שתף קטע נבחר

 

לשחות בים ההלכה

ביקיני לא בא בחשבון, בגד ים שלם מכסה בקושי חצי מהגוף, והנשים החרדיות נאלצות להיכנס למים עם חלוקים וטוניקות - שזה נוח בדיוק כמו שזה נשמע. אבל לא עוד. מיקי זיו, חוזרת בתשובה, עיצבה בגד ים מיוחד שמכסה טפח, ועוד טפחיים. הצניעות הרי לא נגמרת בקו המים

השימוש במילה בגד ים כדי לתאר את אופנת החוף יוצרת אשליה כאילו מדובר כאן בבגד של ממש, בשעה שבפועל את מקבלת תמורת מחיר מלא משהו בגודל של מגבון לח. מאחר שבמגזרים שונים הגודל כן קובע, עבורם בגדי הים לנשים בצורתם המקובלת אינם יותר מאשר עלה תאנה מודרני. כך, כל מי שרוצה לשמור על קו שיזוף מאזור הברכיים ומטה, נאלצת לא פעם לפתור את העניין באמצעות מכנסיים וחולצה. שזה בהחלט סביר אם באת לשבת על החוף, אבל לנסות לשחות איתם זה בערך כמו לאכול שווארמה עם מקלות סינים.

 

מיקי זיו, חוזרת בתשובה בת 39, נתקלה בבעיה לפני כמה שנים כשנסעה עם המשפחה לכנרת, וכשהכינה את התיק לא מצאה שום דבר הגון להיכנס איתו למים. בסוף היא זרקה פנימה שמלת ערב מלייקרה. אחרי שראתה את הנשים האחרות נכנסות לשחות עם חלוקים וטוניקות, היא החליטה שאי-אפשר להמשיך ככה והמציאה את בגד הים מחדש.

 

זיו ישבה ועיצבה לעצמה ולשאר נשות הציבור החרדי בגד הים אחר – כזה שמצד אחד הוא בגודל של בגד אמיתי, ומצד שני הוא גם מתאים לים. מרחוק לבגד הים יש שיק של בגדי גולשים, ומקרוב יש לו נוסטלגיה של שנות ה-20. הוא אמנם מעט משונה, אבל אם הקינואה שיש לה טעם של כותנה הפכה ללהיט, גם לזה יש פוטנציאל להצליח.

 

בגדי הים של זיו, שמסתירים הרבה יותר מהממוצע, גם לא מגלים מאיפה היא באה. מי שמביט בה היום רואה אישה יפה מכוסה מכף רגל עד ראש, אבל מאחורי זה יש סיפור של דרך ארוכה מעולם הטלוויזיה של תל אביב לקהילת חב"ד באזור לטרון.

 

היא מספרת על עצמה שהייתה "אדם מאוד מרדן", וכחלק מכך הפסיקה את שירותה הצבאי באמצע, וטסה לגור שנה בפריז. היא חזרה לארץ בגיל 21 ולמדה במשך שנתיים קולנוע בבית צבי. היא הצטרפה לערוץ 2 בתחילת דרכו ועשתה סטיילינג ועיצוב לכל התוכניות הנחשבות – בהן גם העולם הערב והקומדי סטור. היא ניהלה בהצלחה חנות בגדי וינטאג' עוד לפני שבפריפריה ידעו להגיד רטרו, ובסופו של דבר היא ויתרה על הכל לטובת הרבי מלובביץ'.

 

"בעבר היתה לי הרגשה כאילו עשיתי המון, אבל בדיעבד זה הכל נראה לי בזבוז", היא אומרת היום. "אני לא גאה בשום דבר ולא מתביישת, אני שלמה עם מה שעבר. היתה לי תקופה מאוד יצירתית בטלוויזיה, עבדתי המון עם ארז טל ואברי גלעד, נהניתי וחוויתי תחושה של הצלחה. אבל יחד עם זה התחילה תחושה של חידלון. שאם זה זה, אז משהו פה חסר. זה יישמע בנאלי אם אגיד שמבפנים הרגשתי שחסר לי משהו, אבל בגיל 28 התחלתי ללמוד יהדות".

 

ואז השלמת את החסר?

 

"אז התחיל מסע מפרך. הכניסה לבית המדרש זכורה לי כחוויה מאוד עוצמתית. היתה לי הרגשה של משהו מוכר, וזה למרות שבאתי ממקום כל כך הפוך. השלב הראשון של התשובה היה כמו התאהבות. הייתי מסונורת ומאוהבת, החבר שלי לא ידע מאיפה זה בא לו, בשבילו זה היה שוד ושבר. אבל זה היה עדיין רק שלב של לימוד, עוד לא הבנתי שצריך לעשות משהו.

 

"ההתקרבות שלי ליהדות עוררה אצל האנשים סביבי תגובות די קשות, וזה עורר אצלי יותר סקרנות. למה כל החיים אמרו לי שאני יהודיה וכשאני באה להכיר את זה מקרוב זה מאיים עליהם? ואם זה לא מקובל, אז דווקא בוא נראה מה קורה שם. הדבר הראשון שהיה מבחינתי מעשה של ממש הייתה העובדה שהתחתנתי. החלטתי להיכנע לקונבנציה היהודית, וזה היה בשבילי פתיחה של פרק חדש בחיי".

 

האבולוציה של המכנסיים

מיקי ובעלה טל אמנם כבר הכניסו רגל בדלת של בית המדרש, אבל עוד לא היו ממש בפנים. הם המשיכו לנהל חנות מצליחה בקינג ג'ורג' לבגדי וינטאג' וריהוט עתיק. הצעד הנוסף היה כששמעו במקרה שיעור של רב מחב"ד שהסביר שהם לא צריכים לעזוב את הכל, ואפשר לשלב.

 

הם המשיכו בתהליך החזרה ולאט לאט הרגישה מיקי שהמלתחה שלה הפכה ללא רלוונטית. "בשלב הראשון עשיתי מעבר חד מבגדי שנות ה-70 לבגדים בחנויות רגילות, וזה לא היה פשוט", מספרת זיו. "הכי קשה היה לי להיפרד מהמכנסיים. הרבה מאוד זוגות מכנסיים החזרתי בתשובה - פתחתי אותם והתעסקתי בהם עד שהם הפכו לחצאית".

 

והיום את מוצאת את עצמך באופנה החרדית?

 

"יש שפע עצום של בגדים, אבל אני לא מוצאת מקום שבו אני יכולה ואוהבת לקנות בגדים. אין לי תחושה שיש משהו שקולע לרצונות שלי או לאיך שהייתי רוצה להיראות".

 

אז מה חסר?

 

"חסר טעם משובח וצנוע. קצת קשה לי להסביר. אולי זה חלק מהגאולה, החיבור הזה בין העולם שממנו באתי לעולם שבו אני נמצאת היום. אולי אנחנו אמורים להביא לעולם הזה דברים שחסרים בו".

 

ניתן ליצור קשר עם מיקי זיו ב-052-7649705

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מיקי זיו. די לחלוק
צילום: נדב אנקר
מומלצים