מי מפחד מהמוח היהודי
הקנאה והחשש מפני הבולטות הישראלית במחקר, בחקלאות ובהיי-טק מזינים את הקריאות לחרם אקדמי
משרד החוץ בירושלים מיהר לקבוע, שקריאת איגוד המרצים בבריטניה לחרם אקדמי על ישראל נגועה בבורות ואנטישמיות. ראוי לבחון את הסוגיה מהיבטים אחרים, רלוונטיים יותר למציאות העכשווית. ניתן בהחלט לזהות ביוזמות לחרם את החשש המסורתי, שהולך וגובר כנראה, מהתמודדות עם הבולטות האקדמית הישראלית באמריקה ובאירופה.
המוסדות הבריטיים מודעים היטב למניין הישראלים מקבלי פרס נובל, לנוכחות הרבה של אקדמאים ישראלים בפרסומים מדעיים, לקליטתם המוצלחת באוניברסיטאות ובמכללות יוקרתיות מעבר לים - ולמשקל הרב שלהם ביצירתיות בתחומי החקלאות וההיי-טק. הישגים אלה הם ללא כל פרופורציה לגודל האוכלוסייה היהודית בישראל. זכורים גם הכנסים הגדולים של מגזרי אקדמיה בתחום מדעי הרוח והחברה בירושלים (שפסקו בינתיים עקב ההידרדרות הביטחונית). ואיך אפשר להתעלם משפינוזה, מרקס, איינשטיין וזיגמונד פרויד.
ניתן בהחלט לנחש שבקרב ציבור האקדמאים, שאינם מאוהדי ישראל, בלשון המעטה, מחלחלת הקנאה ועמה הרצון לחסום את הישראלים בתחום החשובים הללו, גם אם לא בצורה מודעת. הפחד הקמאי, המיסטי כמעט, מפני "המוח היהודי", נמצא כל הזמן ברקע. אי-אפשר להתעלם מן התחושות שמתלוות לכך - ההנחה המסורתית, האנטישמית, לפיה הכשלתה של ישראל תבשר את תחילת המחסום מפני היכולות שמפגין אותו "מוח יהודי" בחברה האנושית בכללותה.
הטענה שבין היוזמים נמצאים גם יהודים היא הכסות הישנה והנואלת; השיקולים כאן עמוקים מאוד. אשר לטענת הבורות - הרי שגם זו איננה מתקבלת על הדעת, במקרה זה: מדובר באנשים משכילים, המכירים היטב את המציאות בעולם. הם יודעים באיזה חלק רצחני על פני הגלובוס אני מצויים. הם גם יודעים היטב שהג'יהאד האיסאלמי רואה בישראל את מעוז העולם המערבי, שאותו עצמו - לפי השקפת עולם זו - יש לקעקע. בורות אין כאן; התחסדות יש ויש.
רוב החברה היהודית בישראל ובארצות אחרות מסתייג מהמסורת הרואה ביהודים את עם הבחירה. הבעיה היא שאלה המבקשים בכל זאת לזהות במונחים שכאלה את ישראל ואת היהודים בכלל - הם הם המאמצים תובנה קשה זו כלפינו. והיא מבעבעת כנראה ממעמקים לא-רציונליים, שקשה להתעלם מהם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
