פתרון למפונים? ביילין מעדיף שפנים
אולי אם מפוני גוש קטיף יעברו ניתוח ויהפכו להרדופים וסנוניות, יסכים יו"ר מרצ לדאוג גם להם
הנביא הושע, בסגנונו הטלגרפי, מתנבא במילים קשות על אנשי ישראל: "זובחי אדם - עגלים ישקון". משמעות הביטוי: מי שזובח בני אדם - נושק לעגלים. או להיפך - אין הם מרגישים סתירה בין השניים: להרוג בני אדם, ולנשק לעגלים. יכול להיות אדם שרגיש מאוד לזכויות בעלי-החיים, אבל אכזרי ביותר על אחיו בני האנוש. נזכרתי בפסוק הזה, כשקראתי את מאמרו של ח"כ יוסי ביילין.
במאמר, שפורסם כאן, מתלונן יו"ר מרצ על הפגיעה בטבע ובנוף של חבל לכיש, בהקמתם של יישובים חדשים לעקורי גוש קטיף. הריאות הירוקות והמערכת האקולוגית של בעלי-החיים באזור טורדות את מנוחתו. אולם 1,500 משפחות - כ-8,000 נפש - עומדות וממתינות לבתי הקבע שלהם. לפני כשנתיים, בעידודו ובתמיכתו, הן נגררו מבתיהן ומקהילותיהן בכוח וללא כל התחשבות. המדינה, שידעה לתכנן כל פרט בעקירה, לא תכננה אף לא יישוב קבע אחד, לא מקומות עבודה חלופיים, לא בתי-ספר, לא גני ילדים. תושבי גוש קטיף פשוט נזרקו לבתי-מלון מדרגה שלישית, ללא מסגרת משפחתית או קהילתית. גם רכושם, ממה שהספיקו לארוז, אוחסן הרחק ללא גישה אפשרית.
העקורים סבלו מהתפרקות התא המשפחתי, מחרדות וממקרי גירושים. רבים מהם מובטלים עד היום, אחרים סובלים מקשיי הסתגלות קשים ביותר. מקרים קשים של עבריינות נוער ושל מצוקות נפשיות נרשמו בקרב העקורים, תופעות שנעדרו מביניהן בעבר לחלוטין. אין מנוחה לאנשים האלו, רבבות של עקורים במולדתם. בתי הקראווילות, שהמדינה העניקה להם אחרי חודשים מורטי-עצבים במלון, מתפוררים, ואין מי שיתחזק אותם. התשתיות גרועות, מסוכנות למבוגרים ולילדים. אין תנאים בסיסיים.
מאז עקירתם לא ראו העקורים רסיס של תקווה לשיקום חייהם. המדינה התמהמה, גררה רגליים, גירדה בפדחת, הסתבכה בביורוקרטיה של עצמה ולא קידמה את יישובי הקבע. הגירוש בא בקלות - השיקום נמשך שנים. עתה, כשסוף-סוף נראה כי תבוא מעט מנוחה לאומללים הללו, כשכבר הם לא "מתנחלים" חסרי זכויות אדם, כשנראים באופק מעט יישובי קבע - חרד יוסי ביילין שמקומות הקינון של שפני הסלע והגיריות ייפגעו. שיהיו קצת פחות מרבדי כלניות וסביונים.
הוא אמנם יוצא ידי חובה וקורא לפתרון סבלם המתמשך והבלתי יאומן של העקורים, אבל מציע לשכנם בערים וביישובים קיימים. ביילין טוען שלמתנחלים - גם לאלה שכבר אינם כאלה - לא מגיע מה שמגיע לכל מי שהרשויות הוציאו אותו מביתו: שיקבל, לפחות, מה שהיה בידו עד שהממשלה החליטה מה שהחליטה. אולי יעברו העקורים ניתוח לשינוי זהות ויהפכו להרדופים וסנוניות, ובאוזני כולנו תהדהד אזהרתה של נעמי שמר, מפני העדפת בעלי-חיים על סבלות אנוש:
"רק עלי עוד לא שמו שלט,
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי נאמר - איילת,
אז היה מצבי אחר!"
הוא שאמרנו: זובחי אדם - עגלים ישקון.
הכותב הוא יו"ר סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל ויו"ר השדולה למען המפונים בכנסת
לפנייה לכתב/ת 
אורי אריאל
צילום: דן בלילטי
מומלצים
