דיינים, מילים זה לא משחק!
בתי הדין הרבניים מחליטים לעכב את נישואיהן של נשים שכבר קיבלו גט בעבר, ובכל פעם זה נעשה תחת הגדרה אחרת. נראה שבית הדין משתמש בהבדלים הדקים בניסיון להסתתר מאחורי מילים כך שהאדם הסביר לא יוכל להבין את משמעותן ולתקוף את הפן ההלכתי שלהן
הכל עניין של סמנטיקה. הרי כיצד ניתן לכנות את הצעד בו נקט בית הדין האזורי בתל אביב לפיו "יש לעכב את נישואיה של פלונית עד להחלטה אחרת של בית הדין"? האם יש כאן עיכוב ביורוקרטי, כפי שלעתים נטען? עיכוב בכשרות הגט? ביטול של הגט? איום לביטול הגט? או אולי מעין הטלת ספק בגט? משחק המילים פה הוא עדין, אבל קריטי ואכזרי.
הערפול כמובן, אינו מקרי. נראה שבית הדין משתמש בהבדלים הדקים בניסיון להסתתר מאחורי מילים שאין אפשרות לאדם הסביר להבין את משמעותם ולתקוף את הפן ההלכתי שלהם.
"עיכוב ביורוקרטי" הוא ביטוי שנשמע טוב משום שעולה ממנו שהבעיה היא קטנה, פורמלית ופשוטה, וניתן להתגבר עליה בשיחת טלפון אחת לפקידה הנכונה. אלא שצריך להבין שאין כל סמכות לבתי הדין לעכב באופן ביורוקרטי את הגט - וגם הם יודעים זאת. ואכן, העיכוב אינו ביורוקרטי בכלל, אלא מהותי לגמרי.
כך קרה אצל תמר (שם בדוי), שקיבלה פסק דין מעין זה בשנת 2000. אצלה נכתב "הגט שניתן בבית הדין האזורי מעוכב עד להחלטה אחרת מבית דיננו". תמר לא יכולה היתה ליצור קשר ממוסד עם גבר, ונידונה לשש שנים ארוכות של רדיפה אחר בתי דין שונים ואחר בעל/ גרוש שלא שיתף פעולה, עד שהצליחה "לשחרר" לעצמה את הגט.
היא הפסידה שידוכים והצעות נישואין בתקופה זו (שלא לדבר על 12 השנים בהם נאבקה לקבל את הגט מבעלה הסרבן). המחשבה שמותר היה לה לצאת עם גברים בתקופת "עיכוב הגט", ושביה"ד יזדרז להסדיר לה את העיכוב היתה מופרכת לחלוטין. אב בית הדין הבהיר לי לגביה מפורשות "שלא תצא בשידוכים!" עד שלא יבטלו את העיכוב שלה. באותו הזמן אגב, אב בית הדין חיתן את הבת שלו בשעה טובה ומוצלחת, אבל תמר - בגיל 56 - כבר לא יוצאת בשידוכים.
אם אין כאן עיכוב ביורוקרטי, אולי מדובר בעיכוב כשרות הגט ממש? ובכן - אני לא צריכה לפרט ולהסביר שאין חיה כזו. אם הגט שניתן הוא כשר - אזי הגט כשר. אי אפשר לתת גט כשר, ואחר כך לעכב את הכשרות שלו. אם הגט אינו כשר - הוא אינו כשר. גט לא יכול להיות כשר ולמחרת פסול. ובעיקר, הוא לא יכול להיות פסול ולמחרת - כשר. מכאן מתברר שגם לא מדובר על "ביטול גט".
ואולי הגזמתי, ומדובר רק ב"איום לביטול גט". אלא שלו היה זה איום בלבד לא היו מכניסים את אותן הנשים לרשימת מעוכבות הנישואין. בסופו של דבר, הדיינים מימשו את האיום באופן המעשי ביותר. במקרה כזה, גם לא ברור מה יהיה מעמדם של ילדים שיוולדו לאותה אשה "עד להחלטה אחרת של בית הדין"? האם הם "ממזרים עד להודעה החדשה"?
אז ייתכן שהכי פשוט זה לקרוא לזה "ספק בכשרות הגט", כפי שכתבו במקרה של אילנה (שם בדוי), "שמעשיה האשה מטילים ספק על כשרות הגט שקבלה, משום שפעלה בניגוד להסכמה שנתנה".
מה אסור ומה מותר?
נו טוב, אז מה קורה באמת? מה המשמעות של פסקי הדין האלה? מְשחקים במילים ומְשחקים בנו. הדיינים שולפים את הנשק הכבד ביותר שלהם - איום לממזרות - ומבקשים בכך להפחיד, לאיים ולהרתיע את המתדיינים כדי שהללו יסורו למרותם. הדיינים מצליחים בכך לפגוע בנשים, וגם להרוויח כמה פרוטות במאבק שלהם מול בית המשפט.
אבל גבירותי ורבותי, מילים זה לא משחק! מילים מעצבות מציאות - במיוחד אם הן מילים של דיינים שהופכות להיות פסקי דין מוסמכים. בשם ציבור המתדיינים אני פונה לדיינים להפסיק את המשחק הזה. כבוד הדיינים מתבקשים לשים את הקלפים על השולחן ולפרוס לעיניינו את הכללים שלהם. אימרו לנו - מה מותר לדיינים לעשות ומה אסור להם לעשות? תשובה "הכל לפי ראות עיני הדיינים" - לא תתקבל.
טורים נוספים:
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390.
