שתקן נולד
במקום לנצל את הקמפיין לדיונים על הפרטה ושלום, מתמחה המתמודד במלאכת הערפול - וסולל את הדרך לעוד בחירות
גם הבחירות הפנימיות האחרונות במפלגת העבודה שבות וממחישות את המשבר הפוקד את הדמוקרטיה הישראלית. נראה שהבחירות, במתכונתן הנוכחית, חדלו להיות אקט משמעותי בדמוקרטיה. גרוע מזה: הן אחת הסיבות לאי-יציבות פוליטית. הכיצד?
מאז ומתמיד, וכך כתוב בספרים ומלמדים, הבחירות בדמוקרטיה מזמנות שיח ציבורי ונוקב על סוגיות שברומו של עולם ועל הדרכים לפתור את הבעיות המעסיקות את הציבור. כל רשימת מועמדים אמורה להציג את התשובות והפתרונות, ועל הבוחרים לשקול ולבחור את החלופה הראויה ביותר. אלא שבנסיבות החדשות, הבחירות מידרדרות למעין תחרות בין נבחרות מועמדים חמושים בשלל יועצים וסייענים למיניהם, שאיש לא שאל: מי שמכם?
גם אם המטרה נותרה כשהייתה - לזכות במרב הקולות ולשלוט - הרי שהאסטרטגיה השתנתה לחלוטין: לא עוד ערכים, רעיונות או פתרונות לבעיות השעה, אלא תחרות נוסח "שתקן נולד". במקום שימי המערכה ינוצלו לדיון מעמיק במכלול הסוגיות - למשל: כיצד מנהלים את הסכסוך המתמשך עם השכנים, או: האם יש להפריט יותר את השירותים - המתמודדים מתמחים במלאכת הערפול; ערפול דעותיהם וערפול חושיהם של הבוחרים.
השינוי האסטרטגי תואם להפליא לתבנית החשיבה החדשה שקנתה אחיזה בציבור, לא מעט בזכות הטלוויזיה: באקלים המיטשטש בין מציאות לבדיה, אך טבעי שמפתחים יותר אמפתיה דווקא כלפי החלקלק, אשר כמו ג'יי-אר האגדי ב"דאלאס", יכול בחיוך עב רמזים בקצות שפתותיו להודות: "השתניתי ואני אדם אחר". שכן בפוליטיקה, כמו במלודרמה, קורטוב של רוע ונוכלות הוא תנאי הכרחי להצלחה, ואילו המועמד הנורמטיבי נראה תמים ובלתי כשיר.
יותר מכל, האקלים המלודרמטי מוסיף ומפיח הלכי רוח בלתי רציונליים: רבים מחליטים מתוך עלפון חושים, לפי תחושות ודימויים, יותר מאשר על סמך הערכה שקולה של עובדות והישגים. ורק כאשר מתפקחים, אחרי הבחירות, הם ניצבים בפני טעותם ומצטערים על תמיכתם השגויה.
פרסום תוצאות של מערכה אחת מכשיר את הקרקע למערכה הבאה, שכן בדרך כלל, בחירות אינן מכריעות בין תוכניות פעולה. לפיכך מתהווה צורך בעוד מערכת בחירות, שגם היא אינה מניבה תוצאות שונות. כך, אפשר להבין מדוע הבחירות בארץ חדלו למלא את ייעודן - להכריע בין חלופות רעיוניות. במידה רבה, תעשיית הבחירות, שקולותיה הרמים יישמעו מן הסתם בסוף הרשימה, תורמת לאי-יציבות הפוליטית וניזונה מבחירות תכופות ללא הכרעה משמעותית.
אפשר להתנחם ולטעון שהמצב בדמוקרטיה הישראלית אינה שונה מדמוקרטיות ותיקות ומנוסות: מערכות בחירות מערפלות חושים מתנהלות גם בארצות-הברית ובמדינות במערב אירופה. אלא שבשונה מדמוקרטיות אחרות, ישראל ניצבת בפני בעיות קיומיות. בהיעדר מתן פתרונות או דחייתם ממערכת בחירות אחת לשנייה, אגב משחק בבחירות-דמה, הבעיות מתמידות, מחריפות ומסכנות את קיום המדינה.
למען שלום כולנו, יש להשיב למערכת הבחירות בישראל את תפקידה המקורי - של ברירה משמעותית בין מצעים ורשימות, ולהצילה מידי תעשייני הבחירות תאבי בצע אך קצרי ראות.
פרופ' כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
