חבל שאי אפשר ללכת ערומים
מה עושים כשמספר הנטוריסטים בישראל הולך וגדל, ואפשרויות הבילוי הולכות ומצטמצמות? נוסעים לחו"ל: הוואי, ברזיל, אוסטרליה, כרתים, צרפת ואפילו ברלין. אבל רגע, אין שם בכלל חוף ים. על מקסימום נופש במינימום לבוש
מה שנשמע עד לפני כמה עשרות שנים כמו מקסימום פנטזיה, או שיגעון של כמה היפר-ליברליים, הופך בשנים האחרונות לפופולרי הרבה יותר, עם התפתחות תיירות הנטוריזם, או בשמו הישן והפחות פוליטיקלי קורקט, "נודיזם".
נטוריסטים הם מי שהשקפת עולמם דוגלת בחיים בחיק הטבע בעירום מלא, בהרמוניה ובאיחוד עם הטבע, בין השאר מטעמי בריאות גופנית ונפשית. חלקם קרובים יותר לרעיון הקרבה לטבע ולאיכות הסביבה, ואילו אחרים רואים בנטוריזם דרך לבטא את עצמם ואת חירויות הפרט שלהם.
הנטוריסטים מאמינים בקבלה של עצמם ושל הסובבים אותם, ללא מחיצות. תרתי משמע. האדם הוא הרי נטוריסט מלידה, ורק ההתפתחות התרבותית (או לטענת המאמינים, העונש שקיבלה חווה אמנו) הסיתה אותו מדרך הטבע. אין שום קשר בין נטוריזם למין והנטוריסטים אינם מקיימים יחסי מין בפומבי, אלא עושים זאת ממש כמו מרבית האנשים הרגילים – בחדרי חדרים.
הכי בנוח
גם בישראל ישנם כאלה שמחפשים את האושר בעירום על שפת הים, ממש כמו שהיינו ילדים קטנים. מיכל, צעירה מבית ינאי, מספרת שחיידק העירום מלווה אותה מאז ומתמיד: "כבר שנולדתי, לא אהבו אצלנו בבית בגדי ים, ועד היום אני מחפשת הזדמנויות להשתחרר ממנו". אולם בארצנו הקטנטונת, כולם מכירים את כולם והאפשרויות מוגבלות. מיכל מספרת שהיא מרגישה חשופה מדי לעיני הבוהים, וגם מכבדת את מכריה ונמנעת להתפשט בפרהסיה. "אבל", היא מוסיפה, "לבן זוגי ולי יש חוף סודי, בו אנו נוהגים לבלות בדרך בה אנו מרגישים הכי בנוח".
החוף הסודי שלי (צילום: איי.פי)
עבור המאמינים הישראלים בדרך הערום הוקמה ב-1998 "העמותה הישראלית לנטוריזם", שמקיימת בחופים למיניהם מפגשים בהשתתפות עשרות אנשים, עם אוהלים, מדורות, משחקים ושירים. באתר העמותה ניתן למצוא הסברים על פעילויותיה ועל הנטוריזם בכלל. מנגד ניצב הפורטל הנטוריסטי הישראלי, המספק יותר חוויות וסיפורים מהווי הקהילה וגם מידע לגבי מפגשים עתידיים.
בחורף מתקיימים מפגשי הנודיסטים בדירות פרטיות עם בריכות. בקיץ לעומת זאת הם יוצאים החוצה, לאחד מחופי הנודיסטים "הרשמיים": בים המלח, בקטע הצפוני של חוף קליה, בחוף דור ובחוף הזהב שבין חדרה לנתניה.
עם זאת, הפעילות הנטוריסטית המתקיימת בישראל מצומצמת ביחס למדינות מודרניות אחרות בעולם, ולרוב מחפשים הנטוריסטים הישראלים מקומות בעולם בהם ירגישו נוח יותר, הרחק מהמכרים ומנועצי המבטים. "בארץ לא הייתי בחופי נודיסטים, כי כאן יש תרבות שמגיעים לים כדי לראות ולהראות", אומרת מיכל ומוסיפה טיעון איתו קשה להתווכח – ה"שונים" אינם מתקבלים בארץ בקלות, שלא לדבר על חוש הביקורתיות המפותח. "בינינו", היא אומרת, "כמה אנשים עם גוף מושלם אתם מכירים? אם היינו מקבלים את האחר והשונה, כבר מזמן היה כאן שלום".
מה קורה בחו"ל
"זרם" הנטוריזם בעולם מפותח הרבה יותר, בעיקר בארצות הברית ובאירופה. עם החופים המפורסמים המיועדים לאוהבי הערום נמנים "מאווי סאן" בהוואי, שנטוריסטים רבים מגיעים אליו כדי לגלוש עירומים על הגלים הגבוהים בעולם, "פראיה דו פיניו" בברזיל, שמפוצץ בין החודשים דצמבר לפברואר, "מונטליביה" במערב צרפת, בו נולדה תנועת הנטוריסטים העולמית לפני כ-50 שנה, "פרדייס לייקס" בפלורידה שהוא אתר הנודיסטים הגדול בארה"ב, וחוף סמוראי באוסטרליה המארח את אולימפיאדת העירום.
גם בברצלונה באזור קוסטה בראבה כמה חופים נטוריסטים. ואפילו ברלין, בירת גרמניה, שבכל מפה שתפתחו לא תמצאו סביבה ים, משופעת באתרים נטוריסטיים, בהם אגם "הוואן". על חווית הנופש במקום מספרת מיכל: "המאפיין הבולט ביותר בברלין היא ההמוניות הערומה והאנונימית. לגדות האגם ערב רב של אנשים, בגילאי אפס עד שמונים - וכולם עירומים". אתם יכולים לדמיין לכם את סבא וסבתא משחקים עם הנכדים על שפת האגם בעירום? או את עצמכם, משוחחים עם עמית או עמיתה לעבודה ושניכם בעירום? אחרית הימים (או שמא חלום בלהות).
שלמה כרמל, מנכ"ל חברת התיירות "עולם אחר", מספר כי מספר חובבי העירום הישראליים עולה בכל שנה, והחברה שולחת את המתעניינים בעיקר לחופי דרום כרתים, ובעיקר למלון וריטומארטיס (Vritomartis) שחוף הים שלו הוא היחידי בכל יוון שהוכרז כאתר נטוריסטי. המלון נמצא בדרום-מערב האי, מרחק שעתיים וחצי נסיעה מנמל התעופה בהרקליון, בירת כרתים, והוא יושב לאורך מפרץ קטן ופסטורלי. לדברי כרמל, "אנשים מסתובבים בעירום הן בחוף והן בתחומי המלון (למעט הלובי), מה שהופך את החופשה כולה לנטולת בגדים".
מפרץ קטן ופסטורלי. חוף וריטומארטיס (צילום: עולם אחר)
כרמל מציין כי רוב אורחי המלון הם בעלי מקצועות חופשיים שמגיעים אליו מאירופה: עורכי דין, רופאים ואנשי עסקים. גילם נע בין 40-60 בד"כ (אם כי לאחרונה מגיעים גם צעירים יותר) והם באים למקום כדי להשתחרר מהעניבות הלוחצות ומהבגדים. בנוסף, הם נוהגים להגיע לחופשות ארוכות, בנות שבועיים-שלושה, בניגוד לישראלים המגיעים לנופש רק למספר ימים.
"בשעות היום מסתובבים הנטוריסטים במלון ובחוף הים עירומים כמובן", מתאר כרמל את הלך הרוח במקום, "אולם בערב, בין השאר בגלל האופי הנטוריסטי, דווקא יש אווירה רומנטית והאנשים לבושים במיטב מחלצותיהם".
אי נטורל
אפשרויות בילוי נוספות לעירומים, כוללות שייט לאחד האיים הפזורים מסביב לכרתים, גם הוא כמובן מתרחש בעירום מלא. באי לוטרו, מרחק 20 דקות הפלגה מהכפר ספקייה בכרתים פועל חוף נטוריסטי שנקרא "מים מתוקים", על שום המים המתוקים שבוקעים מן האדמה (אם חופרים בה מעט).
אתר נטוריסטי נוסף עליו ממליצים ב"עולם אחר", בעיקר לצעירים, הוא גבדוס (GAVDOS) - האי הדרומי ביותר בים התיכון על גבול אפריקה-אירופה, שנופו מורכב מדיונות מכוסות עצי ערער מרשימים. באי מתגוררים כ-40 מקומיים, בשלושה כפרים: קסטרי, אסטיאנה ואמבלוס, כך שמרביתו ריק מאדם. כרמל מסביר כי זהו המקבילה הישראלית לסיני: "באי המבודד הזה אפשר לשכור צימרים או להתמקם באוהלי קמפינג מתחת לאיזה עץ, להתפשט, לעשן ולהתנתק מהעולם".
מזון ושתייה אפשר לקנות במקומות בודדים בלבד בגבדוס ולכן מומלץ להביא אספקה לכמה ימים. את חופי האי מבקרים מדי פעם כלבי ים, אולם הם אינם מפירים את השלווה. העירום כנראה דוחה גם אלימות, שכן שוטר אחד מופקד על שמירת הביטחון של הנופשים והתושבים באי.
לפנייה לכתב/ת 
