הפליית בעלי הצווארון הכחול

הביטוח לאובדן כושר עבודה מוחלט, רוקן מתוכן על ידי בית המשפט העליון. במיוחד נכונים הדברים לגבי עובדי צווארון כחול.

חברות הביטוח, כך קבע העליון, רשאיות לסרב לשלם תגמולי ביטוח למבוטח שאיבד לחלוטין את הכושר לעבוד בעבודתו הקודמת, אם הן יכולות להצביע על עיסוק סביר אחר, המתאים למבוטח. שאלת השאלות היא כמובן, מהו העיסוק הסביר האחר?

בפרשת חסון אמר בית המשפט העליון דברים אלה: "קיים יחס הפוך בין המאמץ וההשקעה שהמבוטח השקיע ברכישת מקצועו ובין היקף העיסוקים שיראו סבירים לגביו... ככל שמקצועו הקודם של המבוטח חייב השכלה מיוחדת או מיומנות מקצועית מיוחדת, יהיה מגוון העיסוקים שייחשבו סבירים לגביו קטן יותר ואילו ככל שמקצועו הקודם של המבוטח היה פשוט יותר, מגוון העיסוקים שייחשבו סבירים לגביו גדול יותר".

חברות הביטוח חגגו על אמירות אלה. הן הסיקו מהן, כי רק לנפגעים מקרב מנתחי המוח ושופטי הערכאה העליונה, אין עיסוק חילופי. לעומתם, לעובדי צווארון כחול, ניתן להציע כל עיסוק חילופי, אפילו הזוי.

גם לרופאים התעסוקתיים, האמורים להכשיר את העיסוק החילופי, הייתה לפתע עדנה. הם הפכו ללהיט בקרב חברות הביטוח. בימים אלה ממש הם מתארגנים לכנס בוייטנאם, אולי כדי לחפש עבור נפגעי ישראל, רעיונות לעיסוקים חילופיים בקרב הווייטנאמים.

למרבה הצער, מספר רב של שופטים הלך שבי אחר גישת חברות הביטוח תוך התעלמות מהעובדה, שלעיתים דווקא המיומנות שרוכש במקצועו בעל צווארון כחול, במהלך שנות עבודה ארוכות, עולה בטיבה ובאיכותה על זו שרוכש במקצועו בעל צווארון לבן.

על רקע כל אלה, יש לראות את פסק הדין הרגיש, החכם והאמיץ הבא. המסגר והרתך יהושע אשכנזי, חלה במחלת סרטן ריאות והוא בן 46 בלבד. שנים רבות לפני המחלה רכש אשכנזי ביטוח לאובדן כושר עבודה בחברת הביטוח אררט, כיום חברת הביטוח כלל.

כלל החליטה להפסיק התגמולים 

כלל בדקה את אשכנזי והגיעה למסקנה כי מצבו עונה על שני התנאים המצטברים הנדרשים לשם קבלת תגמולי ביטוח חודשיים. הראשון, אובדן הכושר להמשיך לעסוק במקצועו הקודם כמסגר ורתך. השני, אובדן הכושר לעסוק בכל עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו.

אולם כעבור ארבע שנים, הודיעה כלל לאשכנזי כי אין בכוונתה להמשיך ולשלם את תגמולי הביטוח. "תשתלב במסגרות עבודה אחרות המתאימות למצבך", כך הודיעה כלל לאשכנזי.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לשולחנה של השופטת הדסה אסיף, מבית משפט השלום בחדרה. השופטת אסיף מינתה מטעמה מומחית ברפואה תעסוקתית: ד"ר אנטול.

הרופאה התעסוקתית קבעה, כי אשכנזי איבד באופן מוחלט ולצמיתות את יכולתו לעסוק במקצועו כמסגר ורתך. יחד עם זאת, הוסיפה המומחית, אשכנזי יכול להשתלב בעבודה בהיקף של חצי יום בתחום החרושת הקלה, מיון, אריזה, הרכבת חפצים קלים ועוד.

כלל קפצה על חוות דעתה של אנטול כמוצאת שלל רב. שאשכנזי יחזור לעסוק במיון ובאריזה משך חצי יום. זה בהחלט תואם את עיסוקו הקודם כמסגר וכרתך.

לא כך סברה השופטת אסיף. העיסוקים שהציעה ד"ר אנטול אינם הולמים את ניסיונו, השכלתו והכשרתו של אשכנזי. אמנם אשכנזי הינו בעל השכלה של 12 שנות לימוד בלבד, אך הוא בעל תעודת "מסגרות מבנים" ממשרד העבודה. הוא רכש הכשרה וניסיון בשורה ארוכה של משרות מסגר ורתך. בנערותו וגם לאחר שהשתחרר מצה"ל, עבד לצד אביו במסגרייה המשפחתית משך כ-13 שנים. לאחר מכן הקים עסק לעבודות ריתוך צנרת מים, כקבלן עצמאי. אשכנזי קיבל תעודת הסמכה כרתך ממכון התקנים הישראלי, ואף הרחיב את עסקו, עד אשר חלה.

אשכנזי אם כן, הוא בעל הכשרה בתחום עיסוק ספציפי ומיוחד, אשר עסק בו, ובו בלבד, במשך שנים רבות. אין ספק, כי הוא אינו יכול לחזור ולעסוק בו ואף לא במקצועות המשיקים לו, בשל היותם כרוכים במאמץ פיזי ובסביבת עבודה שעלולה להחמיר את מצבו הרפואי.

גם גילו המתקדם (בן 55 ביום מתן פסק הדין), חוסר זמינותם של העיסוקים המוצעים, והיקף המשרה המוגבל שמותר לאשכנזי, פוסל עיסוקים אלה כחלופה הולמת.

לא זו אף זו: אשכנזי היה עצמאי בעיסוקו. אין זה סביר, מבחינת האתגר, האחריות, העניין, כושר ההשתכרות וכמובן המעמד, לדרוש ממנו כעת לעבוד כשוליה בחצי משרה בעיסוק קל זה או אחר. כלל גם לא הוכיחה שבפועל ישנן משרות רלוונטיות בעיסוקים המוצעים ועל כל פנים אין לראות בעבודה אפשרית בהיקף של חצי משרה בלבד ככזו המקימה "עיסוק סביר" שפוטר את חברת הביטוח מחבות על פי הפוליסה.

טענת כלל לפיה גם עבודה בהיקף שעות חלקי ובתחומי עיסוק שונים לחלוטין מאלה שהמבוטח עסק בהם, שומטת את הקרקע מתחת לפוליסה ותכליתה.

בסופו של דיון, קבעה השופטת אסיף כי יש לראות את אשכנזי כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, זכאי לתגמולים המתחייבים מהגדרה זו.