מוטי לרנר הולך לוושינגטון

המחזה "חבלי משיח" מאת המחזאי הישראלי מוטי לרנר יעלה ב-23 ביוני בבכורה בתיאטרון J בוושינגטון ארה"ב. זו הפעם הראשונה בה יוצג המחזה, שעלה בבכורה בשנת 1987 בתיאטרון הקאמרי, בשפה האנגלית. את המחזה תרגמה מעברית טוני בריס ואת ההפקה, המורכבת מקאסט אמריקני, יביים סיני פתר, לשעבר מנהל תיאטרון חיפה. "חבלי משיח", מחזה שבשנות השמונים תפש כעתידני, בוחן את הרעיונות הפוליטיים והדתיים העומדים בבסיס מפעל ההתנחלות.

העלילה מתרחשת ביישוב יהודי בשומרון ונפתחת לאחר שממשלת ישראל צלחה משא ומתן חשאי עם הרשות הפלסטינית, ועומדת על סף חתימת הסכם שלום בתיווך אמריקני שמשמעו פינוי ישובים. גיבורי המחזה, בני משפחת מתנחלים, מחפשים דרכים שונות למנוע את השלמת המשא ומתן. לאחר שמאמציהם כושלים, מפוצץ אחד מהם את המסגדים בהר הבית ומוביל בכך למלחמה אזורית כוללת.

לצורך ההפקה האמריקנית בתיאטרון היהודי של וושינגטון עדכן לרנר את המחזה ופרטים רבים בו הותאמו לשינויים הפוליטיים שחלו בישראל מאז נכתב. "כשכתבתי את המחזה המצב הפוליטי היה אחר לגמרי", אומר לרנר, "בשנת 1986 היינו לפני הסכמי אוסלו, לא היתה רשות פלסטינית, לא היתה גדר הפרדה, רבין לא נרצח ואף אחד לא חלם להתנתק מעזה. הקונטקסט הפוליטי של אחרי ההתנתקות מאוד משמעותי במחזה, והעובדה שכבר עברנו התנתקות אחת מחזקת את המאבק של המתנחלים נגד התנתקות נוספת שתקרה. כיוון שיש תקדים, הם יודעים להיערך לקראת הדבר הזה והשיטות שבהן ישתמשו בכדי למנוע את הסכם השלום עם הפלסטינים יהיו מפותחות יותר ממה שעמדו לרשותם לפני עשרים שנה, למעט פיצוץ המסגדים שהיה במחזה המקורי".

לדברי לרנר, השינוי העיקרי במחזה הוא בפיתוח הדמויות, מערכות היחסים ביניהן והעלילה המדויקת. "זה היה המחזה השני שכתבתי ועברו מאז 20 שנה", הוא אומר ומוסיף, "תהליך השכתוב נמשך כשנה ובדיעבד אני חושב שלמדתי לכתוב טוב יותר".

שחקני ההצגה עברו במהלך החזרות שהחלו לפני כחודש הכנה מפורטת שהתמקדה בפוליטיקה הפנימית בישראל ובעיקר בתולדות הציונות הדתית וגוש אמונים. העלאת המחזה תלווה בדיונים ציבוריים במסגרת התיאטרון בהשתתפות אנשי דת, סופרים ופוליטיקאים. "אני משוכנע שזה יהיה אירוע מעניין גם מבחינה פוליטית", אומר לרנר, "וושינגטון היא עיר שמתרחשות בה הכרעות פוליטיות ובהקשר זה המחזה יהדהד.

זה מחזה שבהחלט יכול לעורר שיח על טרור ופונדמנטליזם שרלבנטי באמריקה לא פחות מאשר בישראל".

רוב הצוות האמנותי של ההצגה מורכב מיוצרים ישראלים שהוזמנו ללוות את תהליך ההפקה בוושינגטון. בכלל זה הבמאי סיני פתר, התפאורנית כנרת קיש, מעצבת התלבושות דליה פן והמוזיקאית חנה הכהן. לדברי לרנר, הנהלת התיאטרון התעקשה על שילוב יוצרים ישראליים בשל הקונטקסט של המחזה. "ההחלטה לקחת במאי ישראלי נבעה חד משמעית מהעובדה שהם הבינו שהחומרים האלה הם תלויי קונטקסט ושיש צורך בבמאי שמכיר את הניואנסים. גם עיצוב הבמה והתלבושות נדרשו לכך, כיוון שעל הדקויות יקום וייפול דבר. רצינו לדייק בהכל, מגודל הכיפה, דרך המכנסיים, הציציות והסנדלים. בלי הדיוק זה עלול היה להרגיש מזויף".

זהו המחזה השלישי של לרנר שמציג בתיאטרון J בוושינגטון. קדמו לו "אלזה" (1998) ו"הנאהבים והנעימים" (2004) שכתב. התיאטרון, בניהולו של המחזאי ארי רוט, מרבה להציג מחזות שעוסקים בשאלות של זהות יהודית וישראלית ובמהלך השנים האחרונות התנהלו מגעים בין לרנר לבין הנהלת התיאטרון להעלאת ההפקה "רצח יצחק", שבודקת את הנסיבות שהובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. "תיאטרון J היה התיאטרון הראשון בעולם שהתעניין במחזה, אבל בסופו של דבר נכנע ללחצים והחליט לוותר על הצגתו", אומר לרנר שמגדיר את המחזה כרדיקלי. קריאה מבוימת של המחזה "רצח יצחק" הציגה בתחילת החודש בפסטיבל לתיאטרון בגרנובל שבצרפת עם קאסט שחקנים צרפתי. "רצח יצחק" הציג עם זאת בתיאטרון CenterStage בבולטימור וזכה לביקורות משבחות בוושינגטון פוסט. גם "אהבה קשה" של לרנר הציג בתיאטרון האמריקני "אור" שבצפון קרוליינה.