כיצד מדע וקוסמיות משתלבים בגויאבה

אבל למה להתלונן? שני חידושים משמעותיים מחדשת האנציקלופדיה בין אוצר הספרים הרוחניים. ראשית, ההיקף. למי שהתרגל לספרי הדרכה דקיקים, מומלץ לפנות מקום על המדף ל-551 עמודי כרומו כרוכים בכריכה קשה הכוללים מידע מקיף, רבגוני ועשיר. דבר שני - איכות ההפקה. התרגלתם לספרי לואו-טק שיצאו לאור בהוצאות עלומות ובהם טקסט ערוך ברישול ומספר איורים דל? ובכן, שאפו לכותבת, לישות אושר, לדוברי הקבוצה הקוסמית יהושפט ועזרה ולשאר המתקשרים, וגם לעורך ולצלמים. תמונות מצוינות מאירות את הדפים והופכות את הדפדוף לנעים ונאה, החלוקה הגראפית בין הנושאים השונים ברורה ובהירה, והתחושה הכללית היא של השקעה ואיכפתיות. 

האנציקלופדיה בנויה ממספר ראשי פרקים: פריצת הדרך - מעין מבוא הכולל הגיגים על הבריאה, האנרגיות ביקום, מרכזים אנרגטיים, מפות אנרגיות קוסמיות וכל זה; הזנה - וזה הפרק המרכזי בספר: פירוט קוסמי-ארצי על אבות המזון ומה שבתוכם. לכל פריט מזון מובאת סקירה "ארצית" או מדעית, ולצדה המידע על פריט המזון לפי מקורות קוסמיים. כך גם מוגש הפרק "גוף האדם", הנכלל באותו ראש פרק: סקירה מדעית לצד הגיגים רוחניים-קוסמיים בסגנון חופשי. שני ראשי הפרקים האחרונים ממפים את עולם הרוח. הראשון (עיגון) עוסק ב-12 המזלות לפי האסטרולוגיה ויחסי הגומלין ביניהם. השני (טרנספורמציה) עוסק בשינוי גישת החשיבה, החל מ"הסתכלות דרך נקודת מבט מרחבית, נשמתית, על סוגיות

 מהתנ"ך", וכלה במידע ארצי-קוסמי-עתידני לגבי מהויות פיזיולוגיות ופוטנציאל התפקוד שלהם בעידן החדש. מגוון ורחב היקף כבר אמרנו, ולא נפסול גם אקלקטי ומתפזר.

מאחר וכותב שורות אלה לא נמנה על קהל הלקוחות המיידי של הסחורה הרוחנית, התעניינתי בעיקר בראש פרק השני, העוסק בתזונה ובגוף האדם. כאמור, זהו הפרק המרכזי באנציקלופדיה והוא מציג את השילוב בין רוח לחומר בצורה משובבת נפש: הבורגול מזון קל, זמין ופשוט ועל כן משויך לאדם בעל נקיון כפיים וחיים בסיסים מחד, ומנגד למי שמטיח את ראשו בקיר; החיטה מתאימה לאלה הנכונים לעבוד ולבנות את עולמם צעד אחר צעד, שבזיעת אפיהם יאכלו לחם, ומנגד אינה מיועדת לקצרי הרוח; האבוקדו מייצג את האדם הנכון לחדור אל הגרעין (כלומר, לגעת בנשמה ובאש התמיד, עמ' 93); הארטישוק, למקרה שהתעניינתם, מייצג אדם שמוכן להשיל מערך הגנה חיצוני ולהיחשף, ומנגד אדם שחש צורך להגן על עצמו ומציב סביבו מעטפת משוריינת; הצבע הסגול והצורה הסגלגלה של החציל נוצרו מהצבעים אדום (רגש) וכחול (מחשבה), והירק מיועד למי שחושב רגש ומרגיש מחשבה. ומנגד, מייצג החציל את מי שאוגר ואוגר ואינו משחרר. תשאלו למה? הסולנין, אלקלואיד המצוי בירקות ממשפחת הסולניים, שוקע במפרקים ומשתק את יכולת ההנעה וההנאה גם יחד (עמ' 109). בשר בקר מסמל שליטה ושלטון, כבש בגרות, וכך זה נמשך, לאורך פירות, ירקות, פטריות, גרעינים ואגוזים.

לגעת בנשמה ובאש התמיד. אבוקדו (צילום: אורן יהודה) 

בפרק על גוף האדם התברר לי שמחלה היא יצירה, "ועל בני האדם להבין מדוע זה יוצרים הם יצירה הקרויה בפיהם מחלה", ולא סתם יצירה אלא "רבת הוד, מוקפדת, מכיוון שבוחרים בני האדם ליצור מחלות על מנת להאיר (ולהעיר) את עיניהם בעבור דרכם". הבנתם? אם אתם חולים, זה מבחירה. סובלים מיתר לחץ דם? אינכם מביעים את רגשותיכם ואינכם יודעים לשמוע או להשמיע את המילה 'לא'; טרשת עורקים מסמלת כי האדם מתעקש על קטנות, דוחה יד המושטת לעזרה

 וסומך רק על עצמו; כולסטרול גבוה מייצג אנשים אשר פוחדים להחמיץ את החיים, בעיות בשיניים מיוחסות למי שמסרב ללעוס כל מציאות הנקרית בדרכו, וכך זה נמשך, לעתים מקורי ומוערר מחשבה, לפרקים פשטני וסתמי. 

"על רוח וחומר" מזמינה את הקורא לתהות על הקשר בין שני העולמות, שהתרגלנו לראות כרחוקים זה מזה. כלומר, האם מדע וקוסמיות אכן כה שונים זה מזה או שמא גם שלובים זה בזה ואם כן, כיצד הקשר ביניהם בא לידי ביטוי בבצל ירוק או בסוכרת נעורים. התרגלתם שתהום מפרידה בין רוח לחומר? הנה הם כפופים להם יחדיו תחת אנציקלופדיה אחת.

• "על רוח וחומר", אנציקלופדיה על תזונה ורוחניות בעידן החדש, הוצאות מגדלור, 551 עמ', 380 שקל