דווקא עכשיו: כדאי להיזכר בכשלונות של אפל

אמצעי התקשורת והבלוגים האמריקנים באקסטזה. ההיסטריה המלווה את השקת ה-iPhone שוברת שיאים והחברים במיקרוסופט ואפילו בגוגל יכולים רק לקנא. אפל היא אולי חברת הטכנולוגיה היחידה בעולם שיכולה לייצר באז בסדר גודל כזה, בזכות התדמית החדשנית והיכולת העיצובית וכן, גם לא מעט גאונות שיווקית. לשווא יצביעו המומחים על כך שיש בשוק כבר כמה מכשירים עם יכולות הדומות או עולות על אלה של ה-iPhone. בקרב הזה הם הפסידו.

אפל תשמח לשחזר עם ה-iPhone את ההישג של ה-iPod, אך עמדת הפתיחה שלה בשוק הסלולר גרועה בהרבה. אמנם, שוק הסלולר האמריקני אינו מתקדם במיוחד, אך המצב שונה לחלוטין באסיה ובאירופה. מעניין לראות

 איך תתמודד אפל עם חיקויים זולים שעולים ביכולותיהם על המקור.

נוסף על כך, בניגוד לשוק המוזיקה, שוק הסלולר נשלט עדיין במידה רבה על ידי המפעילות הסלולריות. אפל תתקשה לשחזר את הישגיה בשוק סגור ללא שיתוף פעולה איתן. על פי התקדים האמריקני נראה כי האסטרטגיה שלה היא להעניק בלעדיות לספקית מובילה בשוק. גישה זו עשויה להצליח, אך היא גם תדרבן את המתחרות להכניס לשוק תחליפי iPhone מוצלחים יותר.

ה-iPhone ממותג כמכשיר המיועד לפלח השוק העליון, אך מציע הרבה פחות ממכשירים אחרים מסוגו - מעט נפח אחסון ביחס לכל נגן מדיה מתקדם, תמיכה ברשת 2.75 בלבד, בלי GPS וללא רדיו.

התשובה של מעריצי אפל לחסרונות האלה היא כי הם ניתנים לטיפול במסגרת הדורות הבאים של המכשיר. זה נכון, אך זמן רב יחלוף בטרם יגיעו אלה לשוק - נצח במושגים טכנולוגיים. פרק הזמן הזה מאפשר למתחרים להשתכלל. מוקדם מדי להעריך בוודאות את סיכויי ההצלחה או הכישלון של ה-iPhone, אך בארה"ב הם נראים טובים למדי - ואילו בשאר העולם, וישראל בתוכו, מדובר בנעלם.

ממנטו מורי

כאשר מצביא רומאי שב לביתו ממערכה מוצלחת וזכה לתהלוכת ניצחון ברחבי העיר, עבד ישב מאחוריו

בכרכרה ולחש באוזנו את המילים "ממנטו מורי": "זכור כי אתה בן מוות". המטרה הייתה לגרום לגנרל לרסן את גאוותו ולזכור את טעמה של הענווה.

דווקא עכשיו, עם ההשקה חסרת התקדים של ה-iPhone, כדאי אולי להזכיר גם לאפל ולכל מעריציה כי לא כל מוצר שהחברה הזו השיקה בעבר הצליחה במיוחד. הנה תזכורת של הפספוסים הגדולים.

טלפון ה-iTunes בשנת 2005. קל לשכוח כי ה-iPhone אינו הניסיון הראשון של אפל בתחום הסלולרי. מוטורולה השיקה את ה-ROKR בסוף 2005 בשותפות עם אפל. כטלפון, המכשיר היה בסדר אם כי לא מרגש במיוחד, אך כנגן מוזיקה, ה-ROKR איכזב ביחס ל-iPod. המכשיר איחסן 100 שירים בלבד, והעברתם למחשב הייתה תהליך איטי ומייגע.

ביקורת נוספת על המכשיר הייתה כי לא איפשר להוריד מוזיקה מהרשת הסלולרית, מגבלה שחלה גם על ה-iPhone (ולא תמצא חן בעיני המפעילות הסלולריות). אגב, היה מי שכינה את ה-ROKR בשם iPhone.

מכשיר ה-Newton בשנת 1993. ה-iPhone הוא מכשיר פשוט עם כמה כפתורים בלבד, הניתן לתפעול על ידי מסך מגע. תיאור זה מתאים במידה רבה גם ל-Newton, מחשב כף יד חלוצי שהקדים את זמנו. הטקסט הוקלד

באמצעות סטילוס, אך טכנולוגיית זיהוי כתב היד הייתה גרועה למדי.

חברת Palm שיפרה מאוחר יותר את התפישה של מחשב כך יד המבוסס על סטילוס, אך בשנים האחרונות היא זנחה את הגישה הזו לטובת טלפונים חכמים עם מקלדות מובנות (כמו הטריאו). ה-iPhone יתבסס על מקלדת וירטואלית בלבד להקלדת טקסט ולא על עט סטילוס וזיהוי כתב יד. מדובר בהימור מבחינתה של אפל, המצפה כי המשתמשים יתרגלו לממשק שהיא מציעה מבלי לספק להם חלופות. עוד על ה-Newton.

ה-Cube בשנת 2000. מחשב שולחני קטן שנארז במארז פלסטיק יפה ואלגנטי. הוא זכה בפרסי עיצוב אך נכשל לחלוטין בחנויות בגלל מחירו. אגב, המחיר ההתחלתי של ה-iPhone הוא 499 דולרים בארה"ב (זו לא תהיה הפתעה אם יעלה לפחות 3,000 שקלים בארץ, על פי ניסיון העבר).

ה-Cube לא היה שונה מכל מחשב מקינטוש אחר - הוא רק נראה שונה. אך אנשים לא הסכימו לשלם יותר רק בגלל העיצוב. ה-iPhone מציע ממשק שונה ביחס לטלפונים אחרים, והעיצוב אינו יתרונו היחיד, כך שאולי תוספת המחיר מוצדקת בשלב זה, עד שיופיעו חיקויים זולים. אגב, ממשיכו של ה-Cube הוא ה-Mac Mini, שזכה לפחות פרסי עיצוב ולהצלחה מסחרית רבה יותר.

EWorld בשנת 1994. ניסיונה של אפל ליצור חלופה לאמריקה און ליין, ספקית אינטרנט ורשת אינטרנט סגורה באותם ימים. ה-EWorld של אפל כלל גלישה באינטרנט ביחד עם פורומים ודואר אלקטרוני. ממשק היישום היה אטרקטיבי וקל לשימוש, אך השירות נסגר לאחר שנתיים בגלל ראייה עסקית צרה מדי - הוא היה פתוח רק למשתמשי מקינטוש.

אפל למדה מהניסיון, ועל אף שהיא עדיין מנסה לקדם את המקינטוש ויש אומרים מצטיינת יותר בפיתוח תוכנות לפלטפורמה זו, היא בהחלט מציעה את התוכנה והשירותים שלה גם למשתמשי Windows. בעקבות מעבר מחשבי מקינטוש למעבדי אינטל והשקת דפדפן Safari גם ל-Windows, ברור לחלוטין כי אפל מתחרה בכל הפלטפורמות.

העכבר בעל הלחצן היחיד, 1983. לא נכון לשפוט בחומרה את ההחלטה העיצובית להשיק עכבר בעל לחצן אחד באותו זמן. עכברי המחשב היו עדיין חדשים באותם ימים. אפל קיבלה החלטה מודעת לשלב רק כפתור אחד בעכבר עבור נוחות שימוש מרבית. אם יש רק כפתור אחד, הסיכוי של המשתמשים להתבלבל קטן יותר. 

אך מערכת ההפעלה Windows של מיקרוסופט הוכיחה כי השימוש בשני כפתורי עכבר קל ויעיל יותר. העכבר בעל הכפתור היחיד החל להיעלם משוק משתמשי ה-Windows בשנות ה-90', אך אפל חיכתה עד 2005 בטרם

הציגה עכבר שיכול לקלוט הקלקה ימנית וגם שמאלית. פשטות זה דבר נפלא, אך לפעמים פחות זה פחות ולא יותר.

ה-iMac בשנת 1998. ה-iMac אינו כישלון בכל מובן. מדובר בהצלחה עצומה, שסייעה לאפל להתאושש מהמשבר הגדול של שנות ה-90'. הוא הוכיח כי החברה יכולה להצליח בשוק עם מוצרים שנראים נהדר וגם יעילים.

אך עם יד על הלב, האם תרצו לקנות לעצמכם iMac היום? הטירוף סביב המוצר התפוגג מהר, והמורשת העיקרית של ה-iMac לאפל ולתרבות הפופולרית היא התחילית i, שכיום מזוהה בעיקר עם ה-iPod.

האם בעוד 10 שנים ה-iPod יזוהה בעיקר כאביו של ה-iPhone? או שייחקק בזיכרון כמוצר מלהיב עם תוחלת חיים קצרה, כמו ה-Newton? איש לא יכול לקבוע היום בביטחון. בתחום האלקטרוניקה הצרכנית, עשור שקול לחיים שלמים, ותוחלת החיים של מוצרים טכנולוגים קצרה במיוחד.