די לתוכנות המנופחות
רוב התוכנות השולחניות הולכות ומתדרדרות מגירסה לגירסה ומשדרוג לשדרוג. הן מתנפחות ומאבדות מיקוד. הסיבה: האינטרסים של המשתמשים והחברות הן שונים. תוכנות הקוד הפתוח והשירותים המקוונים מספקים חלופה שפויה
דבר לא טוב קורה לרוב התוכנות השולחניות מגירסה לגירסה ומשדרוג לשכלול - הן הולכות ומאבדות את המיקוד, הולכות ומתנפחות. נסו לחשוב על שלוש דוגמאות של תוכנות אשר הגירסה האחרונה שלהן היא המוצלחת ביותר במשפחה, פאר האבולוציה. קשה, נכון?
מי שמע על חברת תוכנה שהכריזה פומבית כי אין לה עוד לאן להתפתח ולכן לא תוציא גירסאות נוספות מלבד עדכוני אבטחה ותוספות אשר המשתמשים יבחרו אם להתקין? זה לא קורה, כי תוכנות, כמו ארגונים, לעולם לא מסיימות את תפקידן אלא מוצאות לעצמן יעדים חדשים כדי להצדיק את המשך קיומן.
לחברות התוכנה אין אינטרס
מיקרוסופט נוהגת לספר לקראת כל השקה של תוכנה כי הגירסה החדשה טובה בהרבה מכל קודמותיה ובין השורות מודה שהקודמת סבלה מפגמים.
לחברות התוכנה אין בעצם אינטרס להבטיח שהגירסה האחרונה תספק את כל צורכי המשתמשים, אחרת
איך הן יוכלו לטעון בבוא היום כי הגירסה הבאה היא "הטובה ביותר מסוגה"? איך ייתכן בכלל שתוכנות שהן כה מושלמות עם השקתן הופכות גרועות ומבוגגות עם הופעת הגירסה החדשה?
הן לא מסתפקות בכך - רובן מוחקות כל זכר לגירסאות הקודמות של התוכנה ומאלצות את הגולשים לשדרג בנימוקים כוזבים של אבטחת מידע והתייעלות (לטובת המשתמשים פועל אתר OldVersion המצוין, הכולל גירסאות ישנות של תוכנות).
תופעה: תוכנות נופחה
באנגלית תופעה זו מכונה bloatware או "נופחה". מגירסה לגירסה גדלות התוכנות מכובד התכונות. הן הופכות לבזבזניות זיכרון, ובמקביל ממשק התוכנה מתקשקש ומתמלא, והעומס הקוגניטיבי הזה מקשה על המשתמש למצוא את מבוקשו ביעילות.
כלל אצבע הוא כי עם הזמן, יישומים קטנים, ממוקדים ויעילים יתפתחו לתוכנות שמנות ועמוסות בתכונות שוליות עבור רוב המשתמשים. החדשנות באה תמיד על חשבון התועלת.
מיקרוסופט מכה על חטא
לקראת השקת Office 2007 ראשי מיקרוסופט היכו על חטא. הם גילו שרוב לקוחות החברה מבקשים להוסיף תכונות שכבר משולבות בחבילת התוכנה. הם הבינו כי הצרכנים לא מעוניינים בתכונות נוספות אלא בדרכים יותר יעילות להשתמש באלה הקיימות.
שטויות, אני אומר. האם נדרשו למיקרוסופט 10 שנים ומיליארדי דולרים מתקציבי מחקר ופיתוח כדי להבין את מה שכל משתמש פשוט יכול לומר להם? מיקרוסופט ידעה כל הזמן שהשדרוגים תורמים בעיקר לחשבון הבנק שלה ולא לחווית השימוש של לקוחותיה.
אך גם כאשר מיקרוסופט משפרת, היא גורעת. למשל, ממשק ה-Ribbon החדש, המשולב ב-Office 2007 ומוצג על ידי החברה כשיפור גדול. יכול להיות, אך יש לא מעט משתמשים שהתרגלו להשתמש בשורת התפריטים הישנה. הם פשוט יודעים היכן כל פקודה נמצאת.
האם מיקרוסופט מאפשרת להם להשתמש בממשק הישן והמוכר בחבילה החדשה? לא ולא.
הפתרון האידיאלי הוא שאנחנו, הצרכנים, "נתפור" לעצמנו את התוכנה הרצויה לנו מהתחלה ועד הסוף, אך הגמישות הזו כמעט ואינה קיימת. החברות אינן מעוניינות בה.
גם למשתמשים חלק בעניין
גם הצרכנים התמסרו לאשליית השדרוגים הזו מרצון. מיקרוסופט מציעה חינם מעבד תמלילים בסיסי, אולי פשוט מדי, בשם "כתבן". ספק אם רוב הקוראים של טור זה אי פעם השתמשו בו אם הם בכלל מודעים לקיומו.
ג'ואל ספולסקי טוען כי בעוד 80 אחוז מהאנשים משתמשים ב-20 אחוז בלבד מהתכונות (על פי עקרון פרטו), כל אחד מהם משתמש בתכונות שונות. לכן התוכנות הקלות למיניהן לא יעילות. דוגמה נוספת היא מנהלי ההתקן למיניהם של המדפסות. רוב האנשים משתמשים רק בכפתור ההדפסה, אז למה לבלבל אותם עם עשרות אפשרויות נוספות שיכולות להיות מוסתרות וחלקן אף מיותרות?
החברות רוצות לשווק
שרשרת השדרוגים האלה לא הייתה פועלת אלמלא תאוות החידושים של רובנו והאמונה שיותר זה תמיד יותר. הרעה החולה הזו, שאינה אופיינית רק למיקרוסופט, נובעת מפערים באינטרסים בין הצרכנים לחברות התוכנה. מפתחי התוכנה שמו דגש על Time-to-market – שיווק בכל מחיר, על חשבון מיטוב, QA, ודיבוג.לעומת הזינוקים הנחשוניים במוצרי חומרה כמו הטלפונים הסלולריים והמחשבים הניידים והנייחים, ההתקדמות בתחום התוכנה השולחנית בעשור האחרון הייתה מזערית. כמה לא מפתיע לדעת שיש לכך קשר לאילוצים. בשנות ה-70' מפתחי תוכנה סבלו ממגבלות קשות של מקום בדיסק וזיכרון. כתוצאה מכך, הם נאלצו לפתח תוכנות קטנות ויעילות ולנצל בתבונה את המשאב העומד לרשותם.
כעת, כאשר עלויות האחסון בתחתית, לא דופקים חשבון ודוחסים כמה שיותר תכונות. כך הגענו למציאות של מוצרים עם 50 מיליון שורות קוד כמו Windows Vista, בהשוואה ל-40 מיליון שורות קוד ב-XP.
ניקלאוס ווירת המציא את חוק ווירת, הקובע כי מהירות התוכנה תפחת בקצב מהיר יותר ביחס להאצה
בקצב החומרה. למשל, מהירות ההפעלה של מחשב אישי מודרני עם מערכת הפעלה חדשה היא לרוב איטית יותר ביחס לזמן ההפעלה של מחשב לפני חמש או 10 שנים.
הקונספירטיבים אף טוענים כי מוכרים לנו תוכנות מנופחות כדי להצדיק שדרוג למחשבים מהירים יותר, וכך תעשיית החומרה מניעה את תעשיית התוכנה ולהפך. אולי אין כאן קונספירציה אפלה אך זו התוצאה הסופית.
אלטרנטיבה שפויה לתוכנות מנופחות הם ישומי הקוד הפתוח, אשר אינם מושפעים לרוב משיקולי time-to-market ומפותחות באופן רציף על ידי הקהילה. כתוצאה מכך הם קטנים ויעילים יותר לרוב מתוכנות מסחריות, אם כי לעתים ממשקי המשתמש שלהם מורכבים מדי למשתמשים מתחילים.
מודל התוכנה כשירות מקוון הוא התקווה החדשה של שוחרי התוכנה השפויה. בגלל אילוצי רוחב הפס, למפתחי שירותים כמו Google Docs או Meebo יש אינטרס ברור כי התוכנות שלהם יהיו קלות ויעילות.
אך כאשר עלות הפס תצנח לקרוב לאפס, אפשר להניח שהיצר המסחרי הרע שוב עלול לגבור על החובה לשמור על מינימליזם בתוכנה. לטובת השפיות תתגייס הפעם התחרות המסחרית. איך זה ייתכן? בניגוד לתוכנה שולחנית, הגולשים לא מונחים בכיס של אף שירות מקוון. האצבע שלהם קלה על העכבר ואם ממשקים גדושים מדי יבלבלו להם את העיניים והראש, הם ישתמשו בה.
מכירים תוכנות שהתדרדרו משדרוג לשדרוג או ההפך, ישומים שהשתפרו? ציינו אותם בתגובות
