אז כן שאלו אותם בלי סוף איך זה לחיות ולעבוד ביחד או מדוע קרת, שספריו מתורגמים ונחשבים להצלחת יצוא ישראלית, אינו חתום על התסריט. אלה שלא ראו את הסרט נאחזו, איך לא, בבעיות הבוערות במזרח התיכון, ביצירה תחת טרור ושאר האינצי'לדה, ואלה שנכחו בהקרנה התמקדו בסיפור עצמו.

אבל אם תשאלו את קרת, הרגע הכי מרגש בשבילו היה כשהמסך נפתח על

 "מדוזות" בפעם הראשונה בקאן. "זו היתה הפעם הראשונה בכלל שהצגנו את הסרט בפני קהל. לשמוע אנשים מוחאים כפיים בסוף ההקרנה הראשונה, זה רגע שאי אפשר להסביר", הוא אומר, "הם מחאו כפיים למשהו שבמשך כל כך הרבה זמן היה רק בגדר רעיון ופתאום הפך לאמיתי. זה היה הרגע שלי".

ביומיים הקרובים שנשארו לגפן ולקרת בקאן הם ינסו לעכל את החוויה ולהרגיע את ההמולה. "הראש לא עובד יותר", מתנצל קרת והאמת שאי אפשר להאשים אותו.

אז מה קורה ממחר?

"אין לי מושג מה יהיה מחר. אנחנו פשוט שמחים היום".