אישה יכולה להעיד? תלוי מי הדיין

כך אישה שטוענת לאלימות מצד בעלה, למשל, בדרך כלל מתקשה להוכיח את הדברים. לעיתים קרובות העדים היחידים שלה הם בני משפחתה. בת, אחות או אם - פסולות לעדות הן מצד היותן נשים והן מצד היותן קרובות. נסו פעם לבקש מבית הדין הרבני להביא אחות או אם לעדות על אלימות מצד הבעל כלפי אשתו.

האופציות הן רבות, החל מתגובה כמו: "בשום פנים ואופן לא נשמע אותן כי הן קרובות ופסולות להעיד", עבור דרך: "אפשר לשמוע את עדותן כי ממילא אין מדובר ב'עדות הלכתית' אלא 'אומדנא'", או: "נשמע את העדות שלהן ואחר נחליט מה לעשות בזה", ועד ל"אפשר לשמוע פסולים בעניינים שבינו לבינה בהסתמך על דברי פוסקים הקובעים כי 'מושיבין ביניהן לראות בשל מי הרעה הזאת... שבירור הדבר מי הוא הגורם להכאה יכול להיות אף ע"י אשה ועדים שאינם כשרים'" (ציטוט מתוך פסק-דין).

סיפור על עדות, והתעלמות

מעשה שהיה כך היה: ביקשתי מבית הדין לזמן את אחיה ואמה של אשה להעיד נגד הבעל. בית הדין לא נעתר לבקשתי לקבל את בני משפחתה של האשה לעדות וכתב בתגובה ש"אין לקבל עדותם ללא הסכמת הבעל" (ציטוט מתוך החלטת ביה"ד). בעקבות זאת פניתי בבקשה נוספת לבית הדין וציינתי כי "מקובל בבתי דין אחרים לשמוע אף את הקרובים, ואח"כ להחליט איזה משקל לתת לעדות. במקרה אחר... זימנו כב' הדיינים... את אם האשה למסור עדות לגבי הבת שלה..." (ציטוט מתוך הבקשה שלי). תשובת ביה"ד היתה: "לאחר שביה"ד ישמע את העדים תשמיעי טענותייך בקשר לעדים הורי האשה" (ציטוט מתוך החלטת ביה"ד).

שמחתי מאוד על החלטה זו משום שהנה נותנים לי הדיינים פתח ואולי אוכל לשכנעם לשמוע את עדות האם והאח של האשה. ובכן, ביום הדיון כשביקשתי להכניס את אמה ואחיה של האשה קפצה עורכת הדין של הבעל וטענה: "הם קרובי משפחה ואני מסרבת שיופיעו" (ציטוט מתוך הפרוטוקול). כיוון שכך הביט בי הדיין ואמר: "אי אפשר לקבל אותם משום שהם קרובי האשה".

טענתי מייד: "יש לי פסקי דין חשובים שאפשר לשמוע קרובי משפחה ולהתרשם מהם ולכן אני מבקשת לשמוע את האמא והאח שלה" (ציטוט מתוך הפרוטוקול). הגשתי את פסקי הדין לדיינים והם הורו לכל הנוכחים לצאת מהאולם. כששהיינו בחוץ קיבלו הדיינים החלטת ביניים הקובעת כי "לאחר דיון מחליט ביה"ד כי יש לשמוע עדות קרובי משפחה של האשה וזה עפ"י האמור בשו"ע... יש לקבל עדות קרובי המשפחה של האישה" (ציטוט מתוך החלטת הביניים). שמחתי מאד. הנה הצלחתי לשכנע את הדיינים. העמדתי את אחיה של האשה, ואחר את אמה, על דוכן העדים והם העידו את עדותם. בפסק הדין הסופי התעלם בית-הדין לגמרי מן העדות שלהם וביסס את פסק דינו לחיוב הבעל בגט על עדותם של עדים אחרים שהובאו.

ובכל זאת, אנסה לסיים בחיוך: עורכת-דין סיפרה לי שכדי להוציא צו הגנה לאשה היא ביקשה שתעיד על כך שבעלה ניסה לדרוס אותה ברחוב. בית-הדין סירב לשמוע את האשה על פי הכלל שאין אדם מעיד על עצמו. "אם כך", אמרה עורכת הדין, "אחות האישה תעיד על המקרה משום שהיא ראתה שהבעל ניסה לדרוס את האשה". בית הדין אמר שהוא לא יכול לקבל את עדות אחות האשה משום שהיא קרובת משפחה. "אם כך", אמרה עורכת הדין: "אני אספר מה שקרה". וכך היה: עורכת הדין סיפרה (על פי דברי האישה כמובן) שהאישה הלכה ברחוב והבעל ניסה לדרוס אותה. בית הדין קבל את דבריה ונתן לאשה צו הגנה.

טורים נוספים:  

• דיינים, מילים זה לא משחק!
• עורו, עורו רבני הציונות הדתית  
• גבירתי הנכבדה, את לא יהודיה  
• פרופ' פרידמן, ק' מחכה לגט  
• ביטול גט? אין חיה כזו
  

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390.