משיכה זה בנשמה, לא במספר המכנסיים

זה הולך ככה: כוכבות קולנוע? רזות! דוגמניות? רזות! פוליטיקאיות? רזות. זה מה שמראים לנו בעיתון, וזה מה שאנחנו קוראים. אז למדנו לאהוב אותן רזות וחטובות עם בטן שטוחה וציצים נאים. כשהן עוברות ברחוב, הן אלו שאנחנו מסתכלים אחריהן במבט עורג. אבל אחרי שראינו את כל ה-28 בחורות שאכן נשארו ככה אחרי גיל 19, אנחנו חוזרים לשיגרה. כשאנחנו מנסים להיות יפי נפש, אנחנו אומרים לכולם שזה היופי הפנימי שקובע ולא המראה החיצוני. אבל זה שטויות, למלכת היופי אנחנו בוחרים גבוהות, רזות עם ציצים שקוראים תיגר על כוח המשיכה.

עד כאן חוסר הפייריות של החיים. עכשיו לקטע המעודד. טוב, אני מודה – חתיכות בדמיון שלי עדיין נראות די כמו דוגמניות או כוכבות קולנוע (לא פוליטיקאיות!). אבל האמת? האמת האמת? זה בא מהאופי. יש שמנות באופי. ואני לא מתכוון לאף אחת ששוקלת קילו או 100 קילו מעל מה שהגרף הרפואי אומר. אני מדבר על אלו שאנחנו קוראים להן שמנות, ואין שום קשר בין אחוז השומן אצלהן בגוף למילה עצמה.

את יכולה להיות 40 ק"ג מעל לגרף ולהיות מטריפה בסטייל וחושנית להפליא. לעומת זאת, את יכולה להיות בגובה הנכון למשקל שלך ולשבת בשווארמיה המקומית עם פיתה, כשהטחינה נוזלת לך מכל החורים וסחוג דבוק לך ללחי, ופתאום להיות הכי שמנה בעולם. כי האמת? האמת היא באסתטיקה. להיות בהמה ולהיות שמנה זה שני דברים שונים לחלוטין. היו לי מסביבי בשנות חיי מספיק עודפות קילוגרמים כדי לדעת שאת יכולה להיות סקסית מדהימה אם רק תרצי. סקסי זה באופי. לא ביופי. משיכה זה בנשמה, לא במספר של המכנסיים.

אני נמשך למי שאני נמשך, לא למשקל שלה. יש לך את האופי הממזרי שאני אוהב? תאמיני לי שהמשקל שלך שלך לא יקפוץ לי לעין. את יודעת לצחוק? כבר ירדו לך חמישה קילו. את חכמה? עוד שבעה. את שובבה? 12! יש לך ביטחון עצמי בלי לעבור את גבול השחצנות? שמונה. ואכפת לך להיראות טוב אפילו שקשה לך למצוא בגד יפה? זה בדרך.

יש לך סטייל? אז את "רזה" בעיניי

אני מסתובב בקניון ורואה מישהי בת 18, עם שלושה קילו עודפים בסך הכל, חולצת בטן קצרצרה שהחמישה ס"מ בין הקצה שלה לקצה המכנסיים "שופכים" את שלושת הקילוגרמים האלה במין פרחיות מגעילה שאומרת "אבל אני חתיכה בת 18, ולא שוקלת 80 קילו". אז היא שמנה! ומגעילה. יש לך סטייל? אז את "רזה" בעיניי.

רובנס אהב שמנות. אני מתאר לעצמי שאין משפט ששמנות שומעות יותר מהמשפט הזה. אבל הוא יותר אהב את המין הנשי מאשר את הפולקעס שלהן. כמה שיותר אשה היה לו יותר טוב. אבא שלי היה קורא לנשים "שמנות" בתור מחמאה, ואני בטיפשותי חשבתי שבאמת זו מחמאה. אז הייתי אומר את זה מידי פעם לחברה או שתיים. למדתי. כמו הכלב המפורסם מהניסוי של פבלוב – אני מתכונן לסטירה שאחרי. אבל להגיד שאני אוהב שמנות כי אני "אוהב את הירכיים המלאות שלהן ואת החזה השופע"? כפי שעשה אתמול אחד המגיבים לכתבה על מציאת אהבה במידה גדולה - זה דוחה בעיניי.

כשאני מחפש אחוזי שומן נכונים אני קונה קוטג'

שוב לאמת – יותר קל לצוד את העין עם משקל רזה וגוף מדהים. אבל בסוף נשארים איתך. אז לפעמים יותר קשה לך לצוד למישהו את העין. אבל כשתצודי, את יודעת למה הוא איתך. ובסוף, כשהוא ירצה גם לדבר עם מישהו, הוא ידבר לפי הראש, לא לפי המשקל. חייכי. תהיי זקופה. אנחנו כולנו שמנים בפנים. חלקנו רק נראה רזה. תיראי רזה.