מימון השמיטה ישמור על הקואליציה
התקציב להבטחת שנת השמיטה הממשמשת ובאה עומד על 103 מיליון שקל, פי 4 מהפעם הקודמת. מהכסף הזה ייהנו החרדים והחילוניים כאחד, וייתכן שהתקציב ישמש יותר לשמירת הקואליצה מאשר לקיום המצווה
לא פחות מ-103 מיליון שקל תשלם המדינה לעסקי ועסקני שנת השמיטה שנפתחת בעוד כחודשיים. מחיר ענקי, וככל הנראה חסר תקדים של מימון ממשלתי לקיום מצווה דתית עתיקת יומין, שהיא חלק מההיסטוריה החקלאית של ארץ-ישראל. התורה אוסרת לעבד את אדמת הארץ בכל שנה שביעית. המחזור נועד להניח לקרקע לחדש את משאביה הטבעיים. הוא היה נכון לתקופות שקדמו לאמצעי הדישון.
למי שאינם שומרי מצוות נראה העיסוק בשמיטה כפולחן שעבר זמנו. בחוגי הדתיים והחרדים של המערכת הפוליטית הוא מעורר השנה עניין והתרגשות. לראשונה בתולדות הכנסת נדרשה ועדת הכספים להקים ועדת משנה לשמיטה למעקב אחר התקציב הענקי שהממשלה החליטה להעמיד לרשות העוסקים בה, לא מעט לפיצוי החקלאים על הפסד הכנסותיהם. החדשות שעלו מהוועדה מפתיעות ומסעירות.
השר הממונה על שירותי הדת, יצחק כהן מש"ס, גילה שם כי התקציב גדול השנה פי 4 (!) מתקציב השמיטה לפני 7 שנים. שר החקלאות שלום שמחון מהעבודה טוען שהגידול הוא רק פי 2.5, ורק מממן צרכים שהתפזרו בשמיטה הקודמת על סעיפים אחרים בתקציב משרדו. לשני השרים הממונים על ביצוע התקציב הסברים שונים לפשר הגידול הענקי, אבל את שניהם הגודל לא משנה והם מאוחדים בדעה שלא מדובר במחיר מוגזם או מנופח באופן מלאכותי.
שמחון אפילו מגלה שהוא דרש תקציב גבוה יותר - 120 מיליון שקל - אבל בהתמקחות עם האוצר נאלץ לוותר על 17 מיליון שקל. מהפשרה שנעשתה בחסות האוצר בפיקוחו האישי של ראש הממשלה אהוד אולמרט כממלא מקום שר האוצר, עולה הרושם שמדובר בכסף קואליציוני שנועד להאריך את חיי הממשלה. השרים המעורבים מכחישים כמובן.
פריצקי מתדרך את אחמד טיבי
אבל נראה כי לא במקרה מגלים נציגי הקואליציה החילוניים בוועדת הכספים חוסר עניין כלפי התקציב המנופח, ובמיוחד לגבי מטרותיו. שלי יחימוביץ מהעבודה לא ידעה עליו וגם לא נדלקה אחר כך, אם בכלל לא רצוי לתת עדיפות לתקציב היקר הזה למטרות חברתיות בוערות יותר. בינתיים רק רובי ריבלין מהליכוד אמר שלא יניח לתקציב לעבור בשקט, כשיבוא לאישור הוועדה, בעיקר של החלק המוקדש למימון לימודי החקלאים השובתים בישיבות ב-30 מיליון שקל.
נכון לעכשיו הוא במיעוט. בראש ועדת המשנה לשמיטה הושיבו את דוד טל מקדימה, לשעבר ש"ס, אחרי שאבדה תקוותו לקבל את ראשות ועדת הכספים. הדבקות שבה נרתם לתפקידו החדש נראית כהכשרת הקרקע לחזרתו למחנה החרדי לקראת הבחירות הבאות. בישיבת הוועדה האחרונה מילאו את החדר עסקנים שכל עניינם היה מי יקבל כמה ומתי מקרן השפע. נציגי המחנה הדתי-חרדי לחצו על מנכ"ל משרדו יעל שאלתיאל להתחייב שהחקלאים השובתים יקבלו פיצוי חודשי בגובה שכר המינימום כמו בשמיטה הקודמת.
מזלו של המחנה הדתי-חרדי שסיעת שינוי נמחקה מהמפה הפוליטית. בשמיטה הקודמת היא היתה קטנה, אבל גם תקציב השמיטה היה זניח ומלחמתה התמקדה בכסף הגדול שזרם לישיבות. בכנסת הקודמת שינוי היתה בשיא כוחה אבל רחוקה משנת השמיטה. היום מרתק תקציב השמיטה המנופח רק את הח"כ והשר לשעבר, יוסי פריצקי. פעילותו מתנהלת בשלט רחוק.
"כל העסק מטורף ופרוץ לחלוטין וגם מעורר את השאלה העקרונית מה פתאום המדינה משלמת על קיום מצווה דתית", הוא אומר וכבר הדריך את אחמד טיבי, מהרשימה הערבית המאוחדת, לבקש מראש הממשלה לממן גם את הפסדי הסוחרים המוסלמים אשר סוגרים את עסקיהם בחודש צום הרמאדאן. "אם הממשלה החליטה בעיקרון לפצות על הפסד או נזק בגלל קיום מצווה דתית יהודית, גם לנו מגיע כאזרחים שווי זכויות", הביך טיבי את לשכת אולמרט, ועדיין מחכה לתשובה.
פרנסה לרשת "כוללי השמיטה"
הפוליטיקה משחקת גם בין השרים שמחון וכהן. עכשיו, כשהקדמת הבחירות ברקע, הם מתחרים על הובלת הפרוייקט שהוא בעל משמעות במחוז הבחירה הדתי-חרדי. שמחון החילוני גייס לעזרתו את הגמלאי הדתי של משרדו, ירחמיאל גולדמן, שהיה ראש מטה השמיטה הקודמת. שמחון נשבע שהתקציב לא מלבין אפילו שקל ל"מטרות קואליציוניות". אבל מסעיפי החלטת הממשלה שמציג השר כהן עולה כי התקציב מספק לפחות פרנסה לא מבוטלת לשלוחות הממסד הדתי-חרדי, לא מעט לרשת "כוללי השמיטה" - שיקלטו את החקלאים בשנת השבתון ללימודי הקודש.
פריצקי טוען, "העמותות שמאחורי הכוללים מקבלות את הכסף כאילו החקלאים עובדים אצלן והחקלאים מקבלים את הכסף כאילו שהם לא מעבדים את האדמה". בוועדה המשנה לשמיטה לא ניתנה תשובה לשאלה אם התמיכה הממשלתית איננה במקרה תמריץ להמיר את החקלאות בלימודים, מה שיכול להסביר, על פני הדברים, את הביקוש הרב לתמיכות אשר מכפיל ומשלש את התקציב.
מה גם שפרטי התקציב, כפי שמציג השר כהן, לא פותרים את כל הבעיות שיוצרת מצוות השמיטה עוד מימי קדם. התורה דאגה למנוחת הקרקע אך לא לפרנסת החקלאי. תקופות ממושכות המצווה לא נשמרה או שגרמה אפילו לפשיטות רגל, כשנמחקו חובות כספיים, עד שגדולי תורה המציאו מעקפים יצירתיים שמאפשרים ללכת בלי ולהרגיש עם. היום ניתן לקבל היתר להמשך עיבוד הקרקע לאחר שנמכרה סמלית ללא יהודי, או לשיווק התוצרת שנמסרה לבית דין.
ההליכים הכרוכים במתן ההיתרים, בהעברת הבעלות או הזכויות לבתי הדין הרבניים, מתוקצבים בנדיבות בכ-30 מיליון שקל שילכו כולם לקופות הגופים הממונים ולפרנסת הסמוכים על שולחנם. האם מדובר בתמחור בדוק ובעיקר ריאלי? בוועדת הכספים אדישים לשאלה. שמחון וכהן חוזרים וטוענים כי כל התחשיבים "מקצועיים ונורמטיביים".
מהם גבולות השמיטה?
בכלל, התמונה של "כאילו שמיטה" עולה גם מהסייגים למצווה שנקבעו בהלכה, לפיהם מנוחת הקרקע יחסית ואיננה התכלית. למשל, כפי שמסביר השר הרב כהן, גבולות השמיטה הם של ארץ-ישראל המקראית. כלומר הנגב, הערבה ורצועת עזה מחוץ לתחום. ביהודה ושומרון שהיא חלק מארץ הקודש, הדין חל רק על אדמות בבעלות יהודים, וכאמור, גם בגבולות הקו הירוק אין מנוחה לקרקע אם העיבוד נמסר לגוי.
הסייגים מעמעמים את הפרשנות הרשמית לתפיחת התקציב. שמחון מודה שמספר החקלאים שומרי השמיטה לא עלה. בעיני כהן גדל מספר החקלאים שמעדיפים ללמוד בכוללים, אבל בעיקר גדל פי 4 מספרם של "צרכני השמיטה" - שאינם צורכים ירק, פרי או מאפה שנוצרו בארץ. עניין של "התעוררות רוחנית", כדבריו. החרדים פוסלים גם את תוצרת הארץ שגדלה בהיתר בידי זרים. המאפיות כולן כשרות למהדרין כך שכל החיטה המקומית פסולה.
בקטע הזה, משרד החקלאות כבר פיצה בעבר את מגדלי החיטה שנאלצו למכור את היבולים למאכל בהמות במחיר זעום. השנה תכנן שמחון עסקת חליפין עם הרשות הפלסטינית: להעביר את החיטה לעזה בתמורה לקמח שמתקבל מארה"ב למחנות הפליטים. הפיכת החמאס טרפדה את העסקה ואילצה אותו להגדיל את תקציב השמיטה ב-20 מיליון שקל לכיסוי הפסדי המגדלים.
כאן המקום לסגור את החשבון של 103 מיליון השקלים ב-23 המיליונים שילכו לתמיכה בגידולים חקלאיים המנותקים מהקרקע (על מצעי מים ועל אדמה מעל יריעות פלסטיק), ולפיצויים אחרים. זאת בנוסף לסכומים שכבר הזכרנו - 30 המיליונים שילכו על הסדרת ההיתרים והעברת הזכויות לבתי הדין הרבניים, ו-30 המיליונים שיוענקו לחקלאים שילכו לכוללים. די והותר חומר לבדיקת מבקר המדינה של תקינות התחשיבים והצדקת התקציב. נקודת המוצא של הביקורת צריכה להיות - למה לא רעדה האדמה עם רבע מהתקציב החדש ומדוע הצליחו החקלאים וצרכנים שומרי המצוות להסתדר יפה במאות השנים שלא היתה להם תמיכה ממשלתית?
ואחרון אך לא חביב - כסף גדול ולא ממשלתי מתגלגל על חשבון המחמירים במצווה, גם בשוק הפרטי, שבו חוגגים יבואני התוצרת החקלאית מחו"ל שמפרנסים צבא של משגיחי כשרות. בשמיטה הקודמת הסתננו לענף גם עסקנים מהמחנה החרדי. הם תפסו שליטה בחסות רבנית על חלק לא מבוטל מהייבוא הכשר למהדרין, קבעו מחירים מופקעים וגרפו קופה של עשרות מיליונים על גבם של צרכנים חלשים. לתאוות הבצע האנושית אין שמיטה.
נקודת המוצא של הביקורת צריכה להיות - למה לא רעדה האדמה עם רבע מהתקציב החדש ומדוע הצליחו החקלאים וצרכנים שומרי המצוות להסתדר יפה במאות השנים שלא היתה להם תמיכה ממשלתית?
לפנייה לכתב/ת 
