התייבשות: למה זה קורה ואיך אפשר למנוע?
חופשת הקיץ בחום הלוהט של יולי-אוגוסט מגבירה את סכנת ההתייבשות. ואכן, בחודש האחרון חדרי המיון עמוסים במאות מטופלים, תינוקות, ילדים ומבוגרים, שהתייבשו. אז למה זה קורה ואיך אפשר למנוע?
כל קיץ חוזר הניגון, בו אנו מתנים את צרותינו בפני כל על כך ש"מעולם לא היה חום כזה". ואכן, כדור הארץ הולך ומתחמם, וחדרי המיון מוצפים במקרי התייבשות. רובם הגדול נגמרים בכי טוב, אולם להתייבשות יש סכנות לא מועטות מהן ניתן להימנע בקלות.
המונח התייבשות, ובעגה הרפואית – דהידרציה, מתייחס למאזן שלילי של מים, המרכיבים כ-70 אחוז מגופנו. ואכן, לא לחינם קיבלו המים את השם נוזל החיים: בלעדיהם לא ייתכנו חיים. אנחנו מתייבשים כתוצאה מגורמים רבים וביניהם הקאות, שילשולים, אובדן דם, כוויות, סוכרת, מחלות כרוניות אבל גם כתוצאה מחשיפה לשמש ומיעוט בשתייה.
הצרה היא שתחושת הצמא בגופנו נוטה להגיע לאחר שתהליך ההתייבשות התחיל. הגוף יודע להסתיר את ההתייבשות, עד למחסור ניכר במים. לרוב, התסמינים מופיעים כאשר כשני אחוז מנפח נוזלי הגוף אובד.
התייבשות מביאה לשלל תסמינים התלויים במאזן הנוזלים. התייבשות קלה גורמת לתחושת צמא, אובדן תיאבון ועור יבש. אצל ספורטאים גורמת ההתייבשות לירידה של כשליש ביכולת הגופנית.
התייבשות בינונית גורמת לצמא, ירידה בנפח השתן ההופך צהוב עד חום, עייפות, פה יבש, היעדר דמעות בזמן בכי, כאבי ראש וסחרחורת. מעבר מישיבה לעמידה גורם לירידה מהירה בלחץ הדם מה שעלול להביא לסחרחורת ועילפון.
התייבשות חמורה, בה נגרם אובדן של 5% מנוזלים הגוף או יותר, מביא להאצה בקצב הנשימות והלב בזמן שלחץ הדם צונח (בשל המחסור בנוזלים), ישנוניות, עילפון, עור מקומט, התכווצות שרירים, פרכוסים ואובדן הכרה. מחסור של 15% בנוזלים הוא כמעט תמיד קטלני.
אבל לא רק המחסור בנוזלים הוא בעייתי. התייבשות משנה את מאזן המלחים בגוף, וגורמת לירידה או עליה דרמטית ברמת הנתרן והאשלגן בגוף, שני מלחים הקשורים לתהליכים גופניים באיברים רבים שפעולתם משתבשת. התייבשות משבשת גם את פעילות הכליות, עד למצב חמור של פגיעה בלתי הפיכה ברקמותיהן.
אז מה עושים?
אבחון התייבשות הוא פשוט למדי. מעבר לתסמינים הבולטים ובהם מרפס צנוח אצל תינוקות, מיעוט במתן שתן או אי מתן שתן מעל 12 שעות, עור וריריות יבשות וירידה כללית במצב ההכרה, מתבטאת ההתייבשות היטב בבדיקת דם הנקראת כימיה. בדיקה זו מודדת את המלחים נתרן ואשלגן, ואת מדדי תפקודי הכליות – אוריאה וקריאטינין. ערכים גבוהים של אלה האחרונים מעידים על התייבשות בדרגה גבוהה. התייבשות חמורה משנה גם את חומציות הדם, הבאה לידי ביטוי בבדיקת דם נוספת הנקראת גזים בדם.
במצב כזה, הטיפול הרפואי בבית החולים כולל אישפוז תוך ניטור ומתן נוזלים לתוך הוריד. אולם הרבה לפני, ניתן למנוע את ההתייבשות בקלות:
- בימי הקיץ, הקפידו לשתות לפחות שמונה כוסות נוזלים ביממה. אם אתם עוסקים בפעילות גופנית או שוהים בסביבה חמה, הקפידו על שתיה מרובה של 12 כוסות נוזלים לפחות ביממה.
- שתיה מרובה היא גם הפתרון במקרה שלקיתם בשילשולים או הקאות. לא מומלץ להשתמש בכדורים להפסקת שילשול, שכן הם גורמים להתרבות הנגיפים או החיידקים במעיים, ולהארכת משך המחלה. במקרה של הקאות
מרובות עשוי הרופא להמליץ על כדור או נר "מוטיליום"
המשפיע על מנגנון ההקאה ומפחית את תדירותו.
- אצל ילדים מיובשים בעלי מרפס צנוח, יובש ניכר בפה, עיניים שקועות או מיעוט במתן שתן כדאי לתת תמיסת מלחים (הידרן, אורסט, מינרלי) כמה מיליליטרים במזרק או בכפית כל כמה דקות, עד שהילד חוזר להטיל שתן באופן תקין.
- אם הילד נראה חיוני, עירני, מגיב ומשחק, ניתן להמשיך בטיפול שמרני בבית. אולם אם הילד אינו נותן שתן מעל 12 שעות, מצב הכרתו מעורפל והוא ממאן לשתות יש להפנותו לבדיקת רופא.
