שתי גדות לבנימינה, זו שלנו וזו גם כן
תחנת הרכבת בבנימינה אינה עניין פשוט, וסגירת מעבר הרכבת רק סיבכה את המצב אפילו יותר. מיכל בן ארי אזרה אומץ והגיעה ברכב, סיירה בפינות ובבתים שריח ישן נושן עודנו ניכר בהם, וסיימה את היום מבושמת מיסמין ומיין
אולם, מסתבר שהרכבת היא עניין אמביוולנטי בכל הקשור להתפתחותה של המושבה. מצד אחד, בזכות תחנת הרכבת הייתה בנימינה לאזור נדל"ן מבוקש; מצד שני, היא גם תרמה להפיכתה לעיירת מעבר, כזו שעוצרים בה רק כדי להחליף רכבת; ואילו מצד שלישי, יטענו פעילי איכות הסביבה, כי הפיתוח המואץ שנגרם בשל תחנת הרכבת מגיע על חשבונם של השטחים הפתוחים, ופוגע בצביון הכפרי של המושבה.
כך או כך או כך, החלטנו בסופו של דבר להרהיב עוז ולהגיע לבנימינה דווקא ברכב פרטי. ולמה צריך תעוזה? משום שבמשך שנים רבות היה מעבר רכבת במרכז בנימינה, אך תאונות חוזרות ונשנות במפגש הכביש והמסילה, הביאו את שר התחבורה, שאול מופז, להורות על סגירת המעבר עד להחלפתו בהפרדה מפלסית. הפרדה מפלסית לא נראית באופק, אבל בנימינה הופרדה וחולקה לשתי גדות. זו שלנו, זו גם כן.
קסם ישן נושן
את הסיור נתחיל בגדה המזרחית ונחזור בזמן לשנת 1922, עת הוקמה המושבה על ידי הברון רוטשילד (וגם נקראה בנימינה על שמו). בין המתיישבים הראשונים היו חברי קבוצת הקליפורנים ונשותיהם, צעירים שלמדו חקלאות בארצות הברית, והקימו ברחוב הדקל רפת מודרנית ומכון חליבה מהמשוכללים בזמנו. הפרות, אגב, הגיעו מהולנד.
מוזיאון המשחזר את החיים של פעם. בית ראשונים (צילומים: מיכל בן ארי)
משם נפנה לרחוב המייסדים, רחובה הראשי של בנימינה מעת היווסדה, שקסם ישן נושן שורה עליו. ברחוב שכנו מוסדות כמו המרפאה ובית הדואר, ובית מספר 9 המיועד לשימור, ביתו של בצלאל לוי, הוא היחיד שנותר כפי שהיה בשנות ה-20.
כיום ניתן למצוא ברחוב בתים נמוכים עם גגות רעפים, שרובם עדיין שומרים על הוויתם האיכרית עם משקים פעילים, ודקלי הוושינגטוניה התמירים, סמלה של המושבה, מביטים ממעל.
פה ושם הופיעו בית קפה, מסעדונת, מספרה ואפילו פלאפליה קטנה המגישה פיתות מאפה יד. במרכז הרחוב נפתחו זו לצד זו שתי חנויות מעוצבות, האחת לבגדים והשנייה לחפצי נוי, אליהן מתלווה בר איטלקי. בהמשך שוכן "בית גרושקה", צימר מפורסם בכל האזור. גם המבנים הציבוריים ברחוב, הבנקים והדואר, קטנים וצנועים כמו פעם.
בית המלון הראשון של בנימינה
בקצה רחוב המייסדים נמצא גן יד לבנים, גן ציבורי גדול ומרשים, הכולל את מבנה בית הכנסת "תפארת בנימין" שהוקם בשנת 1927. במקום תמצאו גם גן שעשועים, פינת מרגוע נעימה עם מפל המפכה אל תוך בריכת דגי זהב, וכן את מגדל המים של המושבה שנבנה ב-1922.
בשנת 1938 שימש המגדל כתחנת נוטרים - הגג הפך לעמדת תצפית ומחוץ למבנה התגלה סליק שהיה שייך לארגון ההגנה. ניתן לבקר במבנה וללמוד על ההיטוריה של האזור ושל הנוטרים בשנות ה-30 וה-40. (בתיאום מראש: 04-6289114)
אם חוצים את גן יד לבנים לכיוון מזרח, מגיעים לרחוב הכרמל. מבט צפונה יבהיר מיד את מקור השם - רכס הכרמל המתנוסס בגאון. מול הגן נמצא בית משפחת צ'דוקוב, שעלתה ארצה עם הצהרת בלפור, והתיישבה בבנימינה. העמותה לשימור ולשחזור עבר המושבה שיפצה את הבית, והקימה בו מוזיאון "בית ראשונים" שבו מוצגים המבטאים את אופייה החקלאי של המושבה, תמונות מייסדים, חפצים אופייניים לתקופה ותיעוד היסטורי.
פינת מרגוע נעימה עם מפל בגן המייסדים
בכניסה לבית ניתן לראות כלים ומכשירים ששימשו את האיכרים בחיי היום-יום. החדר הראשון מוקדש למייסדי בנימינה, ואילו החדר השני מתעד את המשך קורות המושבה. בארונות התצוגה ישנן מצלמות שנתרמו על ידי העולים מגרמניה ואף תמצית מפרחי היסמין שגידלו במושבה.
החדר האחרון הוא מטבח משוחזר, כלי האוכל שבו נתרמו על ידי "מלון הולץ" ששכן בסמוך, שנוסד ב-1939 על יד משפחת עולים מגרמניה, והיה המלון הראשון בבנימינה. במקום הייתה גם תחנת הנוטרים הראשונה, והוא שימש כמקום מפגש של אנשי המועצות והוועדים עם נציגי הרשויות. כיום זהו מבנה פרטי בפינת הרחובות כרמל וקרן היסוד. (לתיאום ביקורים: 04-6289114).
מתבשמים מיין ומריח היסמין
אם אתם מתעניינים בההיסטוריה של בנימינה, תרצו בוודאי להגיע לרחוב החרות פינת רחוב הסמדר. ב-1925 החליטה פיק"א להקים בבנימינה תעשיית בשמים, והביאה לארץ מדרום צרפת למעלה מרבע מליון שתילי פרחים, מרביתם של יסמין. המשתלה פעלה עד סוף שנות ה-20, וב-1946 הפכו שטחי אדמת גן הפרחים למשקי נחלת ז'בוטינסקי, מושב של תנועת בית"ר. וכיום זוהי אחת משכונות המגורים של בנימינה.
כעת עלינו לעבור לצד המערבי של המושבה, להידחק במעבר התת-קרקעי הצר, החיבור היחיד בין שני חצאי המושבה, שיוצר ביום-יום עומסי תנועה וכעס רב אצל התושבים, אל המקום שהיה בית החרושת לבושם "יסמין". המפעל היה פעיל עד שנת 1934, ונסגר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שהביא לירידה בצריכת הבשמים.
היום משמש המבנה למרכז המבקרים של יקבי בנימינה ומציע פעילויות, ביניהן סיורים ביקב, הכוללים ביקור בחדר החביות המושקע וטעימות של היינות. במקום גם פועלת מסעדה כשרה המומלצת לארוחות בוקר. (רחוב הנשיא 1, 04-6288042)
היום נטה על ערבו והבטן החלה לקרקר. אין כמו לסיים יום בבנימינה על יד תחנת הרכבת שלה, ואין כמו גאיה ביסטרו בר על מנת להוות פינאלה ליום טיול מהנה. זוהי מסעדת שף מעוצבת למשעי, המחברת את המטבח הצרפתי למטבח הים תיכוני והאסיאתי, ומשלבת תחושה ביתית-כפרית עם שיק צרפתי. (רחוב האמן פינת הטחנה, א.ת הרכבת בנימינה, 04-6181818)
הקלמרי צרוב בגריל עם תרד ולימון כבוש והרביולי דלעת וריקוטה בחמאה וערמונים היו טעימים, ואנחנו פסענו שבעים ומבושמים קלות מהיין (ומריח היסמין) אל הרכב שהמתין לנו לא הרחק מתחנת הרכבת. אנשים עמדו וחיכו בתחנה. אנחנו התנענו, לחצנו על דוושת הגז והפלגנו לדרכנו.
