הנשים האדומות של היבשת השחורה
מפגש עם שבט ההימבה מנמיביה, שנחשף לאדם הלבן רק בשני העשורים האחרונים, הוא מאלה שמשאירים את חותמם גם זמן רב אחרי. מנהגיהם המיוחדים, בהם הנשים המשוחות בתערובת אדומה, שווים את הנסיעה ל"סוף העולם"
רוב שטחה של נמיביה, שגודלה פי 40 ממדינת ישראל, הוא מדבר האינסופי. כזה הוא גם מקום מגוריו של השבט בצפון-מערב המדינה, פרט לאזור נהר הקונני, המפריד בין נמיביה ואנגולה, המשופע במים ובצמחייה, שבו ניתן למצוא בו ג'ירפות, אריות, פילים מדבריים, אנטילופות ועוד.
אוכלוסיית המדינה מונה פחות משני מיליון בני אדם (שבהם 6% לבנים), ובני השבט הם 6,000 במספר. בשל עושר המחצבים שבה, נמיביה נחשבת לעשירה ביחס לשכנותיה, אך היא גם סובלת מפערי מעמדות גדולים, ומחלת האיידס הייתה בה למגיפה של ממש.
המפגש שלי עם שבט ההימבה, שנחשף לאדם הלבן רק בשני העשורים האחרונים, היה מאלה שמלווים אותך גם תקופה ארוכה אחרי. הנשים היפות, המנהגים המיוחדים של השבט הנסתר, ואורחות חייהם, נוטים להשאיר את חותמם על המטיילים, האנתרופולוגים והחוקרים המגיעים למקום.
הנשים שאינן מתקלחות
ההימבה הוא שבט קדום שההיסטוריה שלו לוטה בערפל. כיום ידוע, כי מוצא השבט הוא ממרכז אפריקה, ולאחר שנדד עם עדרי הבקר שלו במשך השנים, הגיע לאזור אגם "אטושה", שבצפון-מערב נמיביה. 
הנשים עוסקות בעיקר בטיפוח עצמן. שבט ההימבה (צילומים: שלמה כרמל)
חיכוכים עם שבטים אחרים הביאו את השבט להמשיך לנדוד עד לאזור "קוקולנד" המרוחק, הסמוך לנהר "קונני" על גבול אנגולה. זהו המקום שבו מצאו בני השבט את הנחלה אך לא את המנוחה, מאחר והנדודים הרבים הותירו אותם חסרי כל. זהו גם המקור לשמם - "הימבה", שבשפת ההררו הוא "תן לי".
כיום, מורכבת אוכלוסיית שבט ההימבה בעיקר מצעירים ומילדים. תנאי חייהם הקשים גורמים לכך שתוחלת חייהם תהיה קצרה מאוד, בעיקר בשם מחלות וזיהומים שונים. השבט מתנהל באופן סגור ומבודד, ואינו מתערבב עם שבטים שכנים.
בני השבט שונים משאר השבטים האפריקנים. למעשה, אני לא חושב כי יש שבטים שבהם נהוג אורח חיים דומה, שבו הגברים מוצאים את פרנסתם ותעסוקתם במרעה צאן ובקר, ואילו נשות השבט מתבטלות במשך רוב שעות היום, ומטפחות את המראה החיצוני שלהן או מעשנות סיגריות מתוצרת עצמית, העשויות מעשבים מקומיים.
ייחוד אחר של השבט הוא צבען האדום הלוהט של נשותיו, שמקורו במנהג למרוח את גופן ואת שערן באבקה חרסיתית אדומה המעורבת בשומן עיזים אחת לכמה ימים. פרט לצבע, ההתמרחות גם מחטאת את גופן של הנשים, שאינן נוהגות להתקלח. בנוסף, הן נוהגות להתקשט בטבעות מתכת, בשברי ביצי יען ובחרוזים, העשויים מחרצני פרי דקל האומורונגה, המכונה גם "להלה-פאלם".
מרכז סוף העולם
שבט ההימבה נחשף רק בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, במהלך מלחמת השליטה בין הכוחות המרקסיסטים שפעלו באנגולה, לבין צבא דרום אפריקה. צבא הדרום רצה למנוע את שיתוף הפעולה של בני השבט עם הכוחות היריבים וארגן עבורו קהילה מסודרים בדמות כפרים, מרכזים רפואיים, בתי ספר וחפירת בארות מים במימון ממשלתי.
מצאו את הנחלה, אך לא את המנוחה
פעילות זו סייעה לבני ההימבה להפסיק לנדוד, אך למרות הקמת המרכזים הללו המשיכו בני השבט לסבול ולהיפגע מאלפי המוקשים שהוטמנו באזור בזמן המלחמה, שגורמים לאבידות רבות בקרבם.
לתיירים המגיעים לאזור, הייתי ממליץ להצטייד בקמח, בסוכר ובדברי מתיקה שונים, משום שלבני השבט חולשה גדולה למתוקים. תשורות קטנות יסייעו לתייר למצוא פינה חמה בליבם וליהנות משיתוף פעולתם. כמובן שגם כסף תמיד מתקבל בברכה.
בני השבט מתפעלים את מרכז "הפווה" (opuwo), שבשפה המקומית משמעו "סוף העולם", הנמצא כ-80 קילומטר מהגבול עם אנגולה, ומהווה נקודת מפגש של התיירים עם השבט. רוב בני השבט שנמצאים במקום הם דוברי אנגלית, אותה למדו בבתי הספר שהקים הצבא הדרום אפריקני. כיום מתפעלים את בית הספר גופי צדקה וקבוצות דת נוצריות.
באזור ממוקמים כמה לודג'ים טובים וברמה גבוהה, המתופעלים על ידי חברות תיירות, אך מחיר השהייה בהם יכול להאמיר עד לסכום של 200 דולר ללילה ואף יותר. המחיר כה גבוה בשל קשיי ההגעה למקום, אבל אטרקטיביות האתר והייחודיות במפגש המיוחד עם בני השבט הופכים את החוויה לחד פעמית.
- הכותב הוא מנכ"ל חברת "עולם אחר", המתמחה בטיולים לאפריקה וליעדים אקזוטיים בעולם
לפנייה לכתב/ת 
