"קידושי הצחוק": דרוש פוסק אמיץ
שוב ושוב אנו שומעים על נער שמקדש ילדה בת 12 (בנוכחות עדים) והופך אותה לנשואה, על כל הכרוך בכך. רבקה לוביץ' לא מבינה מדוע פוסקי הדור לא נדרשים לסוגייה ויש לה גם כמה רעיונות יצירתיים עבורם
מעבר לבעיה הפרטית של הילדה האומללה שנאלצת לעבור תהליך לא פשוט כדי להשתחרר ממצבה – יש לבחון את המסרים החברתיים והדתיים הטמונים כאן. בראש ובראשונה מתברר, למי שלא ידע, שכל גבר יכול במחי יד לקדש כל אשה פנויה, ובכך להופכה לאשת איש. לא מספיק ש"קונים" את האשה, אלא גם עושים זאת בקלות שהיא בלתי נסבלת.
הפיכת האשה לאשת איש אינה דבר של מה בכך, משום שבכך משתנה לגמרי מעמדה האישי של האשה מפנויה, המותרת לכל אדם (כמעט), לאסורה על כל העולם מלבד בעלה. האשה/הילדה תישאר במצב הזה כל זמן שבעלה (האיש/הילד שאמר לה "הרי את מקודשת...") לא יאות לתת לה גט. כמו שלא ניתן לקבל את הרעיון שקיים בחברות מסוימות שנטילת כבודה של האשה יכול להיעשות במעשה זה או אחר על ידי גבר כלשהו, כך גם קשה לעכל את הרעיון שנטילת חירותה של האשה יכול להיעשות על ידי אמירה ומעשה של גבר כלשהו או על ידי פעולה הנעשית בצחוק.
הפער בין הכוח והמעמד של האשה בחברה היום לבין מעמדה הנמוך בתחום ההלכתי הוא כל כך גדול, שבכדי להישאר דתיים שפויים אנו נוטים להכחיש ולהתעלם מן הסיפורים הללו ומן המשמעויות הקשות שלהם.
פוסקי הדור, מחכים לפתרונות יצירתיים
זה מביא אותי לפגיעה השנייה שהיא לא פחות קשה מן הראשונה. גם אם ההלכה בנויה על מציאות שוביניסטית וסדר עולם פטריאכלי שהיה קיים בעבר, אין זאת אומרת שהדברים לא ניתנים לשינוי.
מדוע פוסקי הדור אינם מוצאים את הדרך לשים קץ לדבר הזה באמצעות תקנות וגדרים? הנה לכם כמה רעיונות יצירתיים לפיתרון: הרבנים יתקנו תקנה הקובעת שאי אפשר לסדר קידושין ללא רישום מסודר מראש, וללא מעמד של עשרה אנשים ורב שמכוון לנושא, וכל צורה אחרת של קידושין לא יתקבלו על דעת רבנן. הצעה זו עולה בקנה אחד עם הכלל שקבעו חז"ל ש"כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש".
הצעה אחרת: הרבנים יקבעו שלא ניתן לקבל את הרעיון של "שתיקה כהודאה" בעניין קידושין (אלא אם האשה לבושה בשמלת כלה), ורב מוסמך יצטרך לשמוע מילים מפורשות מפי האשה שהיא מעוניינת להינשא לאיש, כדוגמת: "אני מסכימה להתקדש לך". ללא השמעת מילים אלה בנוכחות רב, האשה אינה מקודשת.
לפני מספר שנים נודע מקרה בארה"ב בו בעל סרבן הודיע שקידש את בתו לאיש אחר ושהוא לא יודיע לאף אחד מיהו האיש. בכך אסר האב את בתו על כל העולם כולו, והפך אותה לעגונה. או אז נזכרו כולם לרוץ לרבנים פוסקי הדור בשאלה אם גם היום עדיין תופסים "קידושי אב".
מדוע הרבנים אינם מוצאים פתרון לבעיות הללו? האם ייתכן שהם אינם מעוניינים במציאת פתרונות כוללניים, ומעדיפים להתמודד עם כל מקרה לגופו משום שבכך הם משמרים את הכוח שיש בידם? עצוב לחשוב שאולי רק אחרי שנשים יכנסו לתחום פסיקת הלכה יחלו החיפושים אחר פתרונות שורשיים.
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים ", טל': 02-5664390
