הדר גלרון: פחות דתיה, יותר קרובה לאלוהים

באחת הסצנות בסרט "הסודות" מתארחת מישל (מיכל שטמלר) בביתה של נעמי (אניה בוקשטיין). השתיים הולכות לישון כל אחת במיטתה, זו לצד זו. אלא שלאחר כמה דקות מישל מתחילה ללטף את חברתה, ואט-אט המגע הופך להיות סוער יותר. השתיים מתנשקות זו עם זו, והתשוקה ביניהן גוברת.  

אם תשאלו את הדר גלרון, שכתבה יחד עם הבמאי אבי נשר את התסריט, "הסודות" הוא אולי סרט פרובוקטיבי במידה מסוימת, אך ודאי לא כזה שעושה עוול לחברה הדתית. לדבריה, הסרט עשוי בצורה כל כך עדינה שהוא אינו מתריס. "יש פה סיפור ששואב אותך פנימה", היא מנתחת, "וכשאתה צופה בסרט אתה לא יושב ואומר 'איכס, זה מתועב'. בסרט אפילו לא משתמשים במילה לסבית.  

"את הכתיבה של הסרט הזה עשיתי ממקום הרבה יותר מפויס מהמחזה 'מקווה' למשל, ובטח מהמופע 'פולסא'. כשאבי נשר פנה אליי שנכתוב יחד סרט לא רציתי לכתוב שוב על החברה הדתית, אני מבחינתי כבר סגרתי מעגל. אבל ככל שהעמקנו, אבי כן רצה שזה יהיה קשור לצפת ולחברה הדתית, אז אמרתי אוקיי, אבל רק אם ניגע בדברים אחרים ממה שנגעתי עד כה. נכניס קצת קבלה, מיסטיקה, נגיע לכתיבה ממקום מפויס, מקום של תיקון פנימי. ובאמת כך התחלנו לכתוב. לא בשביל להראות את הקלקול אלא בשביל ליצור את המקום שמאפשר ומכיל תיקון".

הסרט באמת מאוד מרגש, אבל אין כאן סתירה עם הדת?

"יש כאן מגע מיני בין שתי בנות, וזה אכן מעורר המון רגשות אשם אצל מי שזה קורה לה, אבל הדת לא אוסרת משכב בנות. הרמב"ם אומר שזה 'מנהג מצרים' ונוזף במעשה, אבל אין איסור כי אין השחתת זרע. אני חושבת שכשבנות נמצאות עם בנות, ובנים נמצאים עם בנים ביחד בישיבה, וההורמונים בתקופת הבגרות משתוללים - אף על פי שיש הבדל בין נשים לגברים, תמיד יש איזשהו חיבור נפש וכמיהה לאינטימיות, לגעת במקומות של הנפש שעדיין לא נגעו בהם.

"מכל החוויות מהסוג הזה של בנות מהן שמעתי, זה תמיד בא בעקבות חברות עמוקה. זה לא התחיל ממשיכה אלא מתוך חברות אמיתית טבעית שיש בה אינטימיות. בתחילת הנישואין בעלי היה מקנא בקשר שהיה לי עם חברה מאוד טובה, למרות שלא היה שם כלום. הוא קינא בקשר הקרוב שהיה לי איתה יותר מאשר איתו".

ומה לגבי הטבילה בעירום שמוצגת על המסך? 

"אני לא הבמאית של הסרט, אבל אני אכן עומדת מאחורי מה שנראה על המסך. אני מרגישה שהעירום הזה הוא לא מאולץ והודבק לתסריט באופן מלאכותי. הצגת האקט האינטימי הזה על המסך לא הופכת את זה לזול, אני התרגשתי מהקטע הזה כי זה מקום שיש בו כל כך הרבה סוד ויש בו גם עומק אינסופי, ויש בו את המתח של החשיפה הפיזית מול החוסר רצון להיחשף נפשית. 

גלרון ונשר. עבודה משותפת (צילום: איריס נשר)

"בתור יוצרת, דאגתי שזה יעשה בצורה הכי אמיתית וכנה, יש שם משהו שהולך עד הסוף. גם אני בנאדם שהולך עד הסוף, ברגע שאני מרגישה שזה נכון. בכל פעם אני חוצה בעצמי עוד גבולות".

למה את מתכוונת? את הופכת ליותר חילונית? 

"זה לא תהליך של חילון בהכרח, אבל אני כן יכולה להגדיר את עצמי כמישהי שהמירה את הדת בעד האמונה. אני אולי פחות 'דתיה' ממה שהייתי בעבר, אבל הרבה יותר קרובה לאלוהים. הקרבה הזו, כך מתברר, כרוכה בוויתור על הפחדים שהם חלק בלתי נפרד משיטת החינוך בממסד הדתי".

למען השם

בימים אלה נראה שגלרון עסוקה יותר מתמיד. מי שהיתה חברה לשעבר בצמד הסטנדאפיסטיות הראשונות של המגזר הדתי ("נויה ונורית") חוגגת את הבכורה של "הסודות", מגלמת תפקיד ראשי בסרט חדש שנקרא "ברוריה" וסופרת את הצגות ה-500 של המחזה "מקווה" (בית לסין) שכתבה ושל מופע הסטנדאפ שלה "פולסא" (הקמארי).

היא נולדה בלונדון ב-1970 ועלתה לישראל בגיל 13. למדה בתיכון דתי ולאחר ששירתה כמורה-חיילת עברה לאוניברסיטה ללימודי תיאטרון. לפני מספר שנים היא החליפה את שמה מנורית הדר-פוירשטיין להדר גלרון.

למה?

"מהרגע שנולדתי מלווה אותי העניין הזה עם השם. קודם כל עם זה שהוריי הכינו שמות של בנים כי היו בטוחים שייצא להם בן אחרי הבכורה, ולבסוף הם נאלצו לבחור שם חדש. אחר כך, ביום שנתנו לי את השם 'נורית', הובהלתי לבית חולים כי הייתה לי בעיה במערכת העצבית וחוסר סוכר בדם. עוד כשגרנו בלונדון אבי התייעץ עם רב מסוים שאמר שהשם שלי לא טוב והמליץ להחליף או להוסיף לי שם. בגלל שכבר הכריזו על השם שלי בבית הכנסת, אבי החליט להוסיף לי 'רבקה', אבל זה ממש לא נדבק אלי.

נעמי ומיכאל (גורי אלפי) ברחובות צפת (מתוך "הסודות")

"בקיצור, בכל כמה שנים שמעתי מכל מיני אנשים על הצורך בתיקון השם, העניין חלחל וזה הטריד אותי. אבל בגלל שאני בנאדם שלא מסוגל לעשות משהו רק בגלל שאומרים לו, הלכתי ללמוד נומרולוגיה של הקבלה אצל מנחם שבתאי ולקחתי קורס ב'מדעי השם' במשך שנה וחצי אצל דניאל בן כליף ובמהלך הלימודים שיניתי להדר גלרון.

"יש באותיות אנרגיה שמחברת בין העולם הזה לעולמות הגבוהים יותר. האותיות הן הכלים של הנשמה. לי זה שינה את העולם הפנימי שהיה מאוד קשה. לאחר שינוי השם נפתח אצלי מקום אחר של תקשורת ושל יכולת לסלוח. הפעם ראשונה שיצאתי עם אבא שלי לבית קפה והוצאתי בלי האשמה את כל מה היה לי על הלב היה אחרי שהפכתי להדר גלרון".

את מאמינה בקבלה?

"קבלה זו מילה בעייתית כי כל התורה שבעל פה זה הקבלה, כל מה שאנחנו קוראים ברש"י זה קבלה. היום ישר מתייחסים למה שנקרא עולם הסוד, וזה נהיה אופנתי. אנשים מחפשים מעבר לכאן ולעכשיו, מחפשים איזושהי משמעות. הטרנדיות של זה פחות מעניינת אותי, אבל החיפוש כן". 

את הופעות "פולסא" מסיימת גלרון בתודות לשחקן חנן גולדבלט, שסייע לה בכתיבת והעלאת המופע ובימים אלה נמצא בהליכים משפטיים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על ביצוע עבירות מין. גלרון מספר שלאחר אחת ההופעות ניגשו אליה שתי נשים ואמרו לי שהמחווה לגולדבלט "הרסה את הכל" שכן בעיקרו המחזה נושא מסרים מאוד פמיניסטיים.

גלרון: "עניתי להם: 'מה כבר אמרתי? אני עבדתי איתו 12 שנה ומעולם לא הייתה שום בעיה. אני מאחלת לו רק טוב. אתן כבר שפטתן אותו, אני עדיין לא מעיזה'. כל העניין הזה חורה לי מאוד. נהיינו חברה כל-כך שיפוטית וביקורתית. אנחנו נכונים לצלוב כל אחד, בלי מידע - אבל לא להביט פנימה ולראות איפה אנחנו

בעצמנו צריכים להשתנות". 

סיפורי הצלחה נוספים ב-ynet יהדות:

סולאר סיסטם

דב אלבוים  

ישי לפידות  

חוה מונד  

מנחם הורוביץ

ברוך קרא  

דני פארן