מוצא האדם מן החתול: תולדות ה"נעימים"
לרוב זה מתחיל בצפייה משותפת בסדרה יומית איכותית בערוץ 3, על מערכת היחסים הסבוכה של משפחה שנקרעת בין הבן הטראנסג'נדרי לסודו האפל של אב המשפחה, רבה של עיירה צפונית שסובל מפטיש לפיאות הנוכריות של נשות הקהילה
אבל כל זה כלום לעומת התגלית הבאמת מרעישה שיש באמתחתי היום, ודארווין ידידי ודאי יבצע בקברו צוקהארה עם שני ברגים לאחור כשישמע את זה. אז ככה: מוצא האי-זוגי והזוגית הוא מן החתול.
אבל חכו, תכף תראו שכנראה גם אתם בעצם שייכים לאותו ענף אבולוציוני, רוצים הוכחה? מי שלא אוהב "נעים בגב" שיקום!
אף אחד לא קם, הא?
נעים בגב... זה מתחיל על פי רוב בצפייה משותפת באיזו סדרה יומית איכותית בערוץ 3, על מערכת היחסים הסבוכה של משפחה שנקרעת בין הבן הטראנסג'נדרי לסודו האפל של אב המשפחה, רבה של עיירה צפונית שסובל מפטיש לפיאות הנוכריות של נשות הקהילה. זה יכול בהחלט להתרחש גם הפוך, כשהיא נאלצת לארח לך חברה בזמן צפייה באחת מסדרות המופת של ערוץ אגו.
כך או כך, זה שהולך לקבל את הטיפול (להלן – "האוביקט") מתחיל לגלות סימני עייפות מתקדמים, נע ונד מצד אל צד כמו לולב, עד לקריסה על ירך שותפו לספה. בשלב זה יתחיל האוביקט להניע את גופו בטכניקה השמורה לתולעי משי, יתחפר בתוך הטרנינג שלך ויתכרבל לתוך חיקך כמו כלבי הגולדן רטריבר הנודניקים שמרימים לך את היד עם הזרבובית על מנת שתלטף אותם. אם כל האופרציה הזו לא תעזור (אולי כי בדיוק באותו רגע הרבנית תופסת את האבא עם הפיאה של השכנה על המהשמו שלו), לא יהיה מנוס משימוש ברמז עבה יותר, כמו לומר: "אולי תעשי לי נעים בגב?"
בנעים בגב אי אפשר לשקר או לזייף
כאן אני חייב לעצור ולהדגיש. בניגוד לסקס וראיונות עבודה, אך בדומה לנפיחות של מוצאי שבת, בנעים בגב אי אפשר לשקר או לזייף. אם אתה לא עושה נעים בגב מכל הלב האוביקט ירגיש את זה מיד, ויש סיכוי סביר שאם זה תורך, למשל, הזוגית תזדקף בנחישות אחרי שנייה ורבע, תביט בך ותסנוט: "אם אתה לא בעניין, אז אל תעשה טובה!" מה שיבטיח לך מרגע זה והלאה ערב סופר-משובח.
נחזור לספה וננסה לנתח את המתרחש מנקודת מבטו של כל אחד מן השותפים לאירוע. האוביקט, מצידו, יגיב בתנועות התולעת בשלבים הראשונים, במקביל ובהדרגה תתווסף נהמה חרישית, שתתחלף מיד בגרגור (למי שעוד לא הבין את ההשוואה לחתול). בשלב מסוים תרגישו את ה"קפיצה" - זינוק קדם-הירדמותי שדומה במאפייניו למה שקורה לאלה שמקבלים מכת חשמל להסדרת הדופק, ויסתיים כשתרגיש פתאום שרטוב לך למטה. אבל כשתביט בשמחה ותצפה לראות שפתיים רטובות מתקדמות לעבר החליל, תתאכזב לגלות שהיא נרדמה ומריירת לך על הרגל.
מצידו השני של המתרס, המפנק, אם הצליח לצלוח את השניות הקריטיות הראשונות, יהיה עסוק באופן מודע ולא מודע בו זמנית בבחירת התנועות הנכונות כדי להשיג מטרה אחת ברורה: למנוע מצב בו האוביקט יביע מורת רוח. שהרי כלל ידוע הוא בהלכות ה"נעימים": לעולם יקפיד המפנק לא לחזור על אותה תנועה פעמיים בהפרש של פחות מ-15 שניות. ולמרות שזה נשמע ממש קל, זה לא.
לא ברור מאיפה התחיל כל העניין הזה עם הנעימים. ואם להיות לרגע רציני, כי זה ברור שמוצאנו לא מהחתול (אלא אם כן תמצאו לי לפחות חמישה בני אדם שמסוגלים ללקק לעצמם את המבושים ולהקיא כדור שערות), סביר יותר להניח שבאמת ירשנו את ההרגל מאבות-אבותינו הקופים. ב"נשיונל ג'יאוגרפיק" קוראים לזה grooming - טיפוח. ובינינו, אם אתה קוף, גר בשיכון על עץ, אין לך כבלים ולבת זוגך יש תחת אדום וגדול (טוב, בעניין הזה אולי אחדים מן הקוראים ירגישו הזדהות), די טבעי שתעביר את רוב שעות היום בניסיון להבין למה לעזאזל הידיים והרגליים שלך נראות אותו דבר, בעוד הזוגית פולה לך את הפרעושים מהגב.
מגוון רחב ביותר של "נעימים"
אבל המין האנושי הרי הרבה יותר מתקדם מהחיות. אנחנו, למשל, הורגים סתם בשביל הכיף ולא כדי לאכול. לכן גם שכללנו את העניין, וניתן למצוא מגוון רחב ביותר של "נעימים": יש את ה"נעים בגב", את ה"נעים בשיער" ואפילו את תת הקבוצה של ה"נעים בגב", הלא היא - "הוצאת השחורים". כן, חבריי הזכרים, נשותיכם רואות בזה "נעים", ולא ברור להן למה אנחנו מצווחים מכאב בכל פעם שהן מנסות בכוח לשלוף לנו את האונה הימנית דרך בלוטת הזיעה הסתומה שעל הגב. יש זוגות שמכניסים למשחק אביזרים ומשתמשים בנוצות, או אפילו בכפפות פרווה, שהן רק קדימון (כנהוג בקרב העדות האלה) לידית האחיזה של פרגול העור, שתעשה את דרכה במעלה הצנרת האחורית שלך בקרוב מאוד.
וכדי לשוות לרשימה נופך דוקומנטרי עוד יותר, אסיים בסיפור מהחיים (לתשומת לב הוריי האהובים והפסיכיאטר המחוזי). בצעירותי, כמו היום, הייתי מכור כבד לנעימים בגב. אבל כיוון שבכיתה ז' רוב הבנות בשכבה היו עסוקות באיסוף ניירות מכתבים סטייל הולי הובי ובספירה חוזרת ונשנית של שמונה שערות הערווה שלהן, לא ראיתי מי בדיוק יפנק אותי. אז המצאתי טריק מדהים: שכנעתי את אחי הצעיר ממני בשבע שנים שיש לי בשבילו משחק מגניב - להסיע לי מכוניות צעצוע על הגב. אני זוכר שאפילו ציירתי לו עם טוש (ככל שיכולתי) כבישים ומבנים, וכל זה כדי לקבל כמה דקות של נחת.
לפנייה לכתב/ת 
