שתף קטע נבחר

ארץ אוכלת קשישיה

ניצול, הזנחה, אלימות מילולית ופיזית - זו מנת חלקם של 18% מהזקנים בישראל. וכולנו אשמים

לפני זמן מה נכנסה לבנק קשישה בת 85, שסובלת ממגבלות תפקודיות ומנטליות. האשה, שלא ביקרה שנים רבות בבנק, הגיעה לשם באמבולנס כשהיא מלווה במטפלת שלה, וביקשה למשוך 200 אלף שקלים במזומן. הסכום הגבוה עורר חשד בבנק, ודווח למחלקת הרווחה. בהתערבות הגורמים המטפלים התברר שהמטפלת הבטיחה לקשישה כי אם תעביר לרשותה את הסכום הנקוב, היא תדאג לה למגורים נוחים יותר. עוד עלה בבדיקה כי הקשישה, בשל מצבה, אינה מבחינה כלל בהבדל שבין 200 ל-2,000 שקלים. מיד מונה לה אפוטרופוס, והיא שוהה כיום בבית-אבות פרטי בהתאם ליכולותיה הכלכליות.

 

לסיפור הזה, במגבלות הקיימות, יש סוף טוב, אבל הוא רק אחד מתוך עשרות מקרים של ניצול, הזנחה ופגיעה בקשישים, רק בשל היותם החולייה החלשה של החברה שלנו. וברוב המקרים זה נגמר אחרת. 

 

היום, ביום המודעות הבינלאומי למניעת התעללות והזנחה של קשישים, אני מבקש מכולנו - מהשרים, חברי-הכנסת ואזרחי המדינה, שנמצאים כרגע במקומות העבודה, בכבישים, ברחובות, בבתים - לעצור רגע, להסתכל סביב ולהבחין בכעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה הזאת, שעבור רובנו הם שקופים. נוכחים-נפקדים במרחב הפרטי, המשפחתי והציבורי שלנו. עשרת האחוזים הללו הם אוכלוסיית הקשישים, ו-18 אחוזים מתוכם נתונים להתעללות על גווניה השונים.

 

התעללות בזקנים היא המראה של כולנו. חברה שמאפשרת לקשישים שבתוכה להיות חשופים להתעללות, היא חברה שהקוד המוסרי והאנושי שלה קלוקל. כשליחם של הגמלאים על כל גווניהם, רוצה אני להזכיר לכולנו שקיומם של קשישים חסרי ישע, החשופים להתעללות, זוהי חרפה שמלמדת כי כל מערכות החברה לא עושות את מלאכתן.

 

בישראל של 2007 חיים בתוכנו קשישים עריריים, שאין להם למי לפנות בעת מצוקה, ולצידם קשישים שחיים במחיצת בני משפחה, ובתוך המקום הפרטי והקרוב הזה, המקום שאמור להיות מקור של ביטחון, חום ונחמה - הם סובלים מהתעללות והזנחה. יש קשישים שמותקפים מינית על-ידי בני זוג. יש שמנוצלים כלכלית על-ידי מטפלים או בני משפחה, שלוקחים מהם את קצבת המחיה, או שעושים שימוש בלתי חוקי במשאביו ורכושו של הזקן על-ידי הפעלת לחץ להעברת כספים בניגוד לרצונו. יש בני משפחה שגורמים להוצאות כספיות מוגזמות, מחתימים קשישים על מסמכים ומזייפים אותם. גם הקשישים העצמאיים יותר, אלה שב-28 בחודש מקבלים את קצבת ביטוח לאומי מהכספר בבנק, חשופים לתקיפה ושוד בדרכם הביתה.

 

יש קשישים שסובלים מאלימות פיזית, מהזנחה, מניעת טיפול ואי סיפוק צרכים בסיסים כמו מזון, תרופות והגיינה. יש הסובלים מהתעללות מילולית הכוללת צעקות, השפלות ואיומים, הגבלת חופש, מניעת שימוש בטלפון, נעילה בבית והגבלת שימוש בכסף.

 

הקשישים נמנעים מלהתלונן בשל תלות במטפלים או בבני משפחה, בגלל תחושת מחויבות כלפיהם, בגלל התחושה שמדובר באירוע פרטי, פנים-משפחתי, או בשל החשש שתלונה תחמיר את מצבם. רבים מהם, גם אם ירצו, אינם יכולים להתלונן בגלל מצבם הפיזי הירוד, בגלל היעדר נגישות לאוזן קשבת והיעדר מידע מתאים בנוגע לזכויותיהם ולמי ניתן לפנות.

 

אז מה עושים? יש לפרוץ את קשר השתיקה בעניין הזה, להגביר

את המודעות ולעורר את כל הגורמים להיות עירניים ולהוות חוט מקשר בין בידודו של הזקן ובין מי שיכולים לסייע. מדובר במערך רב-תחומי שכולל את המשטרה, האחראית על הביטחון האישי; מערכת החינוך, שעליה להטמיע מסרים בנוגע ליחס לקשישים; משרד הבריאות, מרמת אחות ורופא בקופות החולים - ועד בתי-החולים והדרגים הבכירים ביותר; משרד הרווחה על כל שלוחותיו.

 

יש להגביר את כוח האדם של העובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה המקומיות, בהן כיום לכל עובד יש יותר מ-600 תיקים בטיפולו; להפעיל תוכניות לטיפול פרטני על-ידי משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי; להפעיל קבוצות טיפוליות בערים; להכשיר כוח אדם לטיפול בתופעה; להפעיל קו חם לזקנים; להעניק סיוע משפטי על-ידי מתנדבים; לפקח על בתי אבות; לשנות חקיקה, כך שתמנע קיפוח של זקנים, שתחמיר בענישה למי שפוגע בזקן, שתחייב סל שירותים שיספק סביבה מוגנת, שתקבע מחויבות פלילית לדווח על פגיעה בקשישים, ושתאפשר לעובדים סוציאליים התערבות מעמיקה למניעת הזנחה וניצול כלכלי.

 

זיכרו שהזקן של היום הוא האיש שאתמול סלל כבישים, ייבש ביצות, נלחם במלחמות, הקים תעשיות, לימד באקדמיה, ריפא אנשים ועשה ככל יכולתו כדי שלכם יהיה טוב יותר כאן. ולכן, היום, אתם חייבים ומחויבים לו.

 

הכותב הוא השר לענייני גמלאים ויו"ר מפלגת "גיל"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים