מהומות בואדי

9 ביולי, 1959 – הואדי שקדם לואדי ערה. מדינת ישראל הצעירה הפתיעה את העולם ביכולת ההישרדות שלה. במלחמה, ולאחר מכן בבניין הארץ, הוכיחו מנהיגיה, ונתיניה, כי אכן ראויים הם להערכת אומות העולם. אך מעבר למעטה החיצוני מעורר הכבוד הונהגה בארץ, "מבלי משים", מדיניות מפלה, מקפחת, ויש שיאמרו אף גזענית, כלפי החלקים החלשים ביותר של החברה הישראלית. בדיעבד יש האומרים, כי רגע ההתפוצצות היה שאלה של זמן ומקום. והזמן הגיע ב-9 ביולי, 1959. המקום היה שכונת ואדי סאליב שבחיפה. האירועים זכו לכינויים ה"נקי": אירועי ואדי סאליב.

שכונת ואדי סאליב היתה במקורה שכונה ערבית. לאחר שננטשה (ולא מבחירה) על ידי יושביה, אוכלסו הבתים בעיקר על ידי עולים, בחלקם הגדול יוצאי צפון אפריקה. המצוקה הסוציו-אקונומית של יושבי השכונה היתה קשה מנשוא, ובהתאם, תחושות הקיפוח, והזעם על המדינה ומנהיגיה – מנהיגים שנתפסו בשכונה כגזעניים. המשטרה, כמייצגת החוק והסדר, נתפסה כשליח העיקרי של המדינה הגזענית. באופן טבעי, ה"בלגן" החל בעקבות המפגש עם נציגיה בשטח.

ב-9 ביולי התעמתו שוטרים שסיירו בשכונה עם אחד מתושביה, אותו האשימו בהפרעה לסדר הציבורי. העימות התרחב ואת הכוח המשטרתי הקיפו תושבים מהשכונה. התושבים, משום מה, לא אהדו במיוחד את אלה שהתיימרו לדאוג לסדר הציבורי במקום. ההתדרדרות היתה מהירה, ובשלב מסוים נורה התושב, ופונה לבית החולים (מאוחר יותר טענו השוטרים כי הירי היה מחויב המציאות, שכן זו היתה הדרך היחידה להשתלט על התושב המתפרע). עד מהרה החלו תושבי השכונה במחאה אלימה, והעימות עם השוטרים הלך והחריף. כך עד שמפקד תחנת המשטרה שהגיע למקום הצליח להרגיע את הרוחות. הסערה שכחה, זמנית.

בלילה הופצו שמועות (שהתגלו מאוחר יותר כמוטעות) על מותו של הפצוע. בבוקר שלמחרת יצאו בתגובה מאות מתושבי השכונה להפגין מול תחנת המשטרה המקומית. ההפגנה הסתיימה בשקט יחסי, אך מאוחר יותר התקיימו הפגנות נוספות ואלה הפכו עד מהרה למחאה אלימה. המפגינים הגיעו למרכזה של העיר החיפאית, חסמו כבישים, יידו אבנים, ופגעו ברכוש רב. 34 שוטרים ו-2 מפגינים נפצעו באירועים האלימים. 34 מפגינים נעצרו. ביום שלמחרת פרצו מהומות באזורי ריכוזים גדולים של יוצאי צפון אפריקה. חלקן, כך התברר מאוחר יותר, אורגנו על ידי בעלי מעמד מרכזי בעדת העולים. הממשלה התכנסה לישיבת חירום, בסיומה פורסם כי "הממשלה הטילה על המשטרה למנוע התפרעויות בכל האמצעים העומדים לרשותה".

בסוף חודש יולי הועמדו לדין שלושה ממנהיגי התושבים ונשפטו לכמה חודשי מאסר. במקביל הוקמה ועדת חקירה ממשלתית לחקר האירועים. בתום עבודתה קבע יו"ר הוועדה, השופט עציוני: "כאן חטאנו כולנו, כאן אשמים אנחנו כולנו".

רוצים לדעת עוד על האירועים? היכנסו לערך "אירועי ואדי סאליב ".

החידה היומית

היום, לפני 30 שנה, ניצחתי בקונצרט מיוחד על התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מי אני, ומהו האירוע המיוחד שנחגג בקונצרט?  

מה עוד קרה ב-9 ביולי?

9 ביולי, 1540 – פרידה מכובדת: לאחר 6 חודשי נישואין מחליט המלך האנגלי הנרי ה-8 להתגרש מאשתו הרביעית, הנסיכה אן מקליב. מלכתחילה לא היה זה קשר "אידיאלי": השניים נישאו בעיקר על מנת למנוע ברית אנטי אנגלית בין צרפת לספרד. מעבר לכך, לצד הכישלון ניתן לומר כי במידה רבה מזלה של מקליב שפר עליה: אן בולין, אשתו השנייה של המלך, וקתרין הווארד, אשתו החמישית, הוצאו להורג באשמת ניאוף. ג'ין סימור, אשתו השלישית, מתה בטרם עת. כך, מקליב אולי יצאה מכל העסק כעוסה ומתוסכלת. אך עם ידיים, רגליים, וקצב נשימה סדיר פחות או יותר.

9 ביולי, 1793 – עבדים היינו, גרסת קנדה: צעד מכונן בהיסטוריה של המאבק לזכויות אדם: בקנדה מוכרז החוק נגד העבדות. החוק אוסר על כל יבוא של עבדים לקנדה, ומגביל את התוקף של העבדות הקיימת. אחת המגבלות המכריעות בתנאי החוק קובעת כי כל עבד צעיר הנמצא בקנדה בזמן כניסת החוק לתוקף זכאי לצאת לחופשי בהגיעו לגיל 25. באופן די מעניין, ביום זה עתידות להתרחש התפתחויות נוספות הנוגעות לזכויות האדם: ב-1986 בוטל בניו זילנד החוק האוסר על יחסי מין הומוסקסואליים. 5 שנים לאחר מכן הכריז הוועד האולימפי על השבת דרום אפריקה לארגון, בעקבות ביטול משטר האפרטהייד.

9 ביולי, 1816 – ואמוס ואמוס ארחנטינה: מאבקם של תושבי דרום אמריקה בשלטון הקולוניאלי הספרדי הגיע לשלביו הקריטיים בשני העשורים הראשונים של המאה ה-19. ב-25 במאי 1810 הוקמה ה"חונטה פרימרה" (המועצה הראשונה) לשלטון עצמאי של "הפרובינציות המאוחדות של לה פלטה". המאבק הצבאי החל. חוסר יציבות ומלחמות מקומיות איפיינו את השנים הבאות. החונטה התחלפה לעתים קרובות, מבלי שהצליחה להגדיר חוקה מוסכמת. ב-9 ביולי 1816 נעשה ניסיון נוסף לכנס קונגרס שיגדיר את אופייה של המדינה, ללא הצלחה. למרות זאת, הוכרזה סופית בתאריך זה עצמאותן של "הפרובינציות המאוחדות של נהר לה פלטה", והתאריך הפך למועד הרשמי של עצמאות ארגנטינה.

9 ביולי, 1992 – גור לך: המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, ביל קלינטון, מכריז על בחירתו בסנטור מטנסי, אל גור, כמועמדו לתפקיד סגן הנשיא. השניים מנהלים יחדיו את אחד הקמפיינים המוצלחים בתולדות מערכות הבחירות לנשיאות (בעניין זה נלקחות בחשבון מערכות הבחירות בעידן תקשורת ההמונים האלקטרונית), ובסופו הם מדיחים את הנשיא המכהן, ג'ורג' בוש (האב). מרגע זה ידעו יחסיהם של השניים עליות ומורדות, ולמרות זאת, הם סיימו יחד את מלוא 2 הכהונות האפשריות. גור עצמו הפסיד בשנת 2000 את הבחירות לג'ורג' בוש (הבן), בצל שערוריית מניית הקולות בפלורידה. ההנחה היא כי לו גור היה מערער על ההתרחשויות בפלורידה היה זוכה בניצחון. כך או כך, גור בחר שלא לערער, ולעזוב זמנית את העשייה הפוליטית. עד מהרה הוא שב למרכז העניינים, ותוך שנים ספורות הפך לאחת הדמויות החשובות במאבק למען איכות הסביבה.

9 ביולי, 2006 – אל תבכי, אחות קטנה, זה לא חשוב את מבינה: היום, לפני שנה בדיוק, זכתה נבחרת איטליה בכדורגל בגביע העולם. היתה זו זכייתה הרביעית בגביע החשוב מכולם. איטליה גברה בגמר טורניר המונדיאל על נבחרת צרפת 5-3 בדו קרב פנדלים, לאחר שוויון 1-1 בתום 90 דקות משחק ו-30 דקות הארכה. משחק הגמר ייצרב בזיכרון דווקא בשל אחד האירועים הדרמטיים והמוזרים ביותר בדברי ימי הטורניר.

עבור זינדין זידאן, כוכב הנבחרת הצרפתית ואחד השחקנים הטובים בעולם, היה זה משחק הפרישה מכדורגל. אוהדים רבים ייחלו לסוף מרגש במיוחד, שיכלול הרמת גביע על ידי הכוכב הפורש. זידאן עצמו הרס את החגיגה: לקראת סוף המחצית השנייה נגח בעוצמה בפניו של המגן האיטלקי מטראצי והורחק מהמשחק האחרון של חייו. מאוחר יותר התברר כי הנגיחה באה בתגובה לפגיעה מילולית של המגן ב"כבוד" אחותו של זידאן. מטראצי סיפר כי בזמן שתפס את חולצתו של השחקן, אמר לו הצרפתי: 'אתה רוצה את החולצה שלי?'. בתגובה ענה האיטלקי: 'הייתי מעדיף את אחותך'. זידאן החליט שבמקרה זה, נגיחה היא מן העניין.

בחזרה ל-1948

מלחמת העצמאות נמשכת והעורף הופך לחזית, בהתאם כותרת ההוצאה השנייה של עיתון "ידיעות אחרונות" מכריזה:

"הוטלו פצצות על תל-אביב. מטוסי האויב הופיעו ב-3 אחה"צ בשמי תל-אביב והטילו פצצות".