חילק עיתונים ורכבו נגנב

לפרידה שרורו היתה מכונית מסוג הונדה סיביק. היתה זו מכונית ישנה, למעלה מ-12 שנה על הכביש, ששוויה קצת יותר מ–25,000 שקל. המכונית שימשה את בנה של שרורו בחלוקת עיתונים, בשכונת הר חומה בירושלים.

המחלוקת בין שרורו לבין כלל הובאה בפני השופט דוד מינץ, מבית משפט השלום בירושלים.

כדי להשיב על שאלה זו, במקום לבדוק את הוראות החוק בסוגיה, פנה השופט אל הרהורי ליבו: "נראה כי השארת כלי רכב לא נעול וללא השגחה, למשך זמן לא קצר, מהווה התנהגות רשלנית של המחזיק ברכב הנוטל במודע סיכון שהרכב ייגנב, ולכל הפחות מתנהג באדישות כלפי גניבתו. על כן לא ניתן להטיל סיכון זה על כתפי המבטח. נעילת רכב מהווה הגנה מינימאלית שכל בר דעת מבין שעליו לנקוט בה כשהוא לא שומר על קשר עין ממרחק סביר, וודאי במקרה שהפוליסה אינה מחייבת תנאי מיגון אחרים".

לשם מה אדם רוכש ביטוח?

עמדה זו של השופט מעוררת מחשבה – האימובילייזר הותקן ברכב, למרות שלא נדרש על ידי חברת הביטוח. הגנב הצליח להתגבר עליו, כדברי השופט, כי ההגנות שנוהגים להתקין ברכב ממילא אינן מושלמות. היתה זו שעת בוקר מוקדמת, המפתח הוצא מהמכונית, ואף על פי כן המבוטח נחשב על ידי השופט כמי שהפקיר את רכבו ולא ראוי לכיסוי הביטוחי. על רקע העובדה שהחוק עצמו לא מכיר בפטור לחברת הביטוח במצב של רשלנות מצידו של המבוטח, תוצאת פסק הדין לדעתנו אינה צודקת.

הכותב בהוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח