עושים שוּק על גב הנפגעות

עסקת קצב חשפה בפני המדינה כולה את הדרך שבה מתנהלת הפרקליטות מדי יום. את האצבע הקלה מדי על הדק עסקאות הטיעון, או כמו שהם אוהבים לקרוא להן "הסדרי טיעון", לא הצליח אפילו מזוז למגר. בכלל, בפרקליטות לא אוהבים את המונח "עסקת טיעון". יש בו קונוטציה מסחרית משהו. הם מעדיפים את המונח 'הסדר טיעון', כי זה כבר מריח יותר מתורבת ואקדמי. האבל האמת היא ש"שוק" היא המילה הנכונה. 

במדינת ישראל מוגשים מדי יום עשרות כתבי אישום בעבירות מין, חלקם בעבירות מין חמורות וקשות שנגמרות בעסקאות טיעון הזויות, פשוט הזויות. בפרקליטות רק מחפשים תירוץ לבוא אל השופטים ולספר להם את מה שהם גם ככה הכי רוצים לשמוע – שיש עסקה. העסקה טובה לכאורה לכולם: לנאשם ולעורך הדין שלו, לפרקליטות ולבית המשפט שקורס תחת הנטל. רק לגורם אחד היא לא טובה, אבל מי זוכר את הקורבן?  

כאשר הפרקליטים מגיעים לבית המשפט להציג עסקה בתיק עבירות מין, הדבר הראשון שהם אומרים לשופטים הוא "נחסכה עדות המתלוננת". זה גם הדבר הראשון שהשופטים מתייחסים אליו כשהם מאשרים את העסקה. והנה באה לה א' ברוב חוצפתה וטורפת את הקלפים של הפרקליטות. לא עוד מתלוננת שלא רוצה להעיד, אלא מתלוננת שרוצה וזקוקה לחותמת של בית המשפט.

אולי זה סוף עידן

מדי יום נחתמות במדינת ישראל עסקאות מחרידות עם אנסים מסוכנים, פדופילים וסוטים מסוגים שונים, ויש הרבה כאלה. כשאני שואלת למה נחתמה עסקה, התשובה היא תמיד "היה סיכוי שהוא יזוכה". ואני אומרת: אם יש לכם ראיות תגישו כתב אישום ותלכו איתו עד הסוף כמו שצריך, אם אין לכם, אל תתחילו גבוה עם כתב אישום שאתם יודעים שלא ניתן להוכיח ואז תתקפלו.  

אולי עכשיו, א', נ' ו-ל' היקרות, יכול להיות ששיניתן את המפה. אולי זה תחילת סופו של עידן השוּק בפרקליטות. עכשיו כבר לא יוכלו למכור בכזו קלות לבית המשפט את הטענה שהמתלוננת לא רוצה להעיד. הנה יש לנו מתלוננות והן רוצות להעיד. זאת זכותן, וחובתה של המדינה לאפשר להן זאת. יש לנו מספיק שוק במדינה הזו. הגיע הזמן שלפחות הפרקליטות תהיה מותג אמיתי.

ורד לוביץ' היא כתבת המשפט של ynet