יהודיה: לא דובים וכן יער

על מצע הבזלת הגדול של הגולן התיכון משתפל במתינות אל הכנרת יער מופלא שפעם כיסה לא רק את הגולן, אלא חלקים גדולים מצפון הארץ וממרכזה, מן הגליל ועד הירקון. הוא מעולם לא היה סבוך ואפלולי כמו חורשי הכרמל והגליל העליון ואפשר היה לנוע בו בקלות, ולכן גם זכה לכינוי "יער פארק‭,"‬ משל בא מישהו ועסק בעיצוב ובגינון לרווחת האדם ולאו דווקא לחזירי בר ולחיתו יער אחרים.

נחל יהודיה. נושא את שמו של כפר סורי (צילום: דפנה מרוז)

תהפוכות העתים, ובעיקר המלחמות שהתרגשו על הארץ הזו, חיסלו כמעט סופית את היער. לא רק שן הבהמה, הבנאים, שורפי הפחמים ומפיקי הסיד חיבלו בו, אלא ובעיקר הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה, שחיפש באופן נואש מקורות אנרגיה וחומרי בנייה למסילת הברזל הצבאית הבלתי גמורה שלו.

משתמה המלחמה ובאו היהודים אל השרון, היו אלה פרדסיהם שירשו את האלונים, ומשנעקרו הפרדסים והפכו לעתודות נדל"ן ממילא כיסתה את השרון שלמת הבטון, המלט והאספלט. כך גוועו מילות השיר היפה "שישי אדמת השרון" , וגו', שהרי אין כבר אדמה בשרון והאספלט לא יודע לשוש.

מה שנותר, כהצל הרועה מן הארי שתי כרעיים ובדל אוזן, הוא יער התבור ויער אלונים והיער של אזור מכמורת, וגם כמה קבוצות קטנטנות של עצי אלון ליד חדרה וליד קדימה וטיפונת בכפר סבא. ואם שכחתי איזה שריד, אני מתנצל מיד.

נקיקי הבזלת

יער יהודיה, שבו זכינו רק לפני ארבעים שנה, עת שהברחנו מתחומו את הסורים, הוא אותו יער מופלא בגולן שבו פתחנו את הדברים. הוא משתרע על פני כמה עשרות אלפי דונמים, מנוקד בעצי אלון תבור, חרוב, לבנה רפואי, אשחר, שיזפים ואלות אטלנטיות, שעושים את הגולן התיכון לים גדול. בחורף הוא ירוק ובקיץ הוא צהוב, ומשבריו לא כסופים מקצף כבים של מים, אלא הם צמרות ירוקות, כהות ובהירות, לפי חילופי העונות.

את היער מבתרים ערוצי נחלים, אשר לא כמרבית נחלי ארצנו החרבים הם מגלגלים את מימיהם כל ימות השנה. בחורף רועמים בנקיקי הבזלת ובמפליה מים רבים השועטים מטה אל הכנרת, ובקיץ, עת מתמתנים הזרמים, שוטפים בקניונים מים שעינם עכורה כעין הקקאו והם עמוסים באבק בזלת.

האפיקים עטורים בשדרות הרדופים ורודים לוהטים, תאנים שלעולם לא תחנוטנה את פגותיהן מצלות על המים וגפנים שסמדר שלהן לעולם לא יבשיל ענבים מתפתלות כנחשים זקנים על גזעי הלבנים והאלונים.

כמה נקיקי בזלת גדולים חורצים את הגולן התיכון ואת היער. האחד, יהודיה, נושא את שם היער ואת שמו של כפר סורי קטן ורע מראה. שרידי עברו היהודי הרחוק כל כך הפחידו את ממשלת סוריה בימים ששלטה על הגולן, עד שטרחה לשנות את שמו ליערביה, וכאילו סימנה לבאים אחריה כי שלטון אשר משנה שמות של מקומות במפה כדי להעלים את עברם, הוא שלטון חשוך, טיפש וקשה לב.

הנקיק השני, מעט ממערב לו, הוא זוויתן. גדול הוא מיהודיה ויובל הוא של הענק בנחלי הנקיק של הגולן – המשושים. נקיקו, בדומה לזה של היהודיה, פעם פתוח ופעם סגור. יש והוא רחב וקירותיו זקופים וחשופים, ויש שהוא צר וקירותיו מעוקמים ומסתירים את השמיים. יש ובריכות עמוקות וירוקות מערסלות את אדוותיהן בעומק נקיקיו, ויש שמפלים ומדרגות מטילים את המים בהמולה גדולה מראשיהם אל מרגלותיהם.

המפל בנחל זוויתן (צילום: עמותת תיירות הגולן)

באחת מסתיימת זרימת המים בשני הנקיקים: בראשון, היהודיה, הם נבלעים בחצצי האפיק ומגיחים שוב במורד הנחל, עם בואו אל בצות הבטייחה על חוף הכנרת. בשני, הזוויתן, הם נבלעים באפיקו של המשושים וזורמים שם אט אט, עד שהם נמסכים בבריכות הגדולות של בקעת בית ציידה, היא הבטייחה מהמשפט הקודם.

לא מעט דרכים מוליכות אל שמורת יהודיה, הוא השם שניתן לרוב שטחו של היער ולנקיקי הבזלת שלו. אחת הנאות, הפשוטות, ובקיץ גם עתירת מים לרחצה, היא הירידה מחניון יהודיה (בשולי הכביש העולה מן הכנרת אל קצרין),‬ דרך יער יהודיה אל אפיקו של נחל זוויתן, אל עין נטף, וממנו במורד הנחל עד הנקודה בה השביל המסומן עולה בתלילות רבה אל מצוק הדופן של הנחל, ממשיך אל אינספור הקוצים ביער הקייצי ויורד אל בריכת המשושים הנודעת בנחל משושים.

מן הבריכה עולה שביל נאה וקצר אל חניון המשושים, בצד הכביש העולה מן הכנרת אל בית המכס העליון שמעל גשר בנות יעקב.