מה פתאום שלום-בית, אני רוצה להתגרש
האם ניתן לחייב מישהו לחיות ב"שלום-בית"? מה הסנקציות נגד בן זוג המסרב לשקם את הנישואים? לעתים קרובות מסתתרת מאחורי תביעה לשלום-בית מלחמת התשה. ככל שצד אחד משתוקק יותר להתגרש, התביעה לשלום-בית תרפה את ידיו. במגעים מאחורי הקלעים בין עורכי הדין, יפסיד הצד הממצמץ ראשונה. שלום בית, או בית שלם?
שאלה:
אשתי הגישה נגדי בבית-הדין הרבני תביעה לשלום-בית. אפשר בכלל לחייב אותי לחזור לחיי נישואים איתה, אם כל רצוני הוא להתגרש? ברור לי גם שאשתי מעונינת להתגרש לא פחות ממני. איך אני יכול להוכיח שהתביעה שלה אינה אלא תרגיל?
תשובה:
אי אפשר לכפות על אדם לחיות בשלום-בית עם עצמו, ובוודאי לא עם זולתו. ובכל זאת, בתי הדין מוצפים בתביעות לשלום-בית שמגישים בעלים ונשים, העותרים לדיינים שיעזרו להם להשיב שלום לביתם המסוכסך.
למה הם עושים זאת? חלק מהתובעים רוצים שהדיינים יכפו עליהם לשוב להרמוניה הזוגית, הם באמת מקווים שההליכים ישקמו את היחסים הקורסים, הם משתוקקים לחזור לטעם של פעם.
אבל חלק מהתובעים שלום-בית, ואולי אפילו רובם, עושים זאת כחלק מתכסיסי המאבקים הזוגיים. הם מקווים להשיג יתרונות שונים, שעליהם נרחיב בהמשך, בסכסוכם עם בן הזוג. הדיינים ניצבים לא אחת תוהים מול בעל ואשה, שאחד מהם מרבה לפעות ומזיל דמעות על השבר הגדול שגורם הצד השני, על הנזק שהגירושים יגרמו לילדים וכדומה. והדיינים, גם המנוסים שבהם, אינם יכולים לחדור מבעד למסך המילים כדי לחשוף את מניעיו האמיתיים של אותו בן זוג.
לא פעם, בעת דיון סוער בבית המשפט או בבית הדין, אני חושב לעצמי שאילו זוגות נשואים היו משקיעים בנסיונות כנים לשיפור היחסים אפילו מעט מהאנרגיה המושקעת בתכנון אסטרטגיות שתכליתן לפגוע בבני הזוג, יכלו רבים לצלוח את המוסד המיוחד הזה בהצלחה.
מה כותבים בתביעה לשלום-בית?
נוסח תביעות לשלום-בית קצר וענייני בדרך כלל. אחד מבני הזוג יכול להגיש תביעה כזו כתובה בכתב יד על גבי טופס מוכן, אותו ניתן לקבל במזכירות כל בית דין.
לאחר כתיבת פרטי הצדדים (בני-הזוג נישאו בשנת ... יש להם ... ילדים וכו') נוהגים עורכי הדין לתאר את המשבר בין בני הזוג תוך הטלת האשם בצד השני, כמובן ("הבעל החל לזלזל באשתו ולפגוע בה... הוא הפסיק לפרנס את המשפחה"; "האשה חדלה למלא את תפקידיה... היא עברה ללון בחדר אחר").
למרות האמור, ועל אף השחרת פניו של בן הזוג האחר, יוסיפו עורכי הדין כי "האשה אוהבת את בעלה והיא מאמינה בסיכוי להשיב שלום לבית" או כי "הבעל משוכנע כי ניתן לגשר על פני הפערים וכי אם האשה תתעשת ותסור מדרכה הרעה - ישובו הצדדים לחיי אושר ושלווה".
לרוב מוסיפים בתביעה לשלום-בית עתירה לבית הדין להורות לצדדים לפנות לייעוץ זוגי, תוך הבעת תקווה שבכך ניתן יהיה לעזור לבני הזוג להתגבר על הקשיים.
טיפים לזוגיות טובה יותר - עו"ד בני דון-יחייא
מפגשים מהזוג השלישי
כאשר מדובר בבעל שנתן עיניו באשה אחרת, חוגגים עורכי הדין בנוסחים משתפכים: "הבעל בוגד באשת נעוריו, זנח את אם ילדיו בגלל אשה זרה, צעירה ממנה, שעליה הוא מבזבז את הונו ואונו..." מובן כי אשה נבגדת זוכה לאוזן קשבת ורגישה יותר בבית הדין.
לעומת זאת, כאשר האשה היא הרועה בשדות זרים, אין הבעל מזכיר זאת בתביעתו לשלום-בית, שכן אם יכתוב זאת, תהיה אשתו אסורה עליו לפי ההלכה. למעשה, התוצאה תהיה הפוכה: הדיינים יבררו אם האשמתו של הבעל נכונה, ואם יגיעו למסקנה שאכן האשה לא היתה נאמנה - ייפסקו שהצדדים חייבים להתגרש (על נושא זה יעיין המעוניין ברשימתי בעלי רוצה למנוע ממני להתחתן עם החבר שלי).
בית הדין אינו יכול לכפות צד לחזור הביתה
לא פעם שואלים אותי בעלים ונשים בדאגה: עזבתי את הבית. בן זוגי הגיש נגדי תביעה לשלום-בית ועתר להורות לי לשוב הביתה ולחיות איתו. הדיינים יכולים באמת להכריח אותי לחזור ולקיים יחסים עם מי שאני לא סובל/ת?
התשובה שלילית. הדיינים יכולים לקרוא לאחד הצדדים לחזור הביתה ולקיים את כל חובותיו כבן זוג, אבל אין בסמכותם לכפות החלטה כזאת. הם יוכלו להטיל סנקציות כספיות מסוימות על הצד הסרבן - שאזכיר אותן בהמשך - אך לא מעבר לכך.
פעמים רבות מסכים הצד השני לפנות לטיפול
לבית הדין אין ממש שיניים לעזור לאשה או לבעל המבקשים מבן-זוגם לחזור לחיי שלום. אם הדיינים משתכנעים שהתביעה כנה ושאכן יש סיכוי לשלום, הם יאמרו זאת לצד הסרבן וידברו אל ליבו. אבל אם הוא או היא יצהירו בקול צלול שאפסה התקווה לשיקום היחסים וכי רק גירושים הם הפתרון - אין לדיינים למעשה כוח אכיפה.
עם זאת, פעמים רבות מסכים הצד השני לפנות לערוץ טיפולי. לפעמים משום שהוא באמת מוכן לתת הזדמנות, לפעמים משום שלא נעים לו או לפרקליטו לסרב לפניית הדיינים. בלא מעט מקרים עזר הטיפול לבני הזוג לשפר את יחסיהם. במקרים רבים אחרים הוא סייע להם להתגרש בהסכמה תוך מזעור הסכסוך. בוודאי רצוי לקבל ייעוץ פסיכולוגי במקרה שיש לזוג ילדים, כדי להנמיך את הלהבות ולגבש עמדה משותפת ככל הניתן, שתקטין את הפגיעה בילדים.
אפשר לקבל בקלות צו עיכוב יציאה מהארץ
הגשת תביעה לשלום-בית מאפשרת לתובע או לתובעת לקבל כמה וכמה צווים מהירים מבית הדין. צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנתבע יינתן כדבר שבשגרה אם התובע יכתוב שיש חשש שבן-זוגו יעזוב את ישראל לתקופה ממושכת, ולכן העזיבה תסכל את האפשרות לדון בתביעה.
כשהאשה תובעת שלום-בית, היא תקבל ביתר קלות צו לעיכוב יציאתו של בעלה מהארץ אם תכתוב שעזיבתו לצמיתות או למשך זמן ממושך תעגן אותה. למרות הצו, יוכל הצד השני לצאת לחו"ל אם יפקיד ערבויות מתאימות, לפי קביעת בית הדין. לעתים ידרשו הדיינים מהבעל להפקיד גט בבית הדין, כך שאם לא ישוב לישראל ואשתו תרצה להתגרש - היא תוכל לעשות זאת בעזרת הגט שהופקד.
בית-הדין יטיל עיקול על רכוש הנתבע
צווים אחרים שנהוג לבקשם מבית הדין כחלק מתביעה לשלום-בית הם צווי עיקול על דירת המגורים, על חשבונות בנק ועל רכבו של הנתבע.
על התובע שלום-בית לטעון שבגלל מצב היחסים הקשה בין הצדדים יש חשש שהצד השני עלול להבריח רכוש, להעלים כספים וכדומה. אם אכן יעשה זאת, הדבר ידרדר את המצב הזוגי הרגיש ויפגע בסיכוי להחזיר את השלום למשפחה המעורערת.
כשבית הדין יכריז שהאשה או הבעל "מורדים"
אם בעל תובע שלום-בית ותביעתו מתקבלת, אבל האשה מסרבת לציית להחלטה המורה לה לשוב לחיי שלום - יוכל הבעל לתבוע כי בית הדין יכריז עליה "מורדת". משמעותו המשפטית של מושג זה היא שהבעל יהיה פטור ממזונותיה של אשתו.
במקרה הפוך, כשבית הדין יורה לבעל לשוב לחיי שלום והלה יסרב, עשויים הדיינים להכריז עליו כעל "מורד" ולקבוע שהאשה זכאית להתגרש ממנו תוך קבלת הכתובה.
שלום-בית כטקטיקה משפטית
כלי משפטי זה של תביעה לשלום-בית הצמיח שימוש טקטי וציני כדי לשפר עמדות במשא ומתן על חלוקת הרכוש. לעתים, תביעת סרק לשלום-בית עשויה להיטיב את מאבקו אל התובע בשאלת המשמורת על הילדים, או על הסדרי הראייה איתם.
ככל שצד אחד משתוקק יותר להתגרש, כך התביעה לשלום-בית תרפה את ידיו. במגעים מאחורי הקלעים בין עורכי הדין, יפסיד נקודות הצד הממצמץ ראשונה.
כאשר קיימות סיבות המחייבות את בני הזוג להתגרש, או כשהדיינים מבחינים שהקרע בין הצדדים עמוק ואינו ניתן לאיחוי, הם לא יפעלו להשבת שלום. כך גם לא יסייעו הדיינים לאחד הצדדים אם ברור להם שמטרתו להתיש את הצד השני עד שיוותר על זכויותיו.
במקרה אחד שנידון בבית-הדין ברחובות (תיק 1-21-8249) כתבו הדיינים: "התברר שאף הבעל אינו חפץ 'בשלום בית' אלא ב'בית שלם', או ליתר דיוק במקרה שלנו ב'מגרש שלם'. כל רצונו של הבעל בעיכוב הגירושים הוא כדי לנהל מו"מ מול האשה בנושא רכושי ולהשיג הסכם רכושי משופר".
הדיינים הוסיפו שכאשר ברור שעל הצדדים להיפרד, "אין שום הצדקה הלכתית, מוסרית או חוקית לאפשר חלילה לצד אחד לעגן את הצד שכנגד כדי לסחוט ממנו דברים שלא עפ"י דין. לכן ברור שאין לקשור נתינת הגט בסיום הליך הברור הממוני". בכך הדפו הדיינים את טענתו של הבעל שרצונו בשלום-בית.
על משחקי הכוחות במסווה של שלום-בית ועל סעדים נוספים שניתן לקבל בבית הדין תחת הכותרת "שלום-בית" - ברשימה הבאה.
- ניתן לשלוח באימייל
שאלות כלליות לעו"ד דון-יחייא. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.
