בעדה האתיופית אף אחד לא מדבר על אלימות

הרצח שאירע אתמול בבוקר (ב') במרכז קליטה של העדה האתיופית בבאר שבע, מעודד את גורמי הקליטה והרווחה בישראל לערוך חשבון נפש בנוגע לאלימות הגוברת בעדה. בשנים 2004-2006 עלה מספר התלונות על אלימות נגד נשים בעדה האתיופית ב-43 אחוזים, וגורמים שונים מייחסים את העליה לקשיי הקליטה, ולשינוי בתפקידים המסורתיים של הגבר והאישה, שנגרם כתוצאה מהעליה לישראל.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם נתונים לפיהם מספר התלונות על אלימות של הנשים האתיופיות עולה בהתמדה בשנים האחרונות. בשנים 2001-2003 נרצחו ארבע נשים אתיופיות על ידי בני זוגן, ובין השנים 2005-2006 מספרן השל הנרצחות הוכפל. בנוסף, מספר הנשים האתיופיות שמתלוננות על אלימות במשפחה עולה בהרבה על האחוז היחסי שלהם באוכלוסית ישראל.

גורמי רווחה שונים הסבירו כי תופעת האלימות כלפי נשים בעדה האתיופית נובעת מהמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעים בני העדה עם הגיעם לישראל. בנוסף, הכניסה לחברה המערבית מערערת את מבנה התפקידים המסורתי במשפחה, מה שיוצר מתיחות רבה בין בני הזוג.

ולמרות המספרים העולים של אלימות נגד נשים אתיופיות, רק בשניים מתוך עשרת המרכזים לסיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית יש קווים המאויישים על ידי נשים מהעדה האתיופית.

אחד משני המרכזים הוא ארגון מסל"ן, הנמצא בבאר שבע. לדברי גורמים במרכז, האלימות בעדה האתיופית היא בעיה של ממש: "מדובר במכת מדינה ואם אישה לא בטוחה בביתה שלה, זוהי בעיה של החברה כולה. המדינה בהחלט לא עושה מספיק", אמרו.

בשיחה עם ynet אומרת רכזת פעילות הקווים לפניות הנשים, מיכל מזרחי, כי בשנת 2007 התקבלו 400 שיחות טלפון ומתוכן רק שש שיחות מבנות העדה האתיופית. למרות זאת, אומרים במסל"ן כי המספר הנמוך אינו מעיד על העדר התופעה, אלא על פחדן של הנשים האתיופיות להתלונן.

"אנו מקבלים מעט פניות מהעדה האתיופית בגלל התרבות והמנטליות של העדה", הסבירה מזרחי, "אם מישהי קמה ומדברת, כל העדה יוצאת נגדה. הנשים שמתלוננות צריכות להתמודד גם עם הלחץ של העדה, וגם עם הטראומה של הפגיעה. העדה לא תעמוד לצידה של המתלוננת".

"כדי לפתור את הבעיה - צריך קודם לדבר עליה"

מנהל קבוצות ותכניות הורים בעמותת "פידל", ישואס אלפה, הסביר בשיחה עם ynet כי המדינה לבדה לא תוכל להתמודד עם בעית האלימות, עד שאנשי העדה עצמה יכירו בבעיה וידברו עליה. "לא מדברים בינינו על הנושא ולא מנסים לחשוב על הפתרון", אמר, "מפחדים להכנס לפרטים כי זה נושא טעון. בנוסף, יש תפיסה בקהילה לפיה אין להעיר למישהו גם אם עשה משהו לא בסדר, לכן נכון להיום אין פתרון ממשי לבעיה. אנחנו צריכים לעשות עבודה פנימית בתוך העדה".

דני אדמסו, מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, חושב אחרת. לדבריו, האשמה העיקרית היא בעבודה שהאלימות בקרב בני העדה לא נתפסת עדיין כבעיה מהותית שמחייבת פתרון מיידי. בשיחה עם ynet הסביר: "המצוקות של הקהילה האתיופית לא מוצאות מענים הולמים. כאשר התרחש הרצח הנוכחי וכאשר יתרחש הרצח הבא, כל משרד ממשלתי יכריז על העשייה שלו בתחום, אך העולים עדיין נמצאים במציאות עגומה, ואנחנו כחברה, כקהילה וכממסד לא מוצאים פתרון לבעיה. כל עוד המערכות הרלבנטיות לא יכירו בבעיה כתופעה חברתית או כמשבר זהות של הקהילה, אנו לא נהיה חסינים ממקרים דומים גם בעתיד".

ממשרד הקליטה נמסר בתגובה: "הגירה היא מציאות מגבירת סיכון ותהליך ההשתלבות בחברה החדשה והבדלי השפה והתרבות יוצרים קשיים, שאחד הביטויים שלהם עלול להיות אלימות במשפחה, כפי שלצערנו אירע במקרה היום.

סוגיית האלימות במשפחה בקרב יוצאי אתיופיה נמצאת על סדר יומם של כל הגורמים והרשויות העוסקים בקליטת בני הקהילה. נערכות שורה של פעולות משולבות יחד עם בני הקהילה, בתוך מרכזי הקליטה ומחוץ להם, שמטרתן העלאת מודעות, קידום תהליכי מניעה וטיפול רגיש תרבות המותאם לקודים התרבותיים של העולים. המשרד והסוכנות היהודית, המפעילה את מרכזי הקליטה, מקיימים שורה של תוכניות במרכז הקליטה עצמו על מנת להקל על תהליכי הקליטה ולגשר על הפער התרבותי".