הזמרים הדתיים: מקופחים או סתם בכיינים?

המוזיקה היהודית והחסידית פורחת. מדי פעם אפשר גם לשמוע טעימות קטנות מזה שבאות כמחווה יפה ברשת ג' (שעה ביום ברשת ג', עם עריכה מוזיקלית שדרושה עדכון). אבל לשמוע את "אבא נהייתי דוס" של עדי רן בשעת האזנות השיא? אל תחכו. שלא לדבר על הסיכוי של על אהרן רזאל מול אריק ברמן בגלצלצ.

כשאברהם פריד נשאל למה איננו מושמע בגל"צ הוא טען בענווה שהסגנון והמבטא היידישאי, זה לא מה שרץ בציבור החילוני. אבל אולי זה בעצם משהו אחר? אולי זה "הריח של הכיפה" שנודף מעטיפת הדיסק? ישי לפידות אמר פעם בנושא הזה ש"אוטוטו נפצח גם את גלגלצ", אבל נראה שאוטוטו מתעכב. אהרן רזאל  אמר לי פעם בראיון ש"זה יקרא טיפין טיפין", והוסיף בקריצה שאולי עורך המוזיקה חושב שאסור לו להשמיע מוזיקה כזו כי היא מיועדת רק לשעות בין 19-20 במוצאי שבת. אך בינתיים, גם טיפין טיפין מתעכב.

לפני כמה שנים הזמינו את ישראל פרנס לתוכניתו של דודו טופז. פריים-טיים. מהפך? לא ממש. למעשה זה לא היה יותר מאשר גימיק, כשבעצם הוא התבקש לסלסל יחד עם זמר ערבי. כשלאודי דוידי יצא דיסק חדש, לונדון וקירשנבאום רצו לראיין אותו. כמובן שלפני שהוא עלה, הם לא התאפקו מלשיר לו "חנן ועליזה יצאו לשדה" מכיוון שהוא רועה צאן.

אז צר לי להיות הורס השמחות, אבל המוזיקה הדתית היא לא צחוקים, גימיק לפורים או "משיח משיח" באצטדיון של בית"ר. היא מתפתחת ולובשת פנים חדשות ומעודכנות ל-2007. אך נראה שבגלגלצ או בשאר כלי התקשורת החילונים פשוט מסרבים להשלים עם העובדה הזו.

נכון, שירו של עובדיה חממה "אנא בכח" (המרשים) הושמע כמעט בכל תחנה שמכבדת את עצמה ונטחן בפליי-ליסטים, אבל הוא לא יותר מאשר טיפה בים. וזה אגב קרה רק בדיסק החמישי שלו. האם לא הגיע הזמן שכלי התקשורת ירחיבו קצת את האופקים, וישמיעו גם גוונים אחרים של הישראליות?

והערה לסיום, ההתעלמות המופגנת של כלי התקשורת אינה פוטרת את צרכני המוזיקה הדתית, שצריכים להשקיע בה יותר - לקנות דיסק, ללכת להופעה. בצד הארגוני, ייתכן בהחלט שקיים צורך להקים עמותה שתסייע לזמר הדתי, כפי שעשתה עזי"ת (עמותת זמר ים תיכוני) לז'אנר המזרחי.

אודי גפן הוא מוזיקאי ופובלציסט

תתחילו לעבוד/ תגובה

אי אפשר להתעלם מכך שיש יותר מגרעין של אמת בדברים שנאמרו, וכנראה שבאמת לא ניתן מספיק יחס ליצירות מסוג זה, למרות שהן כבר מזמן לא נמצאות במקום הקלישאתי המיוחס להן, באותה שורה עם כל מיני "משיח משיח" למיניהם. 

נכון, הקרקע לתירוצי קיפוח מוצקה, אבל הבעיה רחבה הרבה יותר. קודם כל צריך לזכור שהמוזיקה הדתית היא לא היחידה שלא זוכה להשמעה - תשאלו את מיליון העולים מרוסיה שלא זכו, ולא יזכו כנראה אף פעם, לשמוע שיר של אמן רוסי מעל גלי האתר של התחנות המרכזיות. ותשאלו קהילה לא קטנה של מטאליסטים שנזכרים בהם רק כשמישהו הורג 17 חתולים ומשום מה מקשרים את זה אליהם. וזה רק קצה הקרחון.

אבל חשוב מכך, האשמה לא נופלת רק על התקשורת - גם להרכבים והלהקות יש חלק נכבד במצב. וזה בעיקר בגלל פינוק, עצלנות או סתם חוסר מחשבה. על הלהקות והזמרים להתעורר ולשנות גישה בראש. היוצרים הדתיים צריכים להתחיל לעלות על הוואנים, לתדלק טוב טוב, לצאת קצת החוצה מהמאחזים והמעוזים הדתיים ולהתחיל לחרוש שטחים שהם "חילוניים" לגמרי, והוזנחו עד עכשיו מראש ובלי הצדקה מיוחדת.

הופעה במערת המכפלה בפסח או ביום ירושלים מול תיכוניסטים דתיים זה על הכיפאק (ובסופו של דבר זה גם הלחם והחמאה מבחינה כלכלית של כל הרכב), אבל צריך הרבה יותר מזה כדי להגיע לעוד אוזניים. ערב של חיבור מיוחד של "המדרגות" עם ברי סחרוף זה גם חשוב, מקדם ויפה, אבל חבר'ה, תרשו לי לחדש לכם, למרות שנדמה לי שאני לא מפיל פה אף אחד מהכיסא: זה לא מעניין אף אחד שהוא לא דתי, לא היה דתי, או שחברה שלו לא דתיה.

בשביל להגיע לאותו קהל נסתר, קהל שכן אוהב רוקנרול וכן רוצה לשמוע דברים חדשים, צריך במקביל לחבר גיטרות ומגברים ב"בארבי" בתל אביב, ב"מרתף" בחיפה, באוניברסיטה בבאר שבע ולהתחיל להרעיד את המקומות האלה. גם אם בהתחלה יגיעו עשרה, חמישה עשר או עשרים אנשים. ולא, לא מדובר על לעשות את זה פעם בשנה, אלא ערב אחרי ערב, שבוע אחרי שבוע, לעבוד.

זהו עולם המוזיקה, וככה מביאים קהלים חדשים שינטרלו את השפעת הטייטל הדתי שמרחף כצל קבוע מעל אותם הרכבים וזמרים. לא חסרים מקרים כאלו לשאוב מהם עידוד: קחו את היהודים, שלא ממש ספרו את תחנות הרדיו ואת כל מי שטען שהם להקת רוק כבד למשוגעים, הם חרשו את כל הארץ וצברו לעצמם קהל עד שגם הרובוט הגלגלצי לא יכול היה להתעלם מהם.

דוגמה נוספת, מז'אנר שבאמת קופח במשך שנים, יכולה להילקח כמובן מהזמר המזרחי. תשאלו אמנים כמו אביהו מדינה, כמה קשה הם עבדו, אבל המשיכו להופיע ולחרוש כל מועדון אפשרי, עד שבזכותם סנוניות כמו שרית חדד ואייל גולן הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהתפריט היומי של כל מטבח ישראלי.

את כל זה צריכים ההרכבים הדתיים לשים נגד העיניים, ולהתחיל להתפנק קצת פחות ולעבוד קצת יותר קשה בשביל ההכרה שהם כל כך מייחלים לה. אז תגידו שזה לא יעזור, ולעד מוזיקאי שתהיה לו כיפה על הראש יתקבל בחשדנות של חילוני בבית כנסת. אומר לכם ללכת לשאול בחור צנום מקליפורניה העונה לשם מתיסיהו, איך הוא הסתכל מלמטה וראה את כל הפיפטי-סנטים מעליו ולא נבהל. עם סט של חליפה וכיפה שחורה הוא עבד בלי סוף, ובסופו של דבר - כמו כל מי שעושה מוזיקה טובה ולא בורר בין הקהלים שהוא מופיע בפניהם - זכה להכרה אמיתית.

יקי הפשטיין הוא כתב המוזיקה של ynet יהדות

 הגיבו לכתבה:

• בעד - הקיפוח הוא על רקע דתי
• נגד - הקיפוח נובע, בין השאר, בשל הסתגרות האמנים הדתיים