שבע בום

מחר (שבת) יחול התאריך הקוסמי 7.7.07, וכנראה שאין מתאים ממנו להכרזה על שבעת פלאי עולם החדשים. אירוע הסיום של פרוייקט בחירת ה"פלאים", יתקיים בליסבון בטקס רב רושם ויחתום פרויקט אינטרנטי שהתרחש במהלך שש השנים האחרונות, ובו בחרו קרוב ל-100 מיליון בני אדם מכל רחבי העולם בשבעת פלאי העולם המועדפים עליהם.

דפי ההיסטוריה יודעים לספר על כמה רשימות שונות של אתרים, שהקדומה שבהן הייתה זו של אנטיפטרוס הצידוני מהמאה ה-2 לפנה"ס. זו המוכרת לנו נחתמה רק בימי הביניים, והיא כוללת את הגנים התלויים של בבל, הקולוסוס של רודוס, המאוזוליאום בהאליקרנסוס, מקדש ארטמיס באפסוס, פסל זאוס באולימפיה, המגדלור של אלכסנדריה והפירמידות של גיזה.

השנים, וגם המלחמות, נתנו את אותותיהן באתרים הללו, ומכולם נותרו עומדות רק הפירמידות במצרים. ברוח הריאליטי וה-SMS, החליטה הקרן לשבעת פלאי עולם החדשים, להקים רשימה חדשה, של אתרים שגם אפשר לבקר בהם, ועוד לא מאוחר מדי לשמר אותם.

מתוך כ-200 האתרים הפוטנציאליים להיכלל בשבעת הגדולים, נבחרו בקפידה (ובשיתוף עם אונסק"ו) 21 אתרים. בהמשך קיבלו הפירמידות של גיזה, מפאת היותן השריד היחיד לשבעת הפלאים המקוריים, חברות של כבוד, ומספר המועמדים הסופי התייצב על 20.

ברשימה החדשה נמצאים כל "המי ומי" של אתרי התיירות בעולם: החומה הסינית, הטאג' מהל, מגדל אייפל, פסל החירות, פטרה, והאיה סופיה באיסטנבול. וגם, הקולוסיאום של רומא, האקרופוליס, הפסלים של איי הפסחא, מקדשי האנגקור בקמבודיה, טירת נוישוואנשטיין בגרמניה, טימבוקטו במאלי, הסטונהנג' באנגליה ,מקדשי קיוטו, הקרמלין והכיכר במוסקבה, האלהמברה בספרד, המאצ'ו פיצ'ו בפרו, פסל ישו הגואל בריו, בית האופרה של סידני, הפירמידה של צ'יצ'ן איצה במקסיקו ואנחנו מקווים שלא שכחנו מישהו.

ישו הגואל - ריו דה ז'נירו‏ (צילום: איי אף פי)

1

2

3

4

5

6

7

שעטנז קצת מוזר אתם תוהים? זה בצד זה נמצאים מעגל אבנים מסתורי שבנייתו החלה 3,000 שנה לפנה"ס ובניין האופרה של סידני, זאטוט שבנייתו הסתיימה לפני 34 שנה, והוא פאר האדריכלות אבל בהחלט אין מדובר בפלא; או הקרמלין הרוסי מחד ופסל החירות מאידך. יכול להיות שמדובר בכלל ברשימה פוליטית?

גם אנחנו חושבים שהרשימה לא רצינית מספיק והקריטריונים ל-20 המובחרים אינם ברורים. על כן הכנו רשימה אלטרנטיבית של אתרי תיירות מפורסמים, גם הם כולם - פאר היצירה האנושית, אם כי יכול להיות שתמצאו אותם מעט הזויים.

המאוזוליאום של לנין

ולדימיר איליץ' לנין המהפכן מת כבר מזמן, ב-21 בינואר 1924 ליתר דיוק. אך באופן מסוים הוא עודנו עימנו. גופתו החנוטה של המנהיג הסובייטי מוצגת במאוזוליאום שלו בכיכר האדומה במוסקבה ועשרות מיליוני מבקרים כבר חזו בפלא.

ההחלטה המצמררת לא לקבור את לנין התקבלה לאחר שהממשלה הסובייטית

 קיבלה ביום מותו למעלה מ-10,000 מברקים שבהם התבקשה לשמר את גופתו של המנהיג הנערץ, למען הדורות הבאים. הסובייטים, שהיו ידועים מאוד בהבנתם לרחשי ליבו של העם, החליטו להיעתר לבקשה וחנטו את הגופה. אגב, בין השנים 1953-61 זכה לנין לחברה - חבר ותיק מהמפלגה הקומוניסטית, סטאלין החנוט, חלק עימו את המוזוליאום. והמסכן אפילו לא יכול היה להתהפך בקברו.

באשר לטענות בדבר האותנטיות של הגופה, מצד אחד מתעקשים צאצאיו של לנין, כי אכן מדובר בגופה האמיתית, וכי תהליכי החידוש והשימור ההכרחיים הם אלו המקנים לה מראה של בובת שעווה; מצד שני, הממשל הנוכחי אינו מוכן להגיב בנושא.

לאחרונה הועלו הצעות להעביר את הגופה לקבורה ולהרוס את המאוזוליאום, אך לפי שעה לא נעשה דבר. אז אם אתם בעניין, האתר פתוח למבקרים רוב ימות השנה, בימים ב'-ו'. הכניסה אמנם ללא תשלום, אך גם את המצלמות תתבקשו להשאיר בחוץ.

כיפת האוקיינוס

עבור אנשים שלא אוהבים הפתעות, המציאו היפנים את ה-Ocean Dome, חוף הים המקורה הגדול בעולם, שבו השמיים תמיד כחולים והשמש תמיד זורחת. גם הטמפרטורה אגב קבועה, ועומדת על 30 מעלות, מצד שני ברור שלא תוכלו לתפוס צבע.

החוף הנמצא במייאזאקי, הוא גם פארק המים הגדול בעולם, שנכנס לספר השיאים של גינס. אורך החוף 300 מטר, רוחבו 100 מטר וגובהו 38 מטר. ואם התקרה הנפתחת, החול הרך (העשוי מחלוקי נחל גרוסים), שלל הבריכות ומגלשות המים לא עושים עליכם רושם, לבטח לא תוכלו להישאר אדישים להר הגעש (המלאכותי, אלא מה) שמעשן אחת לרבע שעה ויורק להבות כמו דרקון שנתקעה לו המחט פעם בשעה. הזוי כבר אמרנו?

לא עדיף לצעוד עוד קצת עד לדבר האמיתי?

הנוף במקום מורכב מעצי דקל מלאכותיים, תוכים מלאכותיים שינעימו את שהייתכם בשירתם, גלים מלאכותיים שמאפשרים גלישה למעוניינים, ועוד 10,000 מבקרים, בשר ודם. ואפרופו בשר, יש איסור להכניס מזון לאתר (מעניין אם לפחות הנקניקיות שמוכרים במזנון אמיתיות).

מחיר הכניסה לפארק עומד על כ-50 דולר, לא זול, במיוחד בהתחשב בעובדה שיש חוף ים אמיתי (אם כי נטוש למדי), ממש 300 מטר מהאתר עצמו. הראש היפני ממציא לנו פטנטים.

פסטיבל הפין

אמנם לא אתר, אבל גם יפני והזוי פחות. מדי שנה בסוף חודש מרץ או בראשית אפריל, במקביל לפריחת הדובדבן, מתקיים במקדש וואקאמיה האצ'ימאנגו שבקוואסאקי "פסטיבל הפין". תשאלו בצדק, מה בדיוק קורה שם? ובכן, בשיאו של האירוע צועדים אלפי אנשים בתהלוכה, כשהם מחופשים לאבר מין גברי או נשי ונושאים בידיהם אבר מין גברי. כולם אוכלים סוכריות דמויות פין, או צנונים יפנים (דאיקון) מגולפים בצורה האמורה. במקביל צועדים מאות טרנסווסטיטים כשהם נושאים מיקושי (מקדש נייד בדמות אבר מין גברי בצבע ורוד).

בנוסף, החוגגים מגלפים אברי מין גבריים מדאיקון (צנון יפני גדול ממדים) ונשים וילדים משחקים בנדנדות דמויות אבר מין גברי כדי לקבל ברכה להגברת הפריון. לסיום נערך משתה במתחם של מקדש האל קנמרה ושם נמכרים אברי המין המגולפים במכירה פומבית.

לא נראה בדיוק כמו צנון יפני (צילום: אבי אלעזר)

מקורו של הפסטיבל בתקופת אדו, 1603-1867, ובסיפור על שד המסתתר באבר המין של האשה ומנסה לנשוך את הפין הגברי. לפי האגדה, בעל מלאכה מקומי עיצב פין מפלדה ששבר את שיני השטן הנסתר ומאז, מידי שנה, מציינים את הניצחון. למעשה, נוצר הטקס על מנת לאפשר לפרוצות של קוואסאקי להתפלל לאל קנמרה, אל הפריון, שיגן עליהן מפני עגבת. כיום עוזרת החגיגה לאסוף כספים עבור האגודה למלחמה ולמחקר האיידס.

אבל הפסטיבל מושך גם זוגות המקווים לצאצא ראשון ומבקשים את ברכתו של אל הפריון. במקום נמצאת גם נציגות מכובדת של הקהיליה ההומו-לסבית והרבה מאוד תיירים סקרנים שרוכשים מזכרות ברוח הטקסים. כל הזין.

סקי דובאי

הטמפרטורה בחוץ עומדת על 38 מעלות, צלזיוס. מדבר. אבל לתושבי דובאי זה ממש לא משנה - חורף או קיץ, אתר הסקי שבמרכז הקניות הענק "קניון האמירויות" מציע מגוון מסלולי גלישה למתחילים ולמתקדמים, כולל מסלול שחור - לאלופים.

"אני רץ לשיעור סקי לפני פגישה עסקית", אומרים המקומיים, ותוך שנייה הם מחליפים את בגדיהם כמו היו סופרמן - מהגלבייה המסורתית לחליפת סקי אופנתית. ג'וני יאמין, שמתמחה בדרך כלל בטיולים במדבר המקומי גולש במקום, ועוד על סנובורד. הוא מספר: "אני ממש מתלהב מאיכות השלג וממגוון האפשרויות של האתר. זה יותר טוב מאתרי הסקי הטבעיים שניסיתי באירופה".

עלות הקמתו של אתר הסקי מוערכת בכ-272 מיליון דולר, כסף קטן בשביל הדובאים, שבשקט יכולים להוסיף לרשימה האתרים ההזויים עוד כמה מתמודדים, דוגמת אי הדקל, והארכיפלג המלאכותי בצורת מפת העולם.

שימו לב לרקע מאחור (צילום: איי פי)

גודלו של אתר הסקי שלושה מגרשי כדורגל והוא יכול להכיל 1,500 מבקרים. 6,000 טון שלג ממלאים את ההיכל, שנבנה באופן שאינו מאפשר מפולות שלגים. בטוח, אלא מה. תותחי שלג מזרימים "תוצרת" על המדרונות - לשמחת המבקרים המקומיים. לרבים מהם זהו מפגש ראשון עם שלג מחוץ לטלוויזיה. סן מוריץ במתח.

מלון ונציה

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים בממלכת כאילו. שלדון אדלסון, היהודי העשיר העולם, העתיק ללב ה"סטריפ" (שדרת הבידור והמלונות המרכזית) של עיר החטאים וגאס את ונציה הקלאסית. תשאלו למה? כי הוא ואשתו בילו שם את ירח הדבש שלהם ומאז קשרו השניים את גורלם בעיר.

אז מה יש במלון? 6,000 חדרים בסך הכל, מגדלים, כיכרות, גשרים, לגונות, זמרים ועוד ועוד הפתעות. לרחוב החנויות הארוך שבתחומי המלון תקרה שמדמה שמיים. בקומה השנייה נבנתה ה"גרנד קאנאל", החשובה בתעלות ונציה, ומעליה גשר הריאלטו המפורסם. אפילו פיאצה סן-מרקו נבנתה, בדקדקנות מדהימה אגב, ולצידה כמה מן הארמונות של הדוג'ים ושעון המתכת הידוע.

ואפרופו אירופה הקלאסית, במלון נבנה סניף של מוזיאון השעווה "מאדאם טוסו", רק שאת בני משפחת המלוכה הבריטית החליפו ידוענים מענף הבידור האמריקני. וזה עוד לפני שהזכרנו את הסניף הנבאדי של מוזיאון גוגנהיים מניו יורק, וההרמיטאז' מסנט פטרסבורג.

קח אותי עד הפיאצה וחזרה (צילום: אורן אגמון)

אבל האטרקציה המרכזית היא כמובן המים הזורמים בכל מקום, שאם תשימו לב, מגבירים את תחושת הפיפי. גם למראה הנגנים וזמרי האופרה האיטלקיים שמבצבצים בין העמודים והפסלים הלבנים המרשימים קשה להישאר אדישים. לסיכום, שימו גם אתם 2.5 מיליארד דולר ובנו לכם עיר משל עצמכם.

סקייווק

על הגרנד קניון אין צורך להכביר מילים. זהו אחד מאתרי התיירות הידועים בארה"ב ובעולם. אמנם לא פלא, אבל בהחלט מופע מרשים של הטבע. עד לפני חודשים ספורים היו בו מספר נקודות תצפית לתיירים וכמה שבילי הליכה לקרקעית הקניון. גם טיולי סירות ורפטינג בערוץ הנהר היו פופולריים מאוד בשנים האחרונות, לצד טיסות בשמי האזור.

אבל במרץ האחרון צץ לו מונומנט חדש בלב הטבע הפראי - גשר סקייוק (Sky walk). מדובר בגשר בצורת פרסה שרצפתו זכוכית; הוא יוצא מאחת הגדות של הקניון, עושה סיבוב של 20 מטר מעל נהר הקולורדו וחוזר בחזרה לגדה ממנה יצא. מי שעולה על הגשר חייב לעטות כיסויי לנעליו, הן כדי למנוע החלקה והן על מנת שרצפת הזכוכית המרשימה לא תישרט; ובקטנה אנחנו מוסיפים, לא יותר פשוט היה לעשות זכוכית אנטי-סקרטש'?

הגשר מתנשא לגובה 1,200 מטר מעל הקרקעית של הנהר, כך שלסובלים מפחד גבהים הוא אינו מתאים. ואולי כן? בדיקות שביצעו מהנדסים טרם שנפתח לקהל הראו שהגשר יכול לעמוד בעומסים של 71 מטוסי בואינג 747. בעתיד יבנו באתר מוזיאון,חנות מזכרות, וכמובן לאונג' ל-VIP's, כמה מסעדות, ואפילו מגרש גולף. הכניסה אגב עולה יותר מ-80 דולר למבוגר מעל גיל 11.

מומחים סביבתיים הביעו מורת רוח מן הפלישה המכוערת אל הטבע היפה והשמור – פלישה שכוללת השחתה וכיעור צורתו הטבעית של הקניון. אז כנראה שממשל בוש עדיין חזק בעניינים, אבל השבט האינדיאני שבבעלותו השטח כבר לא. את התמלוגים שמקבלים האינדיאנים על השימוש בשטח הם מבזבזים בקזינואים של וגאס, אולי אפילו אצל שלדון שלנו. וככה סוגרים מעגל.

רוצים לראות איך זה נראה מגבוה?

פארק אריאל שרון

ואי אפשר בלי הנקודה הישראלית: אתר הפסולת חירייה הלך והתגבש כהר הזבל הלאומי בין השנים 1952-1998 והיה למפגע תברואתי של ממש, המתנשא לגובה של עשרות מטרים. בשלהי 2004 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את התוכנית לבניית פארק ציבורי במקום, לא לפני שעמדה בלחצים כבדים שהפעילו הארגונים הירוקים והרשויות המקומיות מסביב. 

כאן נבנה פארק (צילום: אביגיל עוזי)

מאז קורם הפארק עור וגידים, אך לפני חצי שנה אישרה ועדת השמות הממשלתית לקרוא להר הזבל הריחני על שם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, כהוקרה על מפעלו בתחום.

אין ספק שכששומעים על הסכנות הפוטנציאליות שהיוותה החיריה - זיהום מקורות מים, קריסת וגלישת פסולת עד לחסימת נחלי שפירים ואיילון - המחשבה ההגיונית הראשונה שעולה היא להפוך את המקום לפארק פורח ולאטרקצייה משפחתית. המשפט "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" מקבל פתאום משמעות אחרת.

שיקום החיריה הוא השלב הראשון בפרוייקט פארק איילון, המתוכנן להיות הפארק הגדול ביותר במדינת ישראל, שישתרע על שטח של 8,000 דונם ויבנה בדגש אקולוגי. למעשה, מסתבר שהוחלט לאגור את הגז המשתחרר מראש ההר, כדי להשתמש בו להפקת חשמל. יכול להיות שהפרויקט ראוי, אבל בטוח שאת ילדנו ניקח לשם רק עם מסיכות חמצן.

• יש לכם הצעות נוספות? שתפו אותנו בטוקבקים